ביום הראשון, מתחתנות!

זה מה שסיכמנו ביננו לפני המעבר לפריז.

קודם מסיימות ענייני בירוקרטיה ורק אז מתחילות ליהנות.

 

לתחנת פריז של אל על הגיעו הרבה זוגות חד מיניים לפנינו, אך עד לרגע זה לאיש אין מושג איך לקבל אישור שהייה עבור בת זוג מאותו המין. "אתן יכולות להינשא בפריז" תכננה לנו נציגת משאבי אנוש מסלול הרפתקאות, "לחזור לארץ, להירשם במשרד הפנים כנשואות, ואז להגיש בקשה לרשויות בצרפת להעניק ויזת שהייה לגפן, אבל קחו בחשבון שזו לא ויזת עבודה. רק הגר תוכל לעבוד."

 

קטן עלינו התיזוז הזה, חשבנו. אם בסופו של דבר נכונות לנו שנתיים בעיר היפה בעולם, עם שפה חדשה, ועבודה מרתקת שמאפשרת טיולים בעולם, נדלג בקלילות על המשוכה הבירוקרטית הזאת.

 

 

מבירור קצר בקבוצות פייסבוק של ישראלים בחו"ל גילינו שאנחנו צריכות להצטייד בשני מסמכים על מנת להינשא מחוץ לארץ:

1. תעודת לידה

2. אישור רווקות.

 

הוצאנו את המסמכים ממשרד הפנים, עטפנו בניילונים ושמנו במקום אסטרטגי במזוודה כאילו אנחנו מעבירות דולרים.

 

אחרי חמש שעות טיסה קלילות לי (כי העובדים מקבלים טיסה ישירה מהחברה) וטיסה ארוכה וממושכת לגפן (כי מי שאינה מוכרת כבת זוג טסה בחברה זולה יותר עם עצירת ביניים, על חשבונה), הגענו לעיר האהובה עלי בעולם. התמקמנו בדירה היפיפייה של תומר ליד כיכר אדית פיאף, סרקנו מעט את האזור, קנינו ירקות, בגט ויין, והודנו ליושבת במרומים שהביאה אותנו למקום הנעים הזה.

 

כפי שסיכמנו, בבוקר יום רביעי ה 8 ליולי 2015, יצאנו מהדירה ברובע העשרים, והלכנו לכיוון העירייה.

לא באמת ידענו איפה זה אבל סמכנו על מזלנו הטוב ועל אנשים בדרך שיביאו אותנו למקום הנכון.

 

"סלחי לי",  פניתי לצרפתיה היחידה שהלכה ברחוב הריק בשמונה בבוקר, "היכן העירייה?"

הא?

הבעה של חוסר הבנה נסוכה על פניה.

עירייה, מוניסיפליטי, אמרתי שוב ושוב באנגלית,

אך שום סימן של הבנה לא התגנב למבטה.

"אנחנו רוצות להתחתן" סימנתי על גפן ועלי וחייכתי אליה, איפה העירייה?

אההה!

Marriage!

Mairie!

וכך קיבלנו במתנה את שתי המילים הראשונות שלנו בצרפתית: "עירייה" ו"נישואים", כמו גם הכוונה לעירייה שנמצאה במורד הרחוב הראשי, בכיכר גמבטה.

 

אחרי עמידה ממושכת בתור מסודר ושקט להפליא נפתחו דלתות העיריה,  ואחד אחר השני נכנסו תושבות ותושבי הרובע והתמיינו לחדרים. רק גפן ואני נתבקשנו לעמוד בצד עד שכולם יכנסו, כיוון שלא הצלחנו להסביר בצרפתית איזה משרד אנחנו מחפשות. לחזור שוב ושוב על המילה מריאג' מסתבר, לא מספיק על מנת להבהיר שאנו מעוניינות להינשא.

 

כשאולם הכניסה התפנה, נקלעה למקום להרף עין עובדת עירייה שדוברת אנגלית, היא תווכה ביננו לבין השומרת, וכך הופנינו אחר כבוד לחדר מאה ושלוש על מנת להירשם כזוג נשוי בצרפת.

 

פשוט הא?

אז זהו, שלא.

 

 

גם במשרדים בעיריית הרובע העשרים, אין דוברות ודוברי אנגלית. אחרי התרוצצות קלה בין החדרים, וחיפוש אינטנסיבי אחר מי שיכולה לתרגם את בקשתנו להינשא, הובהלה אותה עובדת בודדה שמבינה את שפתנו, וביקשה מאתנו לשבת ולהמתין עד שיגיע פקיד שדובר את שתי השפות, ויוכל לטפל בבקשתנו.

 

יש לציין שעל אף מלחמת ההתשה הקלה, רוחנו הייתה מרוממת להפליא. היינו בפריז! עמדנו להתחתן! כל מה שעבר לנו מול העיניים וכל מה שקלטו אוזנינו ריגש אותנו. היינו כמו שתי ילדות במפעל ממתקים ענק, לא יכולנו בכלל להכיל את ההתרגשות ואת השמחה של המעמד. אל הסיטואציה הקומית התייחסנו בדיוק כפי שהייתה – משעשעת, וזמנית. לא לנצח נהיה אילמות במדינה החדשה. ישבנו על הכיסאות בכניסה למשרד וזמזמנו שירים בצרפתית עד שהגיע הפקיד דובר השפות.

 

לכשהגיע הפקיד, התיישב, והתרווח, ניגשנו והסברנו את הסיטואציה בפניה אנחנו עומדות: אני עובדת חברת תעופה בעיר ומצויידת באשרת עבודה לשנתיים, גפן היא זוגתי מזה שלוש שנים אך בישראל איננו רשאיות להינשא. על מנת לקבל אשרת שהייה בצרפת לגפן, אנו מעוניינות להינשא פה, ולקבל הכרה של נשואות בישראל.

הפקיד שלף "קלסר נישואים" עם הררי מסמכים בצרפתית, והגיש לנו למלא.

 

כאילו לא די בתקשורת מילולית עילגת בשלוש שפות, עכשיו גם עלינו להתמודד עם מילוי מסמכים בצרפתית בכתב.

לא יודעת מה חשבנו לעצמנו.

 

מדינת ישראל מתייחסת לאנגלית כמעט כאל שפה רשמית נוספת. אין שם של רחוב, או משרד או מסמך, שכתוב בעברית ללא תרגום לאנגלית. אנחנו יודעות ויודעים שרוב התיירים שמגיעים אלינו אינם דוברי עברית, ולפיכך מנגישים להם את כל הדרוש באנגלית, חוזה עבודה, חוזה דירה, חוזה חשמל, מסמך רפואי, מסמך משפטי, לא תמצאו משרד ממשלתי בארץ שבא ואומר: "תתארגני על עברית ואז נוכל לסייע לך".

 

 

המרוץ לחתונה התגלה כמורכב ממה שחשבנו. הפקיד בעירייה עבר אתנו מסמך מסמך והסביר לנו מה עלינו להביא על מנת להינשא:

חוזה דירה עם השמות של שתינו

מסמכים על תשלומים (חשמל, אינטרנט) שמעידים שאנחנו גרות בדירה

חוזה עבודה

תעודות לידה

תעודות רווקות

כששני החוזים האחרונים מתורגמים תרגום מקצועי על ידי מתרגמת מורשית מעברית לצרפתית או מעברית לאנגלית, וחתומים בחותמת רשמית (אפוסטיל) של מדינת ישראל.

 

אותו זמן תכננתי נסיעות הלוך וחזור ישראל-פריז על מנת לתרגם ולהחתים את המדינה על הטפסים, בהמשך התוודעתי לזמנהוף שירותי תרגום, שלא רק מתרגמים מכל שפה לכל שפה, אלא גם מבצעים את השליחויות הנדרשות לרשויות על מנת להחזיר לי את המסמך מתורגם וחתום, על פי דרישת המדינה בה אני חיה.

 

לי הדרך הייתה מפרכת מדי, עם מכשולים שהיו מעל לכוחי, ולכן ארזנו את עצמנו כשתמה ויזת התיירת של גפן וחזרנו לארץ. לפריז היפה שלי אחזור מדי שנה ביומולדת, אספוג את הריחות שלה, את הטעמים, את היופי, את השפה, ככל שאני יכולה, ואם מדינת ישראל תתקדם למאה ה 21, יתכן שנגיע אליה גפן ואני כזוג נשוי גם מבלי להתרוצץ בין משרדים ולהתחנן ליחס מיוחד.