בפברואר 2012 הוקרן לראשונה הסרט הדוקומנטרי שלי "כביסה מלוכלכת" בערוץ 2. מבצע עמוד ענן היה אז בשיאו, טילים נורו על ישראל מרצועת עזה וחצי מדינה ישבה במקלט וראתה טלויזיה. הסרט זכה לרייטינג מפתיע עבור סרט תיעודי שלא מוקרן בשעת הפריים טיים וזכה להתיחסות רחבה בתקשורת. בסרט אני מתעדת את ההליך המשפטי האזרחי שניהלתי מול אבא שלי שפגע מינית כילדה, את ההתמודדות הטרגית של המשפחה שלי עם הנושא ובסופו של ענין גם את ההתפוררות שלה. כולם הופיעו בסרט בפנים גלויות ואיש לא צונזר. לא המשפחה שלי, לא אמא שלי, לא האיש שפגע בי- אבא שלי ואולי החשוב מכל- לא אני.

עוד באון לייף:

עכשיו זה נראה רחוק ואולי אפילו מופרך, אבל כשהסרט הוקרן זה היה בלתי נתפס שמישהי שעברה פגיעה מינית בתוך המשפחה תזדהה בשם מלא בטלוויזיה, תראה אתפניה בתקשורת בלי טשטוש, בלי עיוות הקול, תראה איפה היא גרה ומה היא עושה, תופיע בתקשורת כבן אדם של ממש ולא כקלישאה של פגיעה המוגדרת באות בודדת. ביימתי את הסרט והופעתי בו בשם מלא וזו הייתה תקופה אחרת, תקופה בה נפגעות לא דברו בשם עצמן, לא הציגו את הנרטיב שהן בחרו לספר, לא קבלו את האופציה לומר מה שעל ליבן בגוף ראשון.

בגוף ראשון. יעל שרר. צילום: לובה פיין

החיים שלי נחלקים ללפני ואחרי. מרגע שחשפתי את הפנים, שדרתי מסר שאני לא מתבישת במה שקרה לי, במה שהוא עשה לי. נשים רבות וגברים רבים פנו אלי, חלקו איתי את סיפורם, נוכחו פתאום שהם לא לבד, שזה קרה לעוד מישהו, שיש עם מי לדבר. חשוב לא פחות שהתחושה שאין לי במה להתבייש הקלה עלי את נטל הסוד ועול הבושה וזה הרגיש כאילו סלע שהכביד על כתפי כל חיי, התעופף מתוכי כמו ציפור ונעלם.  אני מי שאני על הטוב ועל הרע. אני לא אשמה. הוא האשם. הפגיעה המינית היא עוד חלק בי, אבל היא לא החלק היחיד. במובן מסוים זה איפשר לי להניח לה ובלי לסתור את עצמי, גם לאמץ אותה אל לבי ולסלוח לעצמי על מה שקרה.

מאז רבים ורבות כבר נחשפו. אני כבר לא מיוחדת ואני שמחה על כך.  תמיד טענתי שההשתקה גורמת לתחושה של בדידות אבל עכשיו אני יחד. אני יחד עם אריאנה מלמד שכתבה באומץ, אני עם מנחם רוט שיצר את הסרט "רדוף", אני עם מאי פטאל שסיפרה על ההטרדות של המפקד שלה, לירן חג'בי, עם אפרת יעקב שחשפה שהמרצה שלה הטריד אותה, עם רוני ריבר שתיארה את האונס שעברה על ידי יניב נחמן. אני עם כל אחד ואחת שמדברים בגלוי על הפגיעה המינית שעברו. הם מחזקים אותי עוד יותר. אני מקוה שאני מחזקת בחזרה.

מיזם "אחת מתוך אחת" שהתחיל כדף פייסבוק מדהים ופורץ דרך והפך לעמותה, יוצר עכשיו את העדות ה2000 שלו אבל בשונה מהאחרות, זו לא תהיה עדות בכתב. אומרים ש"תמונה שווה אלף מילים" ואולי זו כבר קלישאה שחוקה אבל התמונה שהן מנסות ליצור, תהיה לדעתי עוצרת נשימה. אחת מתוך אחת מזמינה נשים וגברים שעברו פגיעה מינית לבוא והצטלם כולם יחד, לעדות אחת, ויזואלית שתפורסם בעמוד הפייסבוק – ללא בושה או הסתרה באמירה פשוטה: נפגעתי ואין לי במה להתבייש. אני לא לבד.

המיזם הזה מדהים בעיני ואני מרגישה כבוד גדול להשתתף בו ולעזור ביצירתו ואני מזמינה את כל מי שרוצה לבוא להצטלם להרשם בלינק המצורף ולבוא לעשות היסטוריה. גם בשבילה או בשבילו באופן אישי וגם עבור כל מי שיושב\ת בבית ועדיין חש\ה בושה או אשמה. בואו לעשות את זה יחד. בואו להצטלם.

להרשמה לאירוע לחצו כאן