בתור סטודנטית בחוג ללימודי מגדר, אני יודעת שכשמסווגים משהו כנשי/גברי, יש להסתכל על כך בחשדנות. ברור לי שלא כל הילדות אוהבות בובות, ולא כל הבנים שונאים ורוד. וסטיגמות כגון אלו ואחרות לא נחשבות בעיני כאמת ברורה; 'נשים לא יודעות לחנות' לא באמת תופס אחרי שהמתנתי כל כך הרבה כשגברים ניסו שוב ושוב לתאם בין הרכב בו נהגו למדרכה. אבל אני שמה לב שרוב הנשים שאני מכירה הן מולטי-טאסקריות מדהימות. אין לי נתונים מדויקים להוכיח למה. אולי זה כך, כי יש מאתנו ציפיות סותרות מכל כך הרבה כיוונים. אז ערב אחד אפשר להפנות את הכישורים האלו לטובת המטרות שעמותת "המכללה" מקדמת:

-         לימודים תעסוקתיים לשורדות זנות ושילובן במעגל העבודה.

-         שילוב עשייה חברתית בעסקים פרטיים/ הקניית נופך חברתי בעסקים פרטיים/מסחריים.

-         העלאת התודעה לנזקי תופעת הזנות.

וכל זה תוך כדי השתתפות בערב מכירה מיוחד ב"גלריית ארטמיסיה לאמנות נשים", בעל אירוח מוקפד מלווה במוזיקה, יין, תותים, פרחים ורכישת עבודות של אמניות.

זה התחיל לפני ארבע שנים. פגשתי (שוב) את איריס שטרן לוי, מי שהייתה רכזת מתנדבות במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב וקיבלה מאות מתנדבות למרכז, וביניהן גם אותי לפני 15 שנה. זמן לא רב אחרי אחר כך, כשאורי בן הזוג שלי צפה באחד מפרקי הסדרה 'בלו נטלי' (דרמה ישראלית שעוסקת בחייהן של שלוש משפחות ישראליות שמתפרנסות מסחר בנשים), נקלענו לשיחת לילה ארוכה שבסופה אמר לי שכבר הרבה זמן הוא רוצה לשלב פרויקט חברתי בשגרת העבודה של העסק שאותו הקים ומנהל במשותף ("911 אופנה" המפעילה את רשת חנויות "סטורי"). כיוון שגם ככה התפנה לי הרבה זמן, התנדבתי למשימה.

הכי טבעי וברור היה לגשת עם זה לאיריס, שפועלת שנים רבות למען מטרות שונות, בין היתר , במאבק בזנות. יחד עם צוות עובדות ועובדי "סטורי" יצרנו וכתבנו קורס בנושא "מיומנויות עבודה ומכירות בתחום האופנה". במקביל עבר צוות העובדות והעובדים אוריינטציה בנושא נזקי הזנות, וההקשר החברתי של התופעה שכללה ביקור בדירת החירום של ארגון "סלעית" בתחנה במרכזית הישנה בתל אביב. איריס ואני פנינו לתכניות שיקום לשורדות זנות ונערות בתחום הקצה ובכל פעם הצגנו בפני הנשים בהוסטלים השונים את הקורס והזמנו אותן להצטרף. נדרשנו לשכנע לא מעט, כמובן שספרנו לכולן כמה כיף ומעניין יהיה ללמוד על אופנה (את החלק הפחות נוצץ של הקורס – זכויות העובדת וכו', הצנענו יותר, אני מודה). בסוף נרשמו 12 נשים. התחלנו את הקורס, לא רק אותן נשים היו נרגשות מהלמידה, אלא גם הצוות מהמפגש החדש והזכות להעניק את הידע שלהן ולשבור את שגרת היום הרגילה. בנוסף, תוך כדי החוויה המשותפת שעברנו, זכינו כולנו לעמוד פנים מול פנים מול מה שקורה שכחברה אנחנו מאפשרים לזנות להתרחש.

אחרי פעמיים כאלו, הבנו שהגיע הזמן להפוך את המרחב הלימודי הבטוח שנוצר לבית רשמי והקמנו את עמותת "המכללה" שתהיה בית ספר חברתי לנשים שורדות זנות החוזרות למעגל העבודה ובו נשכפל את המודל ונרחיב את האופקים בתחומים שונים בעזרת בתי עסק נוספים.

כל הרעיון של המכללה מושתת על שילובים וחיבורים. כמו שאנחנו רוצות לשמש פלטפורמה ולגשר בין שורדות זנות למעגל העבודה, כך אנחנו רוצות להתחבר ולפעול עם הציבור וקהילות נוספות.

ב 30.3 אנחנו עורכות מכירה חגיגית בסימן האביב ובשאיפה להתחלות חדשות, אנו חוברות לארטמיסיה, גלריה יפהפייה ששמה זרקור על אמנות נשים מרהיבה. 20% מהכנסות הערב ייתרמו לעמותת "המכללה". כאורחות, תוכלולתמוך באמניות המוכשרות המציגות בגלריה ולהיות חלק מהכוח שמאפשר לנשים שחוו הזנחה והדרה רוב חייהן, לקבל הכשרה מקצועית ולהתפרנס בצורה שתכבד אותן