כמעט 40 שנה אני נמצאת בתחום סקרי דעת קהל. משנת 73.

מי שייסד את התחום בארץ והיה פורץ דרך בתחום גם  בעולם, הוא מורי ורבי אליהו לואי גוטמן. הוא הביא את סקרי דעת הקהל לארץ ערב מלחמת ששת הימים.  מנהיגי הציבור אז רצו לדעת מה המורל של הציבור ומהן התחושות בעם.

גוטמן היה אז מנהל המכון למחקר חברתי שימושי ואני הייתי אסיסטנטית שלו באוניברסיטה העברית, לפני שנסעתי לחו"ל לעשות דוקטורט. את ה-BA עשיתי בסוציולוגיה וסטטיסטיקה. את ה MA בסטטיסטיקה ופסיכולוגיה ואת הדוקטורט בפסיכולוגיה חברתית ומודלים מתמטים  בפסיכולוגיה.

 

 את ההחלטה לצאת מהמעבדה לשטח קיבלתי ביום אחד.

כשגמרתי את הדוקטורט חזרתי ללמד באוניברסיטה העברית, במחלקה לפסיכולוגיה וגם בבית ספר לעבודה סוציאלית. אחר כך, ביחד עם אליהו כץ, הקמנו את החוג לקומוניקציה. בתקופה ההיא היו צעירים שהיו עושים חארקות ומרוצי אופנועים בשכונת התקווה. הזמינו אותנו ממשרד החינוך ושאלו  אותנו מה לעשות איתם: היינו הרי מומחים לשינוי עמדות והתנהגות. אמרנו להם- בואו נעשה מחקר. אבל הם לא רצו, הם רצו רק עצות. יצאתי מהחדר ואמרתי לאליהו- זהו. אני עוזבת את האקדמיה והולכת למחקר שימושי. אז הבנתי שזה מה שאני רוצה. פתאום זה בא. רציתי להגיע למחקרים שיש להם תוקף חיצוני. קיבלתי אז הצעה ממכון המחקר "מודיעין אזרחי" של  אפי יער ויוחנן פרס שפרשו והציעו לי לקחת את זה וככה התגלגלתי לתחום.

 

מה שבעיקר השתנה במהלך השנים הם הכלים, בעיקר באיסוף הנתונים.

למחקר צריך מדגם טוב וניסוח נכון של שאלות המחקר. זה תלוי בחוקר. חשובה גם בנייה נכונה של המדגמים. זה לא השתנה. הכלים היום שונים לגמרי: כשהתחלנו לעבוד לא היה לנו מחשב, היה רק מחשב מרכזי שהיינו משתמשים בו תמורת שעות והדגימה וניתוח הנתונים היו קשים. היום יש לנו כלים ותוכנות מחשב לניתוח נתונים שאין כמוהם. היום הניתוחים הכמותיים הרבה יותר מעמיקים, התפתחו ניתוחים סטטיסטיים וניתוחי גורמים שמאפשרים בדיקות הרבה יותר מעמיקות.  

אני לא יודעת אם אני הכי טובה או יותר טובה מאחרים.

החוקרים שונים בשיטות בהן הם מחלקים את הקולות הצפים, למשל. אבל בגלל שבאתי מהאוניברסיטה אני עושה ניתוחים בשיטות מסוימות. אני חופרת ומחפשת הרבה בחומר. אני לא מסתפקת בנתונים עצמם, אני בודקת קשרים בין משתנים ומה הולך עם מה. אני באמת יודעת לנתח. 

 

להיות "מינה צמח" זה מעמד מלחיץ וגם מחייב.

כי את פוחדת לטעות. מחייב כי את אשת מקצוע ואת רוצה לעשות הכל נכון. מלחיץ כי אני יודעת שלסקרים יש השפעה וקשה לי עם זה. מאוד מאוד. אני לא רוצה להיות משפיעה. אני ניגשת לזה בחרדת קודש, אני פוחדת לטעות ולהטעות. הייתי יותר מרוצה אם לא היתה לסקרים השפעה. שקלתי אפילו לעזוב את המקצוע, בגלל זה. זו לא ההשפעה על הציבור שמפחידה אותי. יותר ההשפעה על המנהיגות. מזה אני פוחדת.

 

פרפרים בבטן יש לי בכל סקר בחירות. כל פעם מחדש.

סקר בחירות זה עניין של הצלחה אישית שלי.  פעם אחת בחיים שלי הייתי גם סוקרת וגם יועצת, לשמעון פרס בשנת 1981. הוא היה אז המועמד מטעם המערך לראשות ממשלה, וכל הסקרים הראו שציבור מעדיף את רבין. אמרתי לו  שהוא שצריך לתת את מקומו לרבין. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שעבדתי לא רק כסוקרת אלא גם כיועצת. לא אעשה את זה יותר בחיים.

אני לא יודעת עד כמה פוליטיקאים תלויים בסקרים כי אני לא עובדת עם פוליטיקאים. בגלל שאני עובדת עבור כלי תקשורת גזרתי על עצמי לא לעבוד ישירות עם פוליטיקאים.  הייתי בידידות עם יצחק שמיר וגם אז הייתי נותנת  את הסקרים לאליעזר (ז'ורבין) והוא היה מייעץ. לא רציתי לייעץ.

 

הסקר הכי דרמטי מבחינתי הוא סקר הבחירות של 2006.

ליתר דיוק ההופעה של מפלגת הגימלאים. זה קרה יום לפני הבחירות, אז המפלגה הזו התחילה לצבור תאוצה של ממש וכבר אי אפשר היה לפרסם סקרים. זה היה הכי מפתיע ולא האמנתי לתוצאה.

וכמובן בשנת המהפך, כשראיתי שהליכוד לוקח 46  מנדטים והמערך 32 . זה היה לא ייאמן. כשראיתי את זה, התחננתי שלא יפרסמו את הנתון הזה. הייתי בטוחה שעשיתי טעות. למזלי פרסמו את זה. הייתי מצטערת, בדיעבד, אם לא היו מפרסמים. שבוע קודם ראיתי שהליכוד חזק יותר ופרסמתי  את זה, אבל לא בפער כזה. הייתי באמת בשוק. זה היה הסקר הכי דרמטי שעשיתי.  

סקר דרמטי היה גם ב 1988 כשהייתי  כבר בטלויזיה וראינו פתאום עלייה גדולה של המפלגות החרדיות.

 

המחמאה הכי גדולה שקיבלתי היתה כשהליכודניקים צעקו שאני מערכניקית ולהפך. אז ידעתי שהכל בסדר.

רק אתמול הייתי בפנצ'ריה בבית שאן, וישר זיהו אותי והתחילו להתווכח על פוליטיקה. אנשים חושבים שאני לוקחת צד.  בבחירות 96, (כשהלכנו לישון עם פרס בתור רוה"מ וקמנו עם ביבי), חטפתי ביקורות אבל היום כבר לא. אגב, הסקרים בבחירות  96 היו הסקרים הכי טובים שיש. הטעות הסטטיסטית היתה אפסית. ב-96, מבחינה מדעית  הסקר היה נכון. מבחינה פוליטית טעינו. הטעות הסטטיסטית גרמה לשינוי פוליטי. אבל היו בחירות אחרות שבהן טעינו יותר.   

יש נושאים בהם סקר צריך להשפיע על מנהיגים כמו מדיניות פנים, דת ומדינה.

אבל יש נושאים בהם דעת הקהל לא צריכה להשפיע, כמו מדיניות חוץ ובטחון. 

אני עושה את הסקר באופן בלתי תלוי אבל ניגשת בחרדת קודש,

כי זה יכול לשמש כלי בקבלת החלטות.

סקר צריך לשמש לפוליטיקאי ככלי לאינפורמציה לגבי איפה הוא עומד. הוא צריך להשתמש באנשי מקצוע ומומחים אחרים כדי לבדוק האם צעד מסוים הוא נכון. המידע שיש לו על דעת הקהל לא צריך להשפיע על ההחלטה, אלא שידע אם הוא צריך לשכנע את הציבור בהחלטתו או לא.

פשרות טריטוריאליות למשל: נניח אני מפרסמת שאיקס אחוזים תומכים. אני לא חושבת שהפוליטיקאי צריך להחליט על המהלך על פי זה. אבל אם הוא בעד והציבור נגד הוא צריך לדעת שהוא צריך לשכנע את הקהל. כן למנות אדם לרמט"כל או לא-  זו החלטה שלא צריכה להיות מושפעת מדעת הקהל.

 

אם לחוקר יש יושרה, לא צריכה להיות שום השפעה שלו על התהליך.

בכל המחקרים לא צריכים להיות הבדלים ביני ובין קמיל פוקס. בתחזית בחירות כן,  כי הנוסחאות של קמיל שונות מעט מנוסחאות שלי. דרך הניסוח של השאלות היא קריטית. גם ניתוח הנתונים - לדעת להוציא את הצימוקים ולהסיק מסקנות נכונות. איך מנתחים את הקולות הצפים למשל.  לדוגמא- יש ייצוג חסר אצלנו במחקרים למצביעי ש"ס. יש שאומרים שמצביעי ש"ס לא רוצים להתראיין. אז כשאני מתקנת את המדגם לייצוגי אני צריכה לתת להם ייצוג מתאים למשקלם באוכלוסייה.

באופן כללי מדינת ישראל  מובילה בתחום תחזיות הבחירות בעולם. אולי אפילו הכי מובילה.

אנחנו תיקנו נוסחאות של האמריקאים. בארה"ב התייחסו אחרת לנשאלים שאומרים "לא החלטתי". חילקו אותם באופן פורפורציוני בין כל המפלגות. אנחנו הבנו שזו טעות. פרופ' אשר אריאן בדק מוביליות בהצבעות וכדי לבדוק את זה הוא שאל גם בעד מי הצבעת בבחירות הקודמות. ואז הוא עלה על זה שכששואלים את זה, יש ייצוג יתר למפלגות השלטון וייצוג חסר לאופוזיציה.  מזה למדנו לתקן את תחזית בחירות וידענו לתקן את המדגם,  בהתאם למה שהצביעו בהצבעה הקודמת. 

 

נשים הולכות ומתחזקות.

כתבתי ספר בעבר על נשים: "זוג או פרט"-  על בודדים ונשואים, גברים ונשים.  מבדיקות שלנו בספר עלה שנשים, כשהן לבד, גרושות, בשנות אמצע החיים, הרבה יותר טוב להן מאשר לגברים לבד.  גם עלה שעם כל החסרונות הנישואים זו צורת הזוגיות הטובה ביותר.

היום אני יכולה לומר שנשים הולכות ומתחזקות. לא בקצב שרוצים, אבל בהחלט מתחזקות. בעמדות פוליטיות אין הבדלים מגדרים גדולים, ונשים לא תומכות במפלגות נשים. הן לא זקוקת לזה. בשאלות פוליטיות שנשאלות בסקרים, יש עדיין נשים שתגדנה "לא יודעת", אבל חלקן של הנשים האלה באוכלוסיה ירד. נשים הרבה יותר מעורבות וקולן נשמע יותר ויותר.

 

הישראלים לא משקרים בסקרים. גם החרדים לא משקרים. זו אגדה.

בקלפיות המדגם החרדים משחקים, בעיקר הם. אבל טלפונית אף אחד לא משקר.

כשאנחנו עורכים סקר, יש לנו את "מבחני אש", שהם שאלות שאנו שואלים כדי לראות את המשיבים לא משקרים. עוד פרט מעניין הוא שיש אחוז סירובים לא קטן בעיקר בצפון תל אביב ובקרב השכבות העליונות.

 

עם מי היית יושבת לקפה?

עם החברות שלי. יש לי ארבע חברות קרובות. אני יושבת איתן הרבה. אנחנו נפגשות הרבה. הידועה בהן היא ליא קניג. היא כייפית ואדם מבריק, שנונה ויודעת לתת  עצות טובות. היא חברה אכפתית וחמה. יש לי גם חברות ילדות שכשאנחנו נפגשות זה כאילו לא נפרדנו.