בחירות שמחות למי שחוגג. נדמה לי שכולנו חוגגים בעיקר את הסוף של מה שהיה מערכת בחירות משעשעת לפרקים, אבל נראתה בעיקר כמו מחזור עייף של חומרים מלפני שנתיים. בסוף הגענו למצב שנגמרה הסבלנות גם לזה וכולנו חיכינו לרגע שבו יהיה אפשר להכתיר שוב את ביבי ולחזור לחיים האפרוריים ונטולי התקווה שלנו. או שזאת רק אני?

 

עוד באון לייף: 

 

פוליטיקה היא קצת כמו כדורגל- זה די עניין של איזו קבוצה אתה אוהד מהבית וכמה אתה נשאר נאמן לה גם כשהיא חוטפת הרבה - מה שהפך את כל התקופה האחרונה לקרב מטופש אך משעשע בין ימין ושמאל, שהתקיים בעיקר ברשת (וזה גם זמן טוב להבין שפוליטיקה מהארץ זה לא באמת רמה ועדיף להתחיל לאהוד פוליטיקה מחו"ל). אני בוחנת את התמונה בעיקר מהצד של הדאחקות, ומה שבאמת מבאס בשלטון שלא מתחלף משמעותית זה שגם הסאטירה מתנוונת באיזשהו מקום. בסוף חוזרים לאותן בדיחות ואותן תבניות ונולדים יצורי כלאיים, כמו משדרים משותפים של חדשות וסאטירה. זה מצחיק, בדרך כלל, אבל תמיד נלווית לזה תחושה שזה כבר צפוי וכבר ראינו, ומה שבאמת מעציב: גם סאטירה איכותית לא מחוללת פה שינוי תודעתי אמיתי, כזה שגם מחזיק מעמד בקלפי אחר כך. אבל ככה זה. העם החליט: תנועה מעגלית.

 

מודה שמכל הניתוחים ברשתות החברתיות, בעיתונים, בטלוויזיה וברדיו כבר קיבלתי הרעלה רצינית וכל מה שרציתי זה שמישהו יבחר בסוף לראשות הממשלה איזה מישהו או משהו, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, או כמה רגליים יש לזה, כדי שנוכל לגמור עם זה כבר. כרגע בעיקר מוזר לי לראות אנשים שבאמת עצובים מהתוצאות במקום לשמוח שאכילת הראש הבלתי נגמרת הזאת הולכת להיפסק. באמת חבר'ה, אתם צריכים להפסיק להתבכיין שביבי עדיין בשלטון ולהתחיל לשמוח שיש פה לפחות דבר אחד שישרוד אחרי השואה הגרעינית העתידית (ובינינו, גם בוז'י לא כזה בשל להיות ראש ממשלה כשהוא עדיין בשלב המרד של גיל ההתבגרות. קודם הוא הביא הביתה אישה מבוגרת, אחר כך, לכו תדעו, הוא עוד ירצה אופנוע). נו, תמיד אפשר לחזור להאשים את הימין קולקטיבית ברצח רבין.

 

אבל עדיין אי אפשר לסכם את מערכת הבחירות הזאת, מתישה ככל שתהיה, מבלי להגיד תודה לכוכבים שלה, שנתנו לנו לא מעט רגעים בלתי נשכחים לצחוק עליהם: כחלון והשם המטופש של המפלגה שלו, שרה נתניהו והעצבים, נפתול והגיטרה של הדושים בעצרת הימין, בנט ואוחנה, דרעי והשקופים (אולי כדאי שבבחירות הבאות נסדר לכולם מנורת אולטרה סגול. אם כבר פתרונות פרקטיים), כל הדיבורים האלה על המחנ"צ שעשו לי בעיקר דודא לפיצה וכמובן זהבה גלאון והצ'ייסר בקליפ החתונה של מרצ, שבדיעבד היה תשדיר הבחירות הכי חמוד ותמים בתוך ים הטינופים ההדדיים הבלתי נגמרים. אגב זהבה, ההתפטרות הטרייה שלה מראשות מרצ היא כמובן מכה לכל כותב בדיחות ימני, אבל אתם יודעים איך זה- אם הם לא ילכו איך ניזכר שאנחנו מתגעגעים אליהם. ובכלל, כמו שיודע כל מצביע שמאל בבוקר הזה- העיקר ההשתתפות, והכי חשוב לא לשכוח את החיים עצמם, גם אם הם ישכחו אותנו קודם. תחזיקו מעמד, יש לנו רק עוד שנתיים עד הסיבוב הבא.