אחד הדברים הכי קשים שאנשים ונשים לא עושים, בשביל עצמם, הוא לקחת פסק זמן. זה לא משנה כמה יגידו לנו "זה בריא" או "זה נכון לכם" או "יפלו לכם כל כך הרבה אסימונים ותובנות". זה כמעט לא קורה. או לא קורה לנו מספיק.  מחקרים רבים הצביעו על הקשר החשוב בין לקיחת פסק זמן וניווט החיים למקום נכון יותר.

 

 

אז למה זה נשים לא לוקחות פסק זמן?

יש מיליוני תירוצים. כי אנחנו, הנשים, משקיעות כ-20 שנה בבית שלנו, בבעל, בילדים, בקריירה, במשכנתא, בלנהל קריירה, בלנסות לארגן את הכל – ופתאום, אנחנו מרימות את הראש ואומרות "הי, אבל מה איתי?". השגרה, שאנחנו כל כך רגילות אליה, אוהבות אותה, שונאות אותה, ודי צריכות אותה.

 

אני מכירה לא מעט נשים שהחליטו לעשות משהו שונה, כשהשגרה הרגילה השתבשה: זה יכול להיות כי הילדים יצאו מהבית או התגייסו, זה יכול להיות כי עזבתי עבודה או פוטרתי, או התגרשתי, או כל דבר. פתאום משהו בשגרה שלנו אומר לנו "הגיע הזמן לפסק זמן". בפסקי הזמן האלה אנחנו מקבלות החלטות חשובות על החיים שלנו, על עצמנו.

את הנשים האלה ואחרות, אני פוגשת כל הזמן במיונים ל"מלכת המדבר". הן מגיעות בדרך כלל ביום הולדת עגול, 40 או 50. הן מגיעות מכל מיני סיבות: כי הן רוצות לעשות משהו בשביל עצמן, כי התפנה להן זמן, כי הן שמעו שזו חוויה. כולן בעצם מגיעות לא בשביל השינוי, אלא כי מגיע להן  משהו מיוחד, טיול מסוג אחר, מגיע להן פסק הזמן הזה. להתנתק מהסביבה המוכרת, מהמעגל הידוע והמוכר של בן זוג, משפחה, עבודה, חברות. להגיע למקום בו אף אחת לא מכירה אותך, ואת יכולה להיות מי שאת, הרבה יותר משוחררת, הרבה יותר אמתית, ולחזור להיזכר מי את בעצם. אני מאמינה שמי שלא עושה פסק זמן לעצמה, לפחות אחת לעשר שנים, חייבת את זה לעצמה. זה קצת דומה לקפיצות גדילה של תינוק – אלה קפיצות הגדילה שלנו.

 

 

האתגר הכי גדול הוא פשוט להחליט ולעשות

אני זוכרת את פסק הזמן שלי, האישי, שקיבלתי ביום אחד, ברגע אחד. אחרי שנים של עבודה כיועצת ארגונית, שעבדה עם החברות הגדולות ביותר במשק ועם המנכ"לים הבכירים ביותר, יום אחד פסק הזמן הזה הגיע ונחת לי על הראש. באותו הרגע הייתי צריכה להחליט מהבטן, וזו היתה ההחלטה הכי טובה שקיבלתי, לעבור לנהל את מלכת המדבר. אמנם אנשים חשבו שאיבדתי את הראש, שאני מטורפת -  אבל מה שהם לא הבינו הוא שהתחברתי ללב. והיום, כשאני פוגשת ומדברת עם הנשים, ומדברת איתן על לעשות שינוי ולעשות החלטה של מה נכון לגבייך – אני מספרת להן שההחלטה הטובה עבורך, לא תמיד תהיה ההחלטה הטובה עבור מי שמולך. אבל את היא כרגע העיקר, וזה בסדר גמור. בפסק הזמן הזה שתקחי לעצמך – את עשויה לזכות ברגע אחד מזוקק בו תסתכלי לעצמך בעיניים ותדעי בדיוק מה את רוצה.

 

ומי שמחליטה לקחת את פסק הזמן הזה כי "אני רוצה לצאת מהשגרה, אני רוצה לעשות שינוי, אני צריכה לתת מתנה לעצמי", יוצאת לחוויה חדשה, להרפתקה (שהיא אמנם מאורגנת ומבוקרת), ומקבלת את המתנה שלה. וכשהיא חוזרת מהמסע, היא לרוב מגלה שפסק הזמן הזה אפשר לה להשתחרר, לעשות דברים שהיא לא חשבה שהיא יכולה לעשות, המסע הזה אפשר לה לצאת מהקיפאון והשגרה שהיו החיים שלה, והיא חוזרת ועם הרצון לעשות שינוי בחיים, קטן ככל שיהיה.

 

כל אחת חייבת לעצמה פסק זמן. גם את.