כביסה היא דבר מורכב, מלא רבדים, צבעים, מרקמים ודעות. כל אחד יגיד שהוא עושה את הכביסה בצורה אחרת, בדומה לכך שכל אחד מקפיד על סידור אחר של הכלים במדיח ובטוח שהוא עושה זאת בצורה הטובה ביותר וכולם טועים.

כשעברתי מבית הורי לגור עם זוגתי, לא היתה לה בדירה מכונת כביסה, והיא מילאה מדי שבוע צ'ימידן ענקי שנסע אחר כבוד לבית הוריה, שם הכביסה עברה מיון, ניקוי, יבוש וחזרה מקופלת וריחנית בצ'ימידן אחר. אני הודעתי לה מהר מאוד שההורים שלה לא יכבסו לי את התחתונים ושנראה לי שבגיל 30 אנחנו מספיק בוגרים לעשות כביסה בעצמנו. היא התקשרה לאבא שלה ואמרה: 'אנחנו צריכים מכונה ומייבש'. 'אין בעיה', הוא ענה לה, כנראה ממהר לפני שהיא תתחרט, ותוך שעה הם היו בחנות וקנו מכונה ומייבש. לאחר כמה ימים הגיע מוביל עם המכונה והמייבש, ולאחריו טכנאי, ששכנע אותי כמובן שחייבים להתקין מסיר אבנית מגנטי בעל כוחות על טבעיים להסרת האבנית כי אחרת הכביסה תתקלקל. מטעויות לומדים. לפחות הוא לא ניסה למכור לי מגן ברקים במחיר מופקע.

אביה של זוגתי היה ממיין את הכביסה אצלו לצבעים ולתתי צבעים – מכונה של אדומים, מכונה של ירוקים, מכונה של כחולים וכו'. כשהיא הפסיקה לשלוח אליו כביסה הוא התלונן שעכשיו אין לו מספיק כביסה למלא מכונה כל פעם, ואז הירוקים והאדומים מחכים חודשים עד שתתאסף מספיק כביסה כדי להכניס אותה למכונה. פעם הוא ראה אותי מכניס בגדים כחולים, שחורים, ירוקים ואדומים באותה מכונה וכמעט התפלץ. לדעתו זה היה שקול לפשע נגד האנושות והוא שקל להגיש תלונה לבית הדין הבינלאומי בהאג. אני אמרתי לו שאם הבגדים שורדים אז זה בסדר.

טיפ קטן מתדיראן:

בדקו שהתוף במייבש הכביסה שלכם עשוי נירוסטה. התוף הוא המיכל הפנימי אליו מכניסים את הבגדים הרטובים לייבוש, ולכל מייבש כביסה יש תוף העשוי מחומר אחר.

 

ההמלצה שלנו היא להקפיד על תוף עשוי נירוסטה - שאינו נסדק ומחליד כמו ציפוי פורצלן או סופג ריחות ופוגע בצבע כמו תוף פלסטיק. טיפ נוסף: ודאו כי קיימת תאורת תוף פנימית, כך שאפילו הפריטים הקטנים לא ישכחו במכונה עם תום השימוש

 

בואו להכיר את מכונת הכביסה החדשה של קריסטל >>

 

חלוקת כביסה שוויונית

חלוקת העבודה בבית ביני לבין זוגתי היתה כזו: אני קיבלתי אחריות על הכביסה והייבוש, היא היתה אחראית על הקיפול, שהרי כידוע במחוזותינו, עם הפעלת מכונת כביסה גברים עוד מסתדרים, אבל מתקשים בקיפול הכביסה, שהיא מלאכה עדינה הדורשת קואורדינציה, יכולת הנדסית, ראייה מרחבית, זיכרון צילומי וסבלנות, תכונות שבהן הגברים לא מצטיינים כשמדובר בכביסה. המשימה הקשה ביותר בשבילי היתה קיפול של חולצות. מי לכל הרוחות המציא את שיטת הקיפול הבלתי אפשרית של חולצות? להפוך, לחלק לרבעים דמיוניים, רבע אחד לקפל לקו החצי ואז את השני לקו החצי, ואז את החלק התחתון להביא למעלה ושוב להפוך? אני לא בנוי לגיאומטריה הזו. למה אי אפשר לקפל לחצי ואז שוב לחצי? אז מה אם זה נראה מבולגן? אצלי החולצות מתקפלות באיזה קיפול ערטילאי מרומז ונכנסות לארון בתפזורת.

שלא לדבר על קיפול מצעים, או אולי סוף סוף הגיע הזמן לפתוח פעם אחת את הנושא הזה. איך בדיוק אני אמור לקפל מצעים? זאת אומרת, אם מדובר בסתם שמיכה מלבנית או סדין, אני עוד מסוגל להתמודד עם המשימה הקשה של להביא את הפינות לפינות הנגדיות ולקפל כל פעם לחצי. הבעיה היא בסדינים הארורים האלה, עם הגומי בפינות. איזה סיוט. אני מנסה לשווא למצוא פינה, מחפש רמז כלשהו לצורת המלבן של הסדין, והוא מתקפל לי בין הידיים. אני מנסה לתפוס בצד אחד, ובורח לי הצד הנגדי. איך בדיוק מקפלים את הסיוט הזה שנקרא סדינים עם גומי? הרי אין פינות? בסוף אני מתייאש, מגלגל את הסדין כמו גליל בצק ודוחף לארון להסתיר שם את הבושה.

הנושא הכאוב מכל

גרביים. איפה לכל הרוחות נמצאת הארץ הזו שנקראת ארץ הגרביים האבודים? לעיתים אני רוצה לקפוץ לתחנת המשטרה הקרובה ולדווח על גרביים נעדרים. כן, משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור בחיפוש אחרי גרב שחור, דק, אלגנטי, מתוצרת דלתא, נראה לאחרונה בסל הכביסה ומאז לא נודעו עקבותיו. כל מי שיש לו מידע מתבקש ליצור קשר עם מוקד 100. אני מדמיין את עצמי יושב מול החוקר ועובר איתו על הראיות שיש לנו בתיק: אני משליך בסוף היום את הגרביים לסל הכביסה, הופך כל גרב לצד הנכון ומניח כל זוג בסל. בסוף השבוע אני מרוקן את סל הכביסה, מוודא שלא שכחתי שום פריט ומכניס למכונה. לאחר הכביסה, אני מוציא את הכביסה ותולה. כשהיא מתייבשת, אני מעביר אותה לגיגית.

אז איך בדיוק כשבאים לקפל את הכביסה, ומסדרים מחדש את הגרביים בזוגות, יוצא שנשארים 2 – 3 גרביים לא זהים שאין להם זוג? איפה בדיוק נעלמו בני הזוג שלהם? אולי יש להם תא סודי מיוחד במכונת הכביסה, לשם הם קופצים במהלך הכביסה, מתייבשים לבד, מחכים שאשאיר את המכונה פתוחה ללא השגחה ואז מרביצים ריצה אל החופש? אולי הם מבקשים לברוח מחייהם הסגורים בתוך נעליים? אולי הם רוצים לרוץ בשדה ובאחו, לנשום את האוויר הצח, ליהנות מהפריחה ומציוץ הציפורים? בכל מקרה, אם ראיתם גבר שנכנס מדי חודשיים לחנות ורוכש עוד חבילת גרביים, זה בגלל שהם בורחים מדי שבוע לארץ הגרביים האבודים. חייבים למלא את החסרים.

בכל מקרה, חלוקת העבודה הזו ביני לבין זוגתי עבדה נהדר, זאת אומרת שעל הנייר היא עבדה נהדר. בפועל אני הייתי אוסף את הכביסה בסוף השבוע, ממיין לצבעוני, לבן, כהה-עדין, מגבות ומצעים, מכבס את הכביסה, תולה ליבוש או מייבש במייבש, והכביסה המתינה לזוגתי בכבוד בגיגיות הצבעוניות השונות, על מנת שתקפל אותה. ואז היא המתינה והמתינה, שזוגתי תתפנה מעיסוקיה הרבים ותואיל לקפל. בפועל היא צברה אבק בגיגיות, וכשהייתי צריך בגד נקי הייתי הולך לגיגית, נובר בערימה ומוצא אותו. צחקתי על זה שאולי נשכיר את הארון שלנו לאנשים אחרים, כי ממילא אנחנו חיים מהגיגיות. בסופו של דבר היא היתה מתייאשת מלהסתכל על הכביסה, שהסתכלה עליה בחזרה, והיתה מתיישבת לקפל.