הכל התחיל במדבר. הכל התחיל באהבה שלי לאנשים, וסקרנות לגבי תרבויות שונות משלי, כבר מגיל צעיר. ההורים שלי לקחו אותי ואת האחים שלי לסיני, ומרגע שהגענו למעבר הגבול הרגשתי בבית. הרגשתי שייכת לצלילים, לצבעים ולאווירה של המדבר, לאורח החיים של הבדואים. התחלתי לחקור את הנושא דרך למידה מעמיקה על מצרים העתיקה, ויחד עם זאת נחשפתי יותר ויותר למוזיקה ערבית.

בסיני החזקתי דרבוקה בפעם הראשונה – ומאז, לא ממש הפסקתי לתופף. כבר אז ההרגשה הנפלאה של שייכות עטפה אותי. ההרגשה שמצאתי את העניין שלי ואת הדרך שבה אני מצליחה ויכולה להתבטא היתה חד פעמית ובלתי נשכחת.

אחרי שעברתי סדנאות ושיעורים בנגינה על דרבוקה, עברתי לנגינה על תוף הדג'מבה המערב-אפריקאי. כשהגיע השחרור מהצבא, הרגשתי צורך עז לחקור בעצמי את התרבויות האלו. יצאתי למסע  והתחלתי לטייל תוך כדי שאני מעמיקה את החקירה האישית המוזיקלית שלי. מצאתי את עצמי במרוקו, מערב אפריקה, ספרד ואיטליה לומדת על העולמות השונים, מעמיקה בקצב ויוצרת מוזיקה מקורית משל עצמי.

 

היום אני מוזיקאית מקצועית שמנגנת על מגוון רחב מאד של כלי הקשה מרחבי העולם. לכל אחד מהם יש את ההיסטוריה והסיפור שלו - של איך מצאתי אותו, איך הגעתי לנגן עליו, ואיזה תפקיד שלו במוזיקה שאני יוצרת.

באלבום החדש שלי אני מנגנת על הפאנטאם, תוף משוויץ עם צליל מאד ייחודי; על דרבוקה - שלא הרבה יודעים אבל הוא כלי ההקשה הכי עתיק בעולם(!); על תופים ממערב אפריקה - ג'מבה וקלאבש; על הקחון והקונגס שמגיעים מעולמות המוזיקה הלטינית ומאד פופולריים גם כאן; הבנדיר מגיע מטורקיה, הריק ממצרים והדאף הוא תוף פרסי; ואת הפעמונים על הרגל שלי, שנלבשים מעל הקרסול, מצאתי בהודו.

בנוסף לכל הכלים האלו, העיבודים באלבום כוללים להקה מלאה - חצוצרה, בס, גיטרה חשמלית, סט תופים ועוד. לצד הכלים המערביים המוכרים לנו, כל אחד מכלי ההקשה עליהם אני מנגנת באלבום מביא את הייחודיות שלו לצליל שנוצר. ביחד, הם משלבים בין תרבויות מרוחקות.

 

 

האדמה שבה חפצתי

את עשר השנים האחרונות העברתי בנגינה ולמידה של מוזיקה, וגם בהעברת הידע הלאה – אל התלמידות המהממות שלי, שגורמות לי גאווה גדולה.

כמעט ולא רואים נשים בתחום המוזיקלי הזה, ובכל זאת, בכל המסע הזה, אף לרגע לא הרגשתי שאני עושה משהו שהוא "גברי". אני מרגישה שבתור אישה הקשר שלי עם התוך טמון בעיגוליות שלו, ברכות ובעוצמה שהוא יכול להביא, בחיבור שלו לאמא אדמה. אני מאמינה שלכל אישה יש את היכולת להתחבר לתוף – כי המשמעות היא להתחבר לאינטואציה שלה, להתפרק, להתמסר לעוצמות של הנגינה.

אין ספק, בתור אישה בעולם של גברים, היו התמודדויות שונות. מפיקים שמתקשרים באמצע הלילה עם בקשות מוזרות, מחמאות בעיקר על המראה החיצוני ולא על הנגינה, ולפעמים גם שליחת ידיים, אפילו על הבמה.

אני יודעת שכל סיטואציה כזאת היא מורכבת, ועלולה גם לערער את הביטחון העצמי – אבל בימים אלו בהם נשים מקבלות כח קולקטיבי עולמי להגיד ולהשמיע את קולן, אני בטוחה שהדברים ישתנו לאט לאט. ההמלצה שלי היא תמיד להמשיך לנוע קדימה, ולטאטא הצידה את מי שמקטין, בין אם זה גבר ובין אם זאת אישה.

לירון מיוחס

 

אחרי שהסתובבתי בכל העולם וליקטתי את הכלים השונים, הגיע העת שלי להוציא אלבום בכורה.

שם פרויקט הסולו שלי הוא "LA GITANA", הצועניה. בחזון שלי מדובר בדמות ססגונית שיכולה להרגיש בבית בכל מקום בו היא תהיה. זו דמות שמורכבת מהרבה עומקים, צבעים ושורשים, שההשפעות שלה מגיעות מרחבי הגלובוס.

דרך היצירה של אלבום הבכורה של LA GITANA עברה באותם הרגעים של מסע גלובלי, חיבור בין אנשים וחזרה לשורשים שלי, שהם בעצם המרכיבים שקיימים בכולנו, שלעיתים אנחנו שוכחים לראות. נכנסתי לעומק בתרבויות שמשכו אותי, חקרתי אותן מבחינה מוזיקלית, שיתפתי פעולה עם מוזיקאים מכל העולם וכך הגעתי לשורש התרבות המוזיקלית, מה שהופך את היצירה שלי למוזיקת עולם.

באלבום החדש של "LA GITANA" יש מוזיקה שנכתבה במשך מעל לעשור בכמה מדינות שונות והתנקזה לתוך אלבום אחד, וזה מאוד מרגש. ההשקה של האלבום תהיה באברהם הוסטל תל אביב ב-3.7. אני מחכה לתת לקהל את ההרגשה שהוא שווה, בבית, ושהעולם ואנחנו מורכבים ויפים בדיוק כפי שאנחנו.

לירון מיוחס עטיפת אלבום

עטיפת האלבום החדש של לירון מיוחס