היי, אני גאלה רחמילביץ', ואני סטייליסטית. כשפנו אליי לנאום פה, היה לי ברור על מה אני רוצה לדבר. בחרתי בנושא שהכי קרוב לליבי- 'הכוח הנשי שלך'- על יופי משקל אהבה עצמית ואופנה.
אספר לכן קצת על עולמי; נולדתי קבבון קטן ומאז ומעולם טיפחתי פיגורה מלאה. במשך שנים אהבתי לאופנה גדלה וכך גם השנאה העצמית. כי איך את יכולה לאהוב אופנה ולא להידחס למכנסיים מידה 34?
מגיל מאוד צעיר למדתי שיפה=רזה. יכולה להיות הילדה הכי מכוערת בעולם, עם פנים עקומות, כתפיים של שחיין וידיים ארוכות כמו של גורילה, אבל אם היא רזה- היא יפה. זה מה שאמרו לי. ואני? אני אף פעם לא הייתי היפה. לפעמים הייתי החמודה, לפעמים הייתי המצחיקה, אבל תמיד הייתי השמנה. יפה? מה פתאום- שמן זה לא יפה!
הייתי הילדה הכי שקטה וסגורה ביקום. ילדה מנומסת, זו שמסנג'רים כל הזמן- כי היא לא אמרת לא- כי היא רוצה שיאהבו אותה. זו שתמיד "קונה" את אהבתם של אחרים בעזרת עזרה ומתנות שוות. ואז המוות התחיל להקיף אותי והתחלתי לאבד כל מיני אנשים שאהבתי. פתאום, בגיל צעיר, גיליתי שיש דבר כזה מוות ובמשך תקופה ארוכה ניסיתי להבין מה המטרה שלי ושל חיי, ואז נפל לי האסימון. הבנתי מה חשוב ומה לא, מה רלוונטי ומה מיותר, והכי חשוב- הבנתי איך אני רוצה שחיי יראו. באותו יום הבנתי שגם אני בן אדם, שגם לי מותר לשמוח ולחייך, שגם לי מותר לקבל ולא רק לתת, שגם לי מותר לחיות- למרות שאני שמנה. ובלחיות אני מתכוונת בלחיות באמת- לעשות מה שבא לי, לחשוב מה שבא לי, להתנהג כמו שבא לי ובעיקר להפסיק להתנצל על משקלי.
ברגע אחד של הארה- הפכתי להיות בן אדם חדש. החלטתי שאני לא עושה יותר דיאטות שגם ככה לא מצליחות, לא מייחסת לדברים של אנשים אחרים חשיבות ובעיקר מפסיקה להרגיש נחותה ולא שווה כי אני שמנה. הנחתי בצד את כל ההתעסקות הזו עם המשקל, והחלטתי לנסות לראות אם יש בי גם כמה דברים טובים. לאט לאט מצאתי גם כמה יתרונות, ועם הזמן גם מצאתי את הדרך להפוך את החיסרון שלי ליתרון. היום אני עוסקת בסטיילינג לנשים, שאיתן אני עובדת בעיקר וקודם כל על הקבלה העצמית. אני באמת מאמינה שרק אם את מקבלת את עצמך, לומדת לפרגן לעצמך ואפילו חלילה לאהוב את עצמך- רק אז את יכולה להיראות טוב. אם את שונאת את עצמך- גם חולצה באלפי שקלים לא תצליח להסוות את ההרגשה שלך.
לי לקח שנים לתקן את מה שהחברה קילקלה. שנים של ניסיונות להבין למה כל כך קל לי לפרגן לאחרים אבל כל כך קשה לי לפרגן לעצמי. שנים של עבודה קשה כדי להוכיח לכל המבוגרים קראו לי 'דבה' ויידעו אותי שחבל על ההשקעה כי כלום לא יצא ממני כי אני שמנה- שהם טעו. שנים של מאבק עיקש נגד החברה שדחתה אותי- כי אני שמנה. אז היום, מכאן, אחרי שנים של מאבק, אני יכולה להגיד לכם- היי אני גאלה, אני שמנה ואני מאושרת. היי אני גאלה, אני שמנה ואני מהממת. ובעיקר היי אני גאלה ואני סטייליסטית. והיום אני גם יכולה לדרוש מכם להוריד מהר את הגבה שאתם מרימים כשאתם מגלים שאני עוסקת בסטיילינג. כן כן, יש בעולם האופנה גם שמנים- תתמודדו עם זה!
נשים יקרות,
אני פונה אליכן מהבמה הזו ומנצלת את ההזדמנות לבקש מכן לחזור היום הביתה, להביט במראה ולהסיר את כל המסכות והמגננות. אני מבקשת מכן להפסיק לנהל את חייכן בחרדה על חודו של קילו יותר או קילו פחות. אני מבקשת מכן להתחיל לפרגן גם לעצמכן ולקבל את מה שאתן רואות במראה. תבינו שהחיים קצרים ולבזבז אותם על חרדה של 'עליתי קילו או ירדתי שני קילו' זה עוול! תחיו את החיים במלואם.
תיהנו, תאהבו, תעשו, תגשימו ותחוו- עם צמיג או בלי צמיג. וכן, אני מדברת גם אליכן הרזות. תאהבו את עצמכן. זה לא משנה מה המשקל שלכן או אם יש לכם ביטנונת קטנה, סנטר משולש או זרועות מדולדלות. הגוף משתנה בלי סוף , וגם אם ממש תתנגדו- זה לא יעזור לכן. לכן-שחררו. שחררו את כל השריטות האישיות שצברתן עם הזמן ותתחילו לאהוב את עצמכן באמת.
יש קלישאה נהדרת שטוענת שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה, וכפי שאתן בטח יודעות- כל קלישאה נולדה מהמציאות. אז בזמן שאתן סוחבות את כל העולם על הכתפיים שלכן, מפרגנות לכולם ועוזרות לכולם, תקדישו שנייה לשנות את התפיסה שלכן לגבי עצמכן- ותגלו את הכוח הנשי שלכן. והכוח הנשי שלכן מתחיל באהבה וקבלה עצמית. אל תבזבזו את החיים בשנאה עצמית ובחוסר השלמה וקבלה. קבלו את עצמכן ואם אתן רוצות לשנות משהו- תשנו, אבל שינוי מצליח רק באהבה.