מדור שבועי חדש באון לייף: המלצות הבילוי, התרבות והכיף – במיוחד לנשים שמחפשות דברים חדשים, מעניינים וקצת אחרים. מפרק הסיום של משחקי הכס ועד ההתמודדות של רשף לוי עם שבעה ילדים – ארבעה דברים שכדאי לעשות ואירוע אחד שכדאי להמנע ממנו.
טלויזיה: פרק הסיום של משחקי הכס
יש מם מוכר ששואל ?איך אפשר לנחש אם מישהו קרא את הספרים של משחקי הכס? והתשובה היא ?לא צריך לנחש, הוא יגיד לך, ויותר מפעם אחת?. אז הנה, אני קראתי את סדרת הספרים שיר של אש ושל קרח (כמה וכמה פעמים). כמכורה אובססיבית אני מחכה לכל פרק של הסדרה, מנתחת אותו עם מכורות אובססיביות כמוני תוך צקצוק תמידי והתנשאות על תסריטאיות הסדרה וקצת גם על הצופות. אבל עם כל הציניות והעילאיות, הסדרה עדיין מדביקה אותי למסך הרבה יותר משהייתי רוצה להודות.
פעמים רבות עולה ויכוח פמיניסטי על דמויות הנשים בסדרה, ואיך אפשר להמשיך ולראות את מופע האלימות והשוביניזם הזה. אם בספרים אנחנו נחשפות לדמויות ראשיות עמוקות, מעניינות וחכמות, בסדרה אנחנו בעיקר רואות את הציצים שלהן. מעטות היצירות הפופולריות, בכל המדיומים, שדמויות הנשים בהן מוצגות בצורה עגולה ולא סטריאוטיפית, ודווקא בפנטזיה יש מקום לשחרור.
דמויות הנשים במשחקי הכס פועלות בתוך עולם פטריארכלי, אולטרה-אלים, הנמצא במלחמות הישרדות תמידית, ובו להיות אישה זאת הדרגה הנמוכה ביותר, וגם הפגיעה ביותר. ועדיין, משחקי הכס היא הסדרה היחידה על המסך כרגע שמציגה לנו סוגי מיניות שונים, יחסים הומוסקסואלים וביסקסואלים גלויים, דרקונים, ונשים שחיות בתקופה שמרנית אבל חוות יותר חופש מהנשים של רמזור.
מילדה-כלה למשחררת עבדים. דאינריז טארגאריין (צילום: יח"צ)
למרות זאת, הדמויות הראשיות מצליחות לשחק את המשחק, או ליצור משחק חדש משלהן:דאינריז טארגאריין, שהתחילה ככלי משחק בידיו של אחיה ונמכרה כילדה-כלה לחאל דרוגו, פועלת לביטול העבדות ומחריבה את שלטון האדונים אחרי אלפי שנות שליטה בעבדים. בעונה האחרונה ראינו אותה מגלה את הכוח שלה גם בסקס והופכת לשולטת, מודעת וחזקה. אריה סטארק, ילדה שאיבדה את משפחתה ומסתובבת בארץ שבורה עם רוצח די מטורף, מנצלת אותו ללמידה ולנקמה באלו שפגעו בה. מליסנדרה מסובבת את סטאניס באראתיון ויכול אפילו להיות שגרמה למוות של הטוענים לכתר האומללים. אמנם היא עושה את כל זה כשהיא רוב הזמן בחזה חשוף אבל המיניות שלה לא מערערת את הכוח שלה, להיפך, היא רק מעצימה אותו. בריאן היא אולי הדמות הנשית היחידה כרגע על מסך הטלוויזיה שלנו שמאתגרת מושגים של נשיות וגבריות, כשהיא מנכסת לעצמה אבירות ופרפורמנס גברי.סאנסה ושיי לקחו אחריות על הגורל שלהן, אם נאהב את המעשים שלהן או לא, ומנסות לשנות אותו. אפילו סרסיי, שכולנו אוהבות לשנוא, מנסה להיאבק בשליטה של אביה עליה ולתמרן את מעלה מלך לטובתה.
זאת הסדרה היחידה שהדמויות הנשיות בה הן עגולות, עמוקות ומזיזות את העלילה. אמנם כל אחת מהן מוקפת בגברים סביבה, אבל למרות זאת הן פעילות ולא סבילות. אז כן, יש הרבה בתי זונות, אלימות ועירום נשי לצרכי רייטינג, ועדיין משחקי הכס נותרה אחת הסדרות המקוריות, המאתגרות והמעניינות מבחינת דמויות של נשים ובכלל. חכו להפתעה בסוף הפרק האחרון, לא תבינו מאיפה זה בא.
"משחקי הכס", פרק סיום העונה, yes, ימי שני, 4:00 ו-21:00
הצגה: ונוס בפרווה
רק שתיים מכל מגוון הסטיות האנושיותנקראות על שם סופרים,והן שני צדדים של אותו המטבע. הראשונה היא סאדיזם – הנאה מגרימת כאב לאחר\ת, שנקראת על שם הסופר והפרובוקטור המרקיז דה סאד; והשנייה היא מאזוכיזם – הנאה מכאב שאחר\ת גורמ\ת לך, שנקראת על שם לאופולד פון זאכר-מאזוך.
מאזוך היה סופר ועיתונאי אוסטרי שכתב את הספר ונוס בפרווה – רומן שעוסק בעיקר ביחסי כוחות פיזיים ונפשיים בין גברים לנשים,ומבוסס על היחסים שלו ושל אשתו פאני פון פיסטור, אשר נבנועל חוזה של שליטה וכאב הדדיים. הדמות הראשית, מקבילתו של מאזוך, היא של גבר אריסטוקרט שכל רצונו הוא להתמסר פיזית ונפשית לאישה שתשלוט בו.
הרומן התקבל בשוויון נפש כשיצא לאור, וזכה לתהילתו האמיתית כאשר פסיכיאטר גרמני החליט להגדיר את ה"מאזוכיזם" לראשונה כסטייה של פנטזיות של שליטה וכאב. אבל מה שבאמת הפך את "ונוס בפרווה" לרומן קאנוניהוא היפוך התפקידים שאנחנו רגילים אליהם: היחסים שמתוארים בספר הם לא לגמרי זרים לנו, והם מעולם לא גרמו להרמת גבה, כל זמן שהגבר היה בתפקיד השולט. היפוך יחסי הכוחות והאירוטיזציה של האישה השולטת, הם שגרמו לסערה הגדולה.
מצד אחד, הייתה לי תחושה כי מדובר בגבר עשיר ומשועמם שמחפש הרפתקה ומתאכזב כשלהרפתקה שלו יש רצונות משלה, ושהספר בעצם מוקדש לשאלה איך מתגברים על נשים חזקות (עדיף עטויות פרווה). מצד שני, נהניתי ממסכת ההתעללויות שבן דמותו של מאזוך עובר על ידי גבירתו והמשרתות שלה, ונהניתי להרהר ביחסים אירוטיים בהסכמה, שבוחנים את הגבול שבין כאב להנאה, ושוברים תוך כדי את התפקידים של גברים ונשים במין, כפי שהתרגלנו לחשוב עליהם. זהו סיפור על שליטה, ובאילו תנאים היא יכולה או לא יכולה להתקיים, ובעיקר זהו סיפור שמציג אופציה של שליטה שכמעט ולא נקלחה בחשבון בתרבות המערבית (עד מאזוך ובעצם גם קצת אחריו) – שליטה אירוטית של אישה בגבר.
שליטה נשית בכלל לא נלקחת בחשבון. "ונוס בפרווה" בתיאטרון "הבימה" (צילום: יח"צ)
למעשה, מעניין לראות שעולם המונחים עצמו נולד מנקודת המבט הגברית: כשגבר סובל כאב, המושג שנולד מתייחס להנאה מכאב שנגרם לך. כשגבר גורם לכאב (כמו במקרה של המרקיז דה סאד), המושג שנולד מתייחס להנאה מגרימת כאב. מנקודת מבט נשית, "ונוס בפרווה" מדבר בעצם על ההנאה שבגרימת כאב, אבל אנחנו הרי לא רגילים לראות בכלל את העולם דרך עיניים נשיות. ובטח שלא רגילים לראות נשים מתרגלות שליטה על גברים. זאת נראית לנו כמו הסטייה האמיתית בכל הסיפור הזה. אחרי הכל, גברים ששולטים בנשים וגורמים להן כאב, בעיקר כחלק ממערכת יחסים מינית, אנחנו רואים כל יום. זה כמעט הסטנדרט.
המחזה "ונוס בפרווה" מציג עיבוד מעניין של הספר, בדמות במאי אשר מעלה את המחזה עצמו, ומחפש שחקנית שתשחק את הגבירה השתלטנית, כשהשחקנית שהוא מוצא תופסת עליו את השליטה.יחסי הכוחות, המורכבים ממילא בספר, הופכים מורכבים עוד יותר, אמת ומשחק מתערבבים ומעלים שאלות נוספות על מתיחת גבולות ועל הנאה וכאב ביחסים בין גבר לאישה.
"ונוס בפרווה", תיאטרון הבימה
12.6.14 בשעה 20:00
14.6.14 בשעה 21:00
כנס: משפחות מגוונות ושונות משפחתית
בשנים האחרונות גוברת המודעות הממסדית לכך שיש יותר מצורה אחת של משפחה גרעינית. ספרים לילדות וילדיםנכתבו על הנושא, סדרות וסרטים הציגו בצורה קלה (יותר או פחות) לעיכול מודלים אחרים של משפחות, הצעות חוק פופוליסטיות או כנות הונחו על שולחן הכנסת וכולנו התחלנו להבין שמשפחה זה לא רק אבא-אמא-ילד-ילדה קשורים בקשרי נישואין ודם
באופן לא מאד מפתיע, אלו הגופים הבירוקרטיים והטיפוליים שנשארים מאחור ומתקשים להכיל וליישם את השינויים. התורות והשיטות הטיפוליות המסורתיות שנלמדות בכל פקולטה ובכל מסגרת חינוכית-טיפולית בנויות ברובן על נורמות מיושנות באשר למוסד הנישואין, חלוקת תפקידים בתוך המשפחה ויחסי הורים-ילדים. האם הן בכלל רלוונטיות? איך אפשר להתאים אותן לשינויים הללו, הרבים ותכופים?
אני מגיעה ממשפחה בה היו שני תאים משפחתיים, שני הורים ביולוגיים, הורה נוסף שהיה בן זוגה של אמי ואבא של אחותי וזה רק הולך ומסתעף. בכל מגע שהיה לנו עם מסגרות טיפוליות נתקלנו בניסיונות למסגר ולתחום את הקשרים המשפחתיים לתוך מסגרות שלא התאימו להם, דבר שמנע מהטיפול להיות מועיל ואפקטיבי,ופעמים רבותהפך לכזה שמתמקד רק בשונות המשפחתית במקום בדברים העמוקים שלשמם הגענו לטיפול מלכתחילה.
הכנס של המרכז הקליני הבין תחומי בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה הוא בין הראשונים מסוגו (לפחות מחוץ לחוגים למדעי הרוח) המיועד לכל העוסקות והעוסקים במקצועות הטיפוליים, ומטרתו לסייע להסתגלות למציאות המשתנה, ולהעמקת ההבנה של המטופל\ת שנמצא\ת מולך. הכנס ינסה להציע נקודות מבט ביקורתיות על התפיסות המקובלות בנושאי משפחה, וההשלכות של התפיסות האלה על משפחות שונות מהמקובל. בנוסף, ינסה הכנס לבחון נקודות מבט חלופיות על משפחות, וההשלכות שלהן על יחסי
מטפל\ת ומטופל\ת.
15.6.14 מצפור עופר, אוניברסיטת חיפה
מחיר: 210 שקל, דרך המרכז הקליני הבינתחומי 04-82888622/3 או במיילicc@univ.haufa.ac.il
שבוע הספר
כשהייתי קטנה, שבוע הספר היה אחד האירועים הכי מרגשים והייתי מחכה לו בקוצר רוח. בכל שנה בתאריך זהה יצא אחד הספרים האהובים עליי ("זבנג", זוכרות?) ומחבר הספר היה יושב יום-יום בדוכן של ההוצאה וחותם עליו. ככה התמלאה הספרייה שלי בעותקים חתומים הכוללים איור זריז של אורי פינק.
היום, שבוע הספר משמש בעיקר כקרנבל חסויות ודוכנים של יוגורטים, קפה נמס ושאר מרעין בישין ממותגים.הספרים נדחקו למקום שולי, ונדמה שהזוהר של האירוע התעמעם לנוכח "חודש הספר" ברשתות הספרים: הרשתות שמציעות לנו את הספרים שהן וההוצאות אליהן הן מקושרות בוחרות לקדם,כשספרים שלא נמצאים בקטגוריה הזאת נטולי קיום על המדפים וכך גם אצל הקוראים והקוראות.
גם שבוע הספר מאפשר רק להוצאות הגדולות והמבוססות להציג את מרכולתן. עלות שכירת דוכן בתל אביב עומדת על 7,000 שקל, מה שלא משאיר מקום להוצאות עצמאיות, כותבים\ות המעוניינים למכור ישירות את הספרים שלהם ולמוכרי\ות ספרים משומשים. אמנם ההוצאות הגדולות מוציאות למכירה כמעט את כל הקטלוג, והיריד השבועי הוא מקום טוב למצוא ספרים שירדו מהמדפים, אבל גם פה בוחרים בשבילנו מה לקרוא, מה יובלט ועל מה יהיה מבצע.ועדיין, מי שאוהבת לקרוא ועדיין להרגיש את הנייר מתחת לאצבעות כשהיא עושה את זה – לא יכולה שלא להתרגש.
7,000 שקל עבור דוכן. שבוע הספר בתל אביב (צילום מתוך אתר עיריית תל אביב)
אבל יש דרך להתנגד להגמוניית ההוצאות ורשתות הספרים.אפשר לטייל ביריד שבוע הספר, לאסוף רעיונות לספרים שהייתן רוצות ואז לפנות למחבר\ת, ללכת לאחת מחנויות הספרים המשומשים או לפנות להוצאות הקטנות.קנייה באופן ישיר מהמחבר\ת עצמה הרבה פעמים תיתן לכן גם הקדשה או חתימה, ואפשרות לרכוש את הספר ללא תיווך ובמחיר משתלם.חנויות הספרים המשומשים מציעות חוויית קנייה שהיא הרבה מעבר למחיר משתלם: ספרים נדירים שאין להשיג, גרסאות מוקדמות ומגוון שמעטות מרשתות הספרים יכולות להציע, ועוד לא אמרתי כלום על הפן האקולוגי שבקניית ספר משומש. והכי חשוב – אל תשכחו שהספריה העירונית היא שירות שניתן בחינם. מאחלת לכן קריאה נעימה.
שבוע הספר מתקיים ברחבי הארץ
מופע סטנד-אפ: רשף לוי
עבור נשים ומיעוטים אחרים, ללכת להופעת סטנד-אפ זה תמיד הימור. רוב הסיכויים שמתישהו במהלך המופע, אם לא ברובו – יצחקו עלייך. אין מה לעשות, קומיקאים רבים משתמשים בקהל כדי לסחוט עוד צחוקים, ואיכשהו, לצחוק על נשים זה תמיד הכי קל. אצל רשף לוי המצב מעט שונה.
מעבר להיותו אחד היוצרים העסוקים ביותר בארץ, עם רזומה מרשים ומגוון בתחום הטלוויזיה והקולנוע, רשף לוי הוא בראש ובראשונה איש משפחה. העובדה שלו ולרעייתו (אותה הוא מעריץ, לדבריו) יש שבעה ילדים היא לא רק ידועה ומוכרת – היא מהווה חלק מהותי מעולם התוכן שלו.
שבעה ילדים והומור קצת שונה. רשף לוי (צילום מתוך ויקימדיה)
רשף לוי מצליח לקחת את הנושאים המדוברים ביותר בעולם – משפחה, זוגיות, ילדים – ולהציג אותם באור קצת שונה ממה שהתרגלנו לשמוע עד היום. המופע שלו הוא הזדמנות נדירה לשמוע על אבהות מצד גבר שהוא הורה משתתף לגמרי, פעיל ומודע. לא עוד הבעל שמחכה עד מאוחר בעבודה כדי לא לקחת חלק בטיפול בילדים, אלא כזה שאמנם צוחק עליהם הרבה, אבל באמת נמצא איתם כדי להרוויח את הזכות הזאת. מדובר בשינוי מרענן, מול כל ייצוגי האבות שהתרגלנו אליהם, שרוב הזמן נמצאים על הציר שבין ילדותיות כמעט אוטיסטית לבין חוסר אונים מוחלט.
מחיר: 120 שקל (70 ש"ח לרשומים לתכנית המסלולים של ישראכרט)
שישי 13.06.14 בשעה 22:30, תיאטרון היהלום
שישי 20.06.14 בשעה 22:30, בית ציוני אמריקה – מאירהוף