יום שישי, השעה שלוש וחצי אחה״צ. בדיוק לפני שבוע בזמן הזה נחתי בנמל התעופה בוונציה וקיבלתי מפתחות לרכב שכור שלקח אותי להרי הדולומיטים שבצפון איטליה, מאז אני מטיילת בין מעברי ההרים, בכבישים הצרים. ברגע זה ממש אני יושבת למרגלות רכס אדיר מימדים, יצירת אמנות מפוארת שגילף הטבע. השמש זורחת ומלטפת, השמיים תכלת, מצוירים עננים לבנים, ברקע צלילי פעמוני הפרות במרעה. זו התמונה שמופיעה במילון ליד ההגדרה למונח ״פסטורלי״. המקום הזה, שמכוסה עשב ירוק זרחני מאופק לאופק, שחיכה לי בתום טיפוס רגלי שארך כמה שעות, נראה לא אמיתי מרוב שהוא מרהיב. כבר שבוע שאני מרגישה כל לילה שאני הולכת לישון בתמונה מתוך ״צלילי המוזיקה״, ובבוקר ג׳ולי אנדרוז מעירה אותי בנשיקה. אי אפשר להירגע מהיופי מסביב.
ענבל אורפז, הרי הדולמיטים, איטליה
אז כדי ליהנות עוד קצת מהשמש, לספוג פנימה את ההרים ולמשוך עוד קצת את הזמן, אני שולפת מחשב כדי לכתוב כמה מהמחשבות שמלוות אותי בדרכים בימים האחרונים. החיים שלנו רצופי אתגרים, פרויקטים, יעדים שצריך לצאת אליהם בכל פעם מחדש ואוהבים להשוות אותם למסעות, ואפשר ללמוד הרבה על אותן התמודדויות מחיי הטיולים שמלאים בהרפתקאות. אז לכבוד תחילת השנה החדשה שמתקרבת, קבלו את השיעורים שלמדתי בדרכים, ונכונים לעוד הרבה חוויות בחיים של כולנו:
1. הדרך משפיעה על תחושת ההישג והסיפוק
לא פעם אני תוהה מה הקשר בין הדרך, המאמץ הנדרש בדרך ליעד, ובין תחושת ההישג והסיפוק מהתוצאה. נזכרתי באחד הטרקים שעשיתי בפטגוניה שבדרום אמריקה. שבעה ימים הלכתי כדי להגיע לרגע השיא: זריחה מעל מגדלי גרניט. כמובן שברגע האמת, אחרי שטיפסנו אליהם בזריחה של הבוקר האחרון, הם התחבאו בתוך ענן. השבוע הגעתי לנוף די דומה של שלושה מגדלי גרניט הרריים. אבל הפעם כל המסלול להקפתם לקח פחות מחמש שעות, והייתי עם משקל מינימלי על הגב. מאיזה נוף יותר נהנתי?
כאן בדולומיטים יש לי תחושות דומות: אפשר לעצור ולראות אגם טורקיז מרהיב מהדרך בלי שום מאמץ, או לחילופין אפשר לטפס חמש שעות, לחשוש שבכל רגע יתחיל גשם כבד שיהרוס את החגיגה (ויהפוך את המסלול למסוכן ומחליק), ולבסוף להגיע למעלה ולראות את האגם מנצנץ בשמש וצבוע במי קרחונים מכושפים ולא להפסיק להתפעל בהשתאות. מתי נהנים יותר? הרגעים הקטנים האלה גורמים לי לחשוב עד כמה תחושת הסיפוק מושפעת מהדרך שעוברים. בסוף, התמונות נראות אותו הדבר (וכולן מדהימות, כן?), אבל הידיעה על המאמץ שכרוך היה בדרך לשם גורם בלי שום ספק לתחושה אחרת לגמרי. הוא הופך את הדברים לרבי ערך יותר לאחר שהושגו בעבודה קשה (גם אם רק אתם יודעים כמה מאמץ באמת השקעתם).
ענבל אורפז, הרי הדולמיטים, איטליה
2. יש יותר מדרך אחת להגיע מנקודה לנקודה
בניגוד למה שלפעמים נראה, אין דרך אחת יחידה ונכונה להגיע ממקום למקום. יש דרך מהירה, דרך יפה, דרך ברגל, דרך ברכב, דרך עמוסה או דרך שתלכו בה לבד. הבחירה באיזו דרך לבחור כדי להגיע מנקודה לנקודה תלויה באילוצים שונים ובמצב, למשל כמה זמן יש לך, איך מזג האוויר עכשיו. כמו שאבא שלי אוהב לומר, הדרך חכמה מן ההולכים בה. לכן, צריך להקשיב לה טוב טוב, ובכל יום לבחור את הדרך המתאימה שתהיה טובה ונכונה לאותו זמן.
3. לא לשכוח לעצור להסתכל על הנוף וליהנות מהדרך
לפעמים כל כך ממוקדים ביעד, שלא שמים לב כמה יפה הדרך לפסגה. חשוב לזכור שלא רק המטרה חשובה. הדרך מלאה בפינות חן ומקומות מרהיבים ואם לא מרימים את הראש עלולים לפספס. וחבל, אם כבר עובדים כל כך קשה, אז כדאי ליהנות מכל רגע שאפשר בדרך.
ענבל אורפז, הרי הדולמיטים, איטליה
4. דברים ישתבשו בדרך. צריך לשמור על אופטימיות ולדעת לקבל החלטות נכונות מהר
לא משנה מה – דברים הולכים להשתבש. אני מבטיחה לכם. אני אוהבת לטייל בהרים ירוקים, באיים אקזוטיים. די מהר הבנתי בנסיעות פרנציפ פשוט: יש סיבה שהם ירוקים ו/או אקזוטים. יורד שם גשם, והרבה. זה אומר שיפה שם מאוד, אבל זה גם אומר שכשמסתובבים ומטיילים שם, יש סיכוי טוב שצריך יהיה לשלם מחיר של ימי גשם. זו רק דוגמה אחת לסוג הדברים שיכולים לקרות פתאום בדרך. בשורה התחתונה, אפשר לתכנן איפה להיות ומה לעשות. אבל בסוף צריך להתגמש ולהתאים את התוכניות למציאות המשתנה. כשיוצאים למסע, צריך להיות גמישים ומוכנים להרפתקה בלתי צפויה, זה תנאי הכרחי. השאלה החשובה היא איך מגיבים לתוכניות שמשתבשות. אני למדתי שאופטימיות תמיד עוזרת כשהייתי ילדה היה תלוי לנו בבית אריח שאמא שלי ציירה בתור נערה. היה כתוב עליו ״גם בוקר סגריר יכול להיות ראשיתו של יום יפה״. חשוב תמיד לזכור את זה!
ענבל אורפז, הרי הדולמיטים, איטליה
בימים לפני שטסתי עקבתי בדאגה אחרי תחזית מזג האוויר שבישרה שצפוי גשם ברוב ימי הטיול. חיפשתי חלופות בטוסקנה ובדקתי מה המצב באלפים הצרפתים, אבל האמת היא שלא רציתי לוותר על התוכנית שלי בדולומיטים. בסוף, למעט יום וחצי, השמש זרחה או לפחות הציצה רוב הזמן. הטיול שלי התחיל בונציה, שם נחתתי ומשם הייתי אמורה לעלות לדולומיטים. בבוקר לאחר הטיסה התעוררתי וראיתי שענן סמיך שחור משחור מכסה את ההרים אליהם התכוונתי לנסוע. בעל הבית המבוגר, החכם והמנוסה אצלו התארחתי, הציע לנסוע לכיוון אחר ולחכות עד יחלוף זעם, כי היום זה לא יום לעלות להרים. לא הקשבתי לו ובכל זאת עליתי. וכן, היה קצת מעונן לפרקים. אבל היה שווה כל רגע כי הרגשתי שנכנסתי לגלויה ולא יצאתי ממנה במשך ימים.
כשהתוכניות משתבשות, והרבה פעמים זה קורה באופן מאוד פתאומי, צריך ברגע לקבל החלטה – סיכוי וסיכון, כמו תמיד. אבל בגלל שדברים משתנים כל כך מהר, צריך לנצל הזדמנויות. אפשר לומר ״היום לא אעשה את המסלול הזה, הוא יחכה למחר״. וזה נכון. אבל אולי מחר כבר יהיה גשום או מעונן, ולא תהיה לכם האפשרות הוודאית של לעשות היום מסלול בשמש זורחת ועם שמיים תכלת ששום פסגה לא מתחבאת מאחורי ענן. וכל החלטה היא כמובן בסדר, אבל תצטרכו להיות שלמים איתה ולא להתבאס בדיעבד.
ענבל אורפז, הרי הדולמיטים, איטליה
5. ברגע שמבינים שנעשתה טעות – צריך לנסות לתקן אותה כמה שיותר
לא משנה כמה טוב תתכוננו ותשתדלו – טעויות יקרו. יש טעויות קטנות שמתקנים ברגע, ויש טעויות שיעלו לכם ביום שלם וטיפוס מפרך חזרה למעלה ברוח ובגשם. לא תמיד אפילו תהיו אשמים בטעויות – זה יכול לקרות בגלל שסימני הדרך לא היו ברורים, כי לא הייתה קליטה וגוגל מאפס לא אמרה לכם לפנות בזמן או סתם כי לרגע לא הייתם מרוכזים. לא משנה מה הסיבה לטעות – תעצרו ותחזרו לנקודה שבה ירדתם מהמסלול, ואל תנסו להתחכם. באמת, לפעמים נדמה שאני אמשיך עוד קצת ואז הדברים יסתדרו. אבל ביותר מדי מקרים זה מתכון בטוח להסתבכות. תכנון מוקדם יכול כמובן למנוע חלק מהטעויות או למזער אותן.
יש רגעים במסע שלפעמים אפשר ומותר לעצור, לעשות הערכת מצב ולהחליט שזה הזמן ל״אחורה פנה״. לא כל מסע שווה את זה. לא כל פסגה צריך לכבוש ולא כל הר צריך לטפס. יש מספיק פסגות שמחכות. ואחרי שתיקנתם את הטעות והסתיים היום, כדאי לעשות הפקת לקחים כדי לא לחזור על אותה הטעות. וגם אם היה יום לא מוצלח – מחר יש יום חדש, והשמש תזרח, ומי יודע איזו דרך מושלמת מחכה.
ענבל אורפז, הרי הדולמיטים, איטליה
6. כשחוזרים על הדרך, החוויה משתנה
היו כמה וכמה דרכים שעברתי בהן יותר מפעם אחת. שמתי לב שכשחוזרים על אותה הדרך, החוויה משתנה: בפעם הראשונה שעוברים בדרך מגיעים אליה לאט יותר ובזהירות, לא יודעים מה מחכה מאחורי הפיתול. זו חוויה יותר ראשונית ומיוחדת – לראות את הנוף ולהתלהב ממנו. כשחוזרים על הדרך בפעם השנייה בדרך כלל זה כבר יהיה במהירות גבוהה יותר, זה יהיה יותר קל – כבר יש תרגולת ומיומנות. אפשר לדעת למה לצפות ובמה הדרך כרוכה. כמובן שגם ההתלהבות הראשונית כבר דועכת, אבל לפעמים דווקא במבט שני מגלים דברים חדשים.
7. בשביל להצליח צריך ציוד מתאים
הציוד שלוקחים לשטח הוא משמעותי מאוד וצריך להתכונן ולהצטייד היטב. הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא נעלי הליכה הכי טובות שיש, אי אפשר להגזים בכמה שזה משמעותי. מה עוד כדאי לקחת? מעט ציוד, ציוד קל וחכם. מפת סימון שבילים היא הכרחית וכך גם קרם הגנה. תרמיל גב עם מערכת תמיכה גם הוא משמעותי. תזכרו, ציוד מתאים הוא חלק מהדרך שלכם להצליח. וזה נכון כמובן לא רק בטיולים.
ענבל אורפז, הרי הדולמיטים, איטליה
8. צריך לתעדף את הזמן והמשאבים
בסופו של דבר, טיול מוגבל בזמן. אם בחרתם ללכת בדרך אחת – בהכרח לא הלכתם באחרת. זה אומר שצריך לנהל בחכמה את הזמן ולתכנן אותו. זה לא אומר שאי אפשר לעשות יום מנוחה רגוע, לקרוא ספר מקצה לקצה ולשבת לכתוב סיפור קצר או הגיגים בנוף לצלילי הנחל הזורם בעמק, זה אומר שזה בהכרח על חשבון משהו אחר שיכולתם לעשות ביום הזה.
ניהול זמן בטיול, וגם בחיים, מכתיב תיעדוף קשוח. זה ממש בסדר לפעמים להקשיב לחכמת ההמונים וללכת למקומות היותר פופולריים, לא תמיד חייבים להמציא את הגלגל מחדש. בדרך כלל יש סיבה שהמקומות הפופולריים הפכו לכאלה. פגשתי לפני כמה ימים מטייל ישראלי שאמר לי שהוא הולך רק למקומות של האירופאיים (בניגוד לאלה של הישראלים). זה לא הופך את המקומות של האירופאים למקומות הנדירים. כדי ללכת על בטוח אני קצת נוקטת בגישה של ״תיירות אינסטגרם״ – לפני שאני מחליטה אם ללכת למקום, גם אם קיבלתי עליו המלצות, אני בודקת איך הוא נראה בתמונות. הנחת המוצא היא שהתמונות ברשת מראות אותו בשיא שלו. ואם השיא לא מספיק מלהיב אותי, רוב הסיכויים שאוותר.
ענבל אורפז, הרי הדולמיטים, איטליה
כותבת הטקסט היא ענבל אורפז, יועצת חדשנות אסטרטגית, מייסדת יוזמת ״אישה בהייטק״ להגדלת השוויון המגדרי בענף וחולמת לצאת לשנת שבתון כדי לכתוב ספר ולטייל בעולם