אני אמא ל2 ילדות "עדינות" ככה אמא שלי קוראת לזה. מכל נפילה מיד יורד דם ונשארת צלקת, מכל עקיצה מיד יש גירודים היסטריים והתנפחות של האזור, וכל כוויה מלווה בבכי ייסורים, שלפוחיות ואזור אדום ושורף.
ובגלל שהן כאלו עדינות הן (ואני) לרוב מאוד זהירות. לפני שעולים על אופניים שמים את כל המגנים, כשמגיעים לים שמים כמויות של קרם הגנה (בקבוק אחד מתחסל בשבוע), ואפילו כשאנחנו מבשלות יחד אני מקפידה להזהיר אותן להתרחק מהאש ומהתנור, להיזהר עם הסכינים (למרות שאלו תמיד הסכינים שלא מצליחות אפילו לחתוך מלפפון) ולשים לב לא לגעת בשום דבר שעלול ליפול או להישפך עליהן- והבנות שלי שכבר מכירות את הנאום בעל פה, כבר לא ממש מקשיבות לי (הגדולה אומרת שאני אמא חופרת).
אבל בתכלס, אם הנאום עזר והיום עבר בשלום, אני עשיתי את שלי.
לא מזמן הייתה לבעלי יום הולדת, הבנות ואני החלטנו להפתיע אותו עם עוגה. כמובן שהבנות קפצו על הרעיון ולא היה לי סיכוי אפילו לנסות לשכנע אותם שהם רק יקשטו ואני אכין את העוגה. אז החלפנו לבגדים שאפשר ללכלך, אספנו שיער לקוקו גבוה וחזק והפשלנו שרוולים. בזמן שאחת שוברת ביצים השנייה שופכת את הקמח, בזמן שאני מוציאה קליפות ביצים מהקערה הקטנה, הן רבות מי תערבב, וככה לאט לאט (ובזהירות רבה) שפכנו את הבלילה לתבנית.
אחרי מאבק לא קטן על מי תכניס את התבנית לתנור הרותח, הצלחתי לשכנע אותם שאין להן סיכוי מולי. הן וויתרו והלכו לipadולטלוויזיה. הרגשתי שהסכנה מאחורי וכל מה שנשאר זה לפזר קצת סוכריות- שמהן אפילו הבנות העדינות שלי לא יכולות להיפגע, וסיימנו.
אבל כצפוי השמחה שלי הייתה מוקדמת מדי. אחרי שהוצאתי את העוגה מהתנור להתקרר (בלי שהבנות שמו לב כמובן- כדי שלא יתעקשו גם לעשות את זה) הלכתי למחשב. הילה (הבת הקטנה שלי בת ה4) קלטה בזווית העין את העוגה על השיש התקרבה בשקט ומאחורי הגב שלי וניסתה לגעת בעוגה.
כמובן שהתבנית הייתה רותחת, ובכף היד של הילה נשאר סימן אדום שידעתי שאם לא יטופל מהר זה ילווה בשבועיים של צריבה ובכי. מהר שמתי לה את היד מתחת למים קרים ואמרתי לה לא לזוז. זה הרגיע קצת את הבכי אבל ברגע שהיא הוציאה את היד הבכי המשיך.
הוצאתי מהארון את משחת בפנטן פלוס, קרם יעיל לחיטוי וריפוי פצעים. בהתחלה זה קצת שרף לה (אבל יש לציין שלבנות העדינות שלי יש סף כאב מאוד מאוד נמוך) ואחרי רבע שעה של חיבוקים וארטיק הבכי הפסיק והיא שכחה שהוא היה.
כמובן שמאז אני לא מפסיקה לדאוג עד הרגע שהעוגה כבר נאכלת, אבל תמיד טוב שיש לנו בבית (ולרוב גם בתיק גב של הבנות) את בפנטן שיעלים את האדמומיות, הכאב והכי חשוב את הבכי.