מתאמנים בלכסתח

מכון הכושר הקבוע שלי. שמונה בבוקר.

 

אני רואה אותה לראשונה בהליכון שלפניי.  היא מטה את המכשיר לזווית קשה במיוחד ומעלה את המהירות,  נאחזת בחלקו הקדמי בניסיון למנוע מעצמה לקרוס.

 

למרות החום מהמאמץ היא לובשת שכבות על שכבות של בגדים, אבל אלה מצידם מועלים בתפקיד שייעדה להם ולא מצליחים להסתיר את הגוף.

 

גוף אמרתי? זו אולי הגדרה קצת רחבה מדי לזרועות הדקיקות והמגוידות, לשלד שאין עליו פרט לעור כמעט דבר. משקלה, להערכתי, לא עולה על מידת הנעליים שלי. אין סיכוי שמחוג המשקל חצה את ה 40 לאחרונה.

 

כולנו מכירים ויכולים לזהות נשים אנורקטיות – וזו נראתה לי כשייכת לאגף הקיצוני ביותר. דום לב כתוצאה מפעילות גופנית מאומצת או ממקלחת חמה היא הדרך השכיחה לנשים מסוגה, לסיים את חייהן.

 

בין אם היא נמצאת בטיפול ובין אם לאו, כצעד ראשון היא לא צריכה להיות כאן. היא לא צריכה לעסוק בספורט בכלל. היא בסכנה. גם היא בטח יודעת את זה, אבל ההתמכרות משבשת את התודעה. צריך למנוע ממנה להתאמן כאן. לא להסתפק בשיחה. לנעול את הדלתות. להבהיר שלא מסייעים לשאיפת המוות שלה להתממש. מישהו עושה את זה?

בירור קצר שערכתי העלה שהיא פוקדת את המקום פעמיים ביום לסשנים ארוכים. כולם רואים, כולם יודעים, כולם מדברים, חלק מתריעים, וההנהלה לא מונעת ממנה להמשיך להשתמש בשטחה כזירת ההתאבדות האטית שהיא מבצעת.

 

נכון, היא לא צריכה חדר כושר כדי להתאמן ללא הרף, היא יכולה גם לרוץ בחוץ, אבל שיתוף פעולה ממוסד עם ההרסנות הזו – כך לפחות נדמה לי – הוא בגדר נקיטת עמדה, ואחת מהסוג הלא אחראי.

במחלקת שירות הלקוחות הבהירו לי שהבחורה המדוברת הציגה אישור רפואי כמתחייב בחוק ולכן אי אפשר למנוע ממנה להתאמן.

 

גם לי יש אישור רפואי. כל מה שנדרש ממני כדי להשיג אותו היה בדיקת דופק ולחץ דם. האישור אינו אומר דבר על כמות האימונים או על מידת המאמץ המותרת. הקלות בהשגתו והכלליות שבה הוא מנוסח הופכת אותו לנייר כמעט נטול משמעות לחלוטין.

 

הבעיה לא מתחילה ונגמרת בבחורה הספציפית הזו, למרות שהיא בהחלט מקרה קיצוני. במכוני הכושר רואים כל יום לא מעט מתאמנות בתת משקל. יש מכונים שבוחרים להתעלם לחלוטין, יש כאלה שמעירים בעדינות ויש כאלה שבוחרים לנקוט עמדה חד משמעית ומרחיקים את המתאמנות משטחם.

בעיה ללא מדיניות ברורה לפתרון. אבל מה שלפחות בעיניי בטוח הוא ששימוש בטיעון ה"אבל יש לה אישור רפואי" הוא שימוש בכיסתו"ח מפוקפק. בעוד שמכון הכושר רואה את האישור הרפואי במקרה הזה כאיסור עליו להפעיל שיקול דעת עצמאי, אפשר לראות את החוק גם אחרת: אפשר לראות את האישור הרפואי כתנאי סף מינימלי למי שרוצה להתאמן וכתנאי סף מינימלי למקום שמתאמנים בשטחו. החוק לא מבטל או מחליף את ההיגיון שאמורה להפגין הנהלת המכון.

 

הרי החוק מחייב את המכון להדריך את המתאמנים כיצד להשתמש נכון בציוד כדי שלא יגרמו לעצמם נזק בריאותי וברשת מכוני הכושר בהם אני מתאמנת, מקפידים על כך. אפילו מקפידים מאוד: מי שהעירו לו על תנועה מסוכנת ומסרב לציית ולתקן – מסולק. זה מעיד על מודעותם לכוונת המחוקק שלא לזרוק את האחריות הרפואית רק על הרופא שסיפק אישור, אלא להטיל חלק ממנה גם על המכון.

 

אז מדוע מקרה האנורקטית שונה? האם האימונים האינטנסיביים האלה לא מסכנים אותה? 

אז מה אפשר לעשות? כמובן שאפשר לנהל עכשיו שיח משפטי על חקיקה, על הקשחת תנאי הכניסה למכונים, לדרוש עוד תקנות ועוד איסורים. אבל כך אנחנו רק מחריפים את שורש הבעיה: שימוש בחוק כתחליף להיגיון ואחריות חברתית.

 

אולי כדאי שהתגובה תתחיל דווקא מלמטה, מציבור המתאמנים והמתאמנות. הסתכלו מי צועדת על ההליכון לידכן. אם היא בעלת מאפיינים דומים לאלה של הבחורה שאני פגשתי – אל תחששו להטריד את הנהלת המכון. שתפו מתאמנות אחרות ולכו כקבוצה. מקבוצה כבר קשה להתעלם, למרות שיש סיכוי טוב שבהחלט ינסו.

————————————————————————————-

תגובת משרד התרבות והספורט

 

"בריאותם של המתאמנים בחדרי הכושר הפרטיים איננה באחריותו של משרד התרבות והספורט. מתוקף חוק מכוני הכושר נדרשים המעוניינים להירשם למכוני הכושר להמציא אישורים רפואיים המעידים על כשירותם הפיזית להתאמן במכונים הללו.

 

בהתאם לכך, האישורים הרפואיים ניתנים ע"י רופאי משפחה בקופות החולים ועל כן הינה באחריותו של משרד הבריאות בלבד".

 

תגובת משרד הבריאות

 "על פי החקיקה הקיימת על המתאמן להציג אישור רפואי. למכון הכושר אין אחריות על המתאמים בהם. יש להם תפקיד בהדרכה ובאספקת עזרה ראשונה בעת חירום ובהבטחת תנאי בטיחות . למכוני הכושר אין סמכות רפואית, ולמתאמנים ישנה אחריות אישית לבריאותם. מי שלוקה באנורקסיה ימצא דרכים חלופיות להתאמן ולרדת במשקל במידה ויחליט. ככל שזה נעשה מתוך רצון חופשי ללא כפייה אין למכון הכושר ואף למערכת הרפואית סמכות למנוע ממי שהוא בעל כושר החלטה להתאמן בכפוף לתנאי המקום והחוק. 

 

משרד הבריאות יבקש ממשרד הספורט להוציא הבהרה למכונים לתת תשומת לב למקרים מסוג זה."

תגובות (0)
הוסף תגובה