הימים שלהי הקיץ שנת 1988 ואנו בשיא הבניה (הרחבת הבית). מסיבת ברית המילה הסתיימה חזרתי לבית שקירותיו חסרים, בין ערימות קרטונים, חיתולים, וכביסה שנערמה בהיותי בבית חולים מותירה מאחרי בנאים העושים בביתי כביתם…
יממה אחרי ואני כבר ארוזה בזכות אחותי הבכורה, טרם עכלתי את חווית הלידה, חלפו 8 ימים וכבר אני על גלגלים: תינוק יונק, גודש אמתני בחזה מעודף חלב, ילדה בת 3 וחצי שלא מבינה למה הרסו לה את החדר היפה ומה זה התינוק החדש הזה שתפס לה את כס המלכות… יורדת בסובארו מקרטעת למרחק 100 ק"מ דרומה ומתיישבת למשך שנה שלמה בשכנות לאחותי במושב נתיב העשרה. כשאין כסף, מתפשרים. לא יכולנו לשכור דירה באזור מגורי בקרבת הבית הנבנה. כל שקל נשמר לבניה. בעלי נשאר במרכז. התגורר בין הריסות הבית ובשלב מאוחר יותר עבר להוריו. בסופי שבוע זכינו לראות את זיו פניו כשהוא מותש מעבודה, ממאבק עם הבנאים המבריזים והנסיעות בפקקים אלינו לאזור עוטף עזה.
שנת המגורים במושב היתה ערוב של רגשות, קשיים ופלטפורמה לחיים. הייתי אז בשנת שבתון ולא לימדתי. עול הלימודים חייב אותי לסע מידי שבוע למרכז, למכללת לווינסקי עם תינוק יונק, לשבת בכיתה בחוסר תנאים ולהשלים חובותי כדי ששנת השבתון תוכר. זה לא היה קל. עומס הכבישים באותן שנים מעזה ואליה היה קשה מנשוא.
החיים במושב היו כייף מתמשך לילדתי. היא זכתה לסביבה נפלאה. השתלבה בחברת ילדים כמו שרק יכולתי לחלום לגדל אותה. כך גדלתי אני במושב לא רחוק משם בבית הורי. גן הילדים היה עבורה חגיגיה אינסופית, היא פרחה ולא התפנתה להתמודד עם תינוק חדש במשפחה.
הכרתי את מרבית תושבי המושב עוד בשנים שחיו בפתחת רפיח לפני חתימת הסכם השלום עם מצרים והפינוי, בליל שישי ולא רק אז היו הנשים מעבירות מטעמים זו לזו. זה היה סוג של הרגל נפלא. באותו שישי הגיעה לבית אחותי עוגת פלאים שהיתה נחטפת עד צאת השבת.
היתה זו עוגת החמאה של מריל.
הכרתי את מריל בבית אחותי. מריל (שם בדוי) היא ילידת אירלנד. חברת מושב וחברה קרובה של אחותי. בחיי הקהילה במושב כמו אז כך גם היום, נהוג להביא לבית חברים מטעמים או מאפים שונים בנסיבות מסויימות או סתם ללא סיבה. את עוגת החמאה הכינה מריל מידי שישי ושלחה עם אחת מבנותיה לבית אחותי. טעמנו והתאהבנו בעוגה. בשלב מסויים כבר התחלתי לאפות אותה בעצמי ועד היום מהווה עוגת החמאה הזו סוג של "רפלקס מותנה" לאותם ימים קשים ומחשלים במושב נתיב העשרה.
אתמול הגיעה הבת לארוחת ליל שישי ואמרה: "אמא אני ממש מתגעגעת לעוגת החמאה של נתיב העשרה…." היום כשהיא תגיע לארוחת השבת עוגה כבר מוכנה…
החומרים לעוגה:
1 מרגרינה בטעם חמאה או 200 גרם חמאה.
2 ביצים
3/4 כוס סוכר
2 כוסות קמח תופח ( או לחילופין רגיל +אבקת אפייה)
2 שקיות סוכר וניל
2-3 כפות חלב (אני שמתי 4 כפות)
אופן ההכנה:
להקציף במקסר את הסוכר והמרגרינה/חמאה הרכה, להוסיף ביצה אחר ביצה.
להוסיף לסרוגין קמח וחלב. עד שתתקבל עיסה אחידה
לחמם תנור ל 200 מעלות ולשמן תבנית פיירקס
להעביר את העיסה ולמרוח אותו לכל גודל התבנית. אל דאגה היא תתפשט יפה בתבנית
לאפות על 180 מעלות ולהיות באזור התנור כדי שלא תאפה בשלמותה
אחרי 15-20 דקות להוציא מהתנור, לשפוך את הסירופ החם ולפזר את הפקאנים כך שיכסו את כל העוגה.
להשיב לתנור לעוד מספר דקות על חום נמוך שלא יגלוש…
להוציא ולהחזיק חזק חזק עד שיתקרר…. כי ברגע שטועמים לא מפסיקים.
ממליצה לכסות בנילון נצמד כדי שלא תתיבש. אפשר לשמור במקרר ולהוציא כמה דקות טרם הגשה.