הפלה: מי מחליט שהתינוק הוא נטל?

השבוע פורסם בכלי התקשורת כי הרבנות הראשית קוראת לרבנים לנאום בפני קהילותיהם נגד הפלות. במכתב שפרסמו, הביעו הרב יונה מצגר והרב שלמה עמאר זעזוע מהנתונים המצביעים על אבדן של עשרות אלפי נפשות יהודיות בכל שנה.

 

השבוע בבית הכנסת, מתחילים לקרוא בקריאת התורה את חומש שמות. בפרשת שמות מסופר על שעבודו של עם ישראל במצרים, על החיים הקשים מנשוא שפרעה גרם לבני ישראל כשמרר את חייהם בחומר ובלבנים, כפה עליהם לבנות ערי מסכנות, ובעיקר גזר את גזירת: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".

 

פרעה ניסה להקטין את מספרם של בני ישראל ברשעות. החל מתנאי החיים הקשים בהם היה כמעט בלתי אפשרי לגדל ילדים, וכלה ברצח המוני של תינוקות שאך זה נולדו. אבל הוא לא הצליח, כי בעם ישראל קיים ערך של קדושת החיים גם לתינוק אפילו טרם לידתו, ועל כן מצוין בפרשה שהמיילדות לא שמעו לפרעה ומילטו את הילדים. אחד מהילדים הניצולים היה משה רבינו שהוחבא בתיבה על היאור כדי שלא יתגלה ויומת.

 

על רקע שבת פרשת שמות קראו הרבנים הראשיים לעם ישראל לשמור ולקדש את החיים באשר הם. מהרגע בו מגלה התא סימני חיים. לפעמים עוד בטרם אימו יודעת על חייו. ומנגד יש מי שטוענים שהפלות הם לא דבר רע במיוחד אם יהיה קשה לגדל את התינוק הזה. הם לא הראשונים לטעון זאת.

מי מחליט מתי מישהו הופך לנטל?

יש והיו כל מיני תרבויות בעולם, הייתה תרבות מסוימת שבה היה נוהג להוציא כל קשיש מגיל מסוים, בו כבר לא ממש הועיל לקהילה שלו והפך לנטל, אל השלג והקור הרחק מאין רואים ולעזוב אותו למותו הוודאי. אף אחד לא חשב שזה לא ממש בסדר, וכי מדוע שיחשבו כך? הוא כבר לא יכול לתת יותר, אי אפשר שרק יקבל. הוא יהפוך לנטל.

 

תרבות אחרת אספה את כל מי שלא נולד לגמרי נורמלי בעלי כרומוזום נוסף או מום כזה או אחר והרגה אותם. מבחינת אותה תרבות אין סיבה שיהיו כאלו אנשים על פני האדמה, הם מקלקלים את ההרמוניה, הם לא מביאים תועלת, להיפך מבחינתם הם רק גורמים לטרדה ממש מיותרת. הם נטל.

 

הייתה גם תרבות אחת, ממש לא מזמן, שהחליטה כי מגזר שלם אינו מתאים להימצא על פני האדמה, יש להרוג אותם עד האחרון בהם כדי שלא יקלקלו את הגזע הנכון והשווה.

 

כן. יש כל מיני תרבויות, מי אנחנו שנגיד להם מה לעשות? הם אדונים על עצמם, הם יכולים לעשות מה שהם רוצים והם אכן עשו עד שמישהו התעורר ואמר: 'רגע, זו לא התנהגות אנושית! זה אסור!'

 

גם היום יש תרבויות שבהם מוחקים את מי שנראה מיותר, מכל מיני סיבות, וכדי להרגיע את המצפון לא קוראים לזה בשם האמיתי הנכון והמדויק – רצח.

אף אחד לא רוצה להיות רוצח

אצלנו, אנחנו אומרים לעצמנו, זה לא יכול לקרות. תראו אותנו, כמה אנחנו כואבים כל אחד שנפגע, כמה אנחנו בוכים על כל ילד שהלך, כמה אנחנו משתתפים בצער. כל המדינה לא ישנה כשמתחוללת טרגדיה פרטית למישהו שאנחנו בכלל לא מכירים. להזכיר לכם את נועה גולדרינג המתוקה? את הודיה קדם החמודה? זוכרים איך לא נשמנו כשחיפשו את רוז פיזם? ומי לא הוריד דמעות על שלושת ילדי בן דרור.

 

הרשימה ארוכה ואין צורך להזכיר את כולם. אנחנו אנשים בעלי לב, כל אדם שנרצח מרעיד את ליבינו, כל ילד שחייו ניטלו שובר אותנו. כי באמת אי אפשר להבין איך מישהו מרשה לעצמו לקחת חיים של מישהו אחר!

 

אי אפשר לעכל רצח, איננו מוכנים לשהות בסביבת מי שנוטל את חיו של אחר! לא נרשה שאנשים כאלו יסתובבו בתוכנו! מערכת הצדק הפרטית שלנו מוקיעה את המעשה ואת העושה!  

אנחנו בוודאי לא יכולים לחשוב שאלו יכולים להיות אנחנו בעצמנו, אנחנו לא כאלו! אנחנו אנשים טובים, מוכנים לעזור, נותנים, מעניקים, שומרים על ילדינו מכל רע, מתמסרים. לחשוב עלינו ועל רצח? זה לא יכול ללכת ביחד אפילו לא במחשבה.

 

אף אחת מאיתנו לא רוצה לעשות כל רע, בוודאי לא להגיע לתהומות של רוע ורשעות, שלא לדבר חלילה על רצח. רק שזה קורה אצלנו. גם אצל מי שבוכה מאד על הטרגדיות אצל השכנה, גם מי שנשברת מידיעה חדשה ולא משמחת בעיתון היומי. יכול להיות שהיא עצמה הורגת.

כן. לא פחות מזה.

 

כשהיא עוברת מרצונה הפלה, לא כי הילד לא בסדר, לא כי הוא חלילה פגוע. הוא בסדר, הוא בריא, הוא  יהיה מאה אחוז ילד מתוק  ועליז. אבל מה… לא בא לה…

 

רק בגלל תמימות וחוסר ידיעה, כי מי שעושה זאת פשוט לא יודעת שמדובר בילד חי בעל נשמה וגם בעל מח שמרגיש ואפילו חושב! לא פחות ממה שחושב ומרגיש תינוק שכבר יצא אל אוויר העולם! מי שמפילה לא רוצה לעשות כל רע, היא רק חושבת שאין בעובר הזה אלא אוסף תאים זניחים בלבד ולכן זה אפשרי.

 

אבל זה לא!

מדובר בנשמה! חיה! מרגישה! מתפתחת!

מדובר באדם אמיתי!

שבפעולה הרסנית אחת הורגים אותו…

את לא רוצה להיות זו שעושה את זה. נכון?

 

נכון, יש לנו בעלות על גופנו וכל אשה יכולה לעשות מה שהיא רוצה ואף אחד לא יגיד לה מה ואיך לעשות! ובכל זאת, אף אחת מאיתנו לא רוצה להרוג את הילד שלה… חלילה… אז רק תחשבי דקה אחת לפני הכל. איך את יכולה למנוע מחיים כאלו להתפתח בקרבך.

 

דקה של מחשבה וזהירות, דקה של התחשבות, ותשמרי על עצמך כדי לא להיכנס למצב בו תצטרכי אפילו לחשוב לרגע על הריגה במו החלטתך.

 

ומי שלא מאמינה כמה חיים יש תוך פחות מחודש של הריון מוזמנת להיכנס ללינק הבא ולחזות במו עיניה במה שקורה לתא אחד קטנטן.

 

http://www.efrat.org.il/page_sub.asp?topic2_id=503&topic_id=292