את יכולה להיות מנכ"לית, חברת כנסת, שרה. למצוא תרופה לסרטן, לעמוד בראש עמותה נחשבת הפועלת למען נשים. את יכולה להיות אשת העולם הגדול. מפיקה, מזיזה גבעות, הרים ומגלה יבשות. אלא שכל הרזומה המפואר שלך יימחק כלא היה ברגע שיידעו כולם שהנה נכנסת סוף סוף להריון ואת עומדת להיות אימא.
עוד באון לייף:
מחקר: אמהות עובדות משפיעות לטובה על הילדים
למה הלן מירן וקמרון דיאז בחרו לא להביא ילדים
אימהות זו משרה מלאה, זה תפקיד חשוב, מדהים וקשה מאין כמותו. אלא ששוב כולנו שוכחים כי אימהות היא זכות ולא חובה. איכשהו, זה לא משנה מה נכתוב ומה נאמר בנושא ועד כמה נצעק ונסביר, ישראל עדיין נחשבת כמדינת עולם שלישי בכל הנוגע ליחס אל נשים הרות. או לחילופין אל אותן "פושעות" ה"מסרבות" להרות בזמן. פעם בכמה חודשים אני מוצאת את עצמי מעלה את הנושא הזה לכותרות. בדרך כלל העניין מלווה בלידה צפויה של סלבריטאית על, כזו שעושים סביבה קרנבל שלא יבייש את זה שבברזיל או בוונציה. לפני מספר חודשים זו היתה נינט, לפני כן היתה זו ציפי חוטובלי, שלא רק ונכנסו לה לתחתונים בעניין הלידה, אלא שהפסטיבל שנעשה טרום נישואיה היה מגוחך עד כדי כך, שאני בטוחה שאין שום מדינה בעולם בה דבר מביש כזה היה קורה. כמובן שכאן, אישה בת שלושים פלוס וגם אם חברת כנסת, הופכת אוטומטית לזו שאמורים לדאוג למצב חייה האישי. וכדברי הסטיקר שהוציאה המחלקה הלאומית לזירוז הילודה בישראל: "עשית? השגת? הזזת? כעת הגיע הזמן לדבר האמיתי". ובמילים אחרות, לגבר במעמדה זה לא היה קורה. אתן יודעות מה, לאף גבר זה לא היה קורה.
והנה ההזדמנות המחודשת להעלות את סוגיית האימהות והקריירה, וכיצד אנחנו בתקשורת מתייחסים לאימא הטרייה בת הארבעים שהצטרפה לסטטיסטיקה- נועה תשבי. כן, מגיע לה המון מזל טוב בתקווה שתשרוד את הטוקבקיסטים הרעילים שבוודאי דואגים האם הילד יגדל כיהודי. ובעניין הכותרות. אם היו שואלים אותי, הייתי מורידה בעריכה את כותרות ה"בגיל ארבעים" כי אין זה רלוונטי. כשנינט ילדה בגיל 30, האם מישהו טרח לציין זאת בכותרת?. אני חושבת שלא. תשבי היא מפיקה, שחקנית, מזיזה הרים בכל הנוגע להסברה הישראלית ולשיתופי פעולה ושידוכים חשובים בתעשיית הטלוויזיה הישראלית לבין זו האמריקאית. תשבי היא מותג שמכניס המון כסף וגם כבוד ואת מה שהיא עושה לא עשתה אישה לפניה. אלא שהיה נדמה תמיד כי כאן בארץ היו רבים מאד מוטרדים מגילה ומצבה המשפחתי. "ומה עם אימהות?" היתה השאלה שפרחה בחלל האוויר כמעט בכל ראיון שהוא, ואת זה אי אפשר היה לפספס. תשבי טרחה לומר בעצמה בראיונות עבר שנעשו עמה, כי רק התקשורת הישראלית דואגת לתקתוקי השעון הביולוגי שלה. היא בהחלט צודקת, היידישע מאמא הטמוע בדי אן איי היהודי ההישרדותי שלנו אולי לא מאפשר לנו להביט אחרת על גלגל החיים. אם כי במחשבה שנייה, כשמסתכלים על התקשורת האמריקאית ועל סיקורן המתמשך של כוכבות כמו ג'ניפר אניסטון בת הארבעים פלוס, ניכר כי כתבי הרכילויות המנסים מידי פעם לנתח את מצב הבטן המנופחת שלה באירועים מתוקשרים, כנראה נגועים בעצמם בגן היהודי הדואג לתקתוקי שעון ודור המשך.
נועה תשבי סוף סוף אמא. עכשיו אפשר לנוח
"אימא לוהטת" זועקות הכותרות בכל פעם כשעוד פליטת ריאליטי או נסיכת ביצה יולדת. המאורע המשמח בדרך כלל מלווה בצילומי הריון מעורטלים במגזיני נשים, אה- לה דמי מור. הריאיון המקדים את מאורע הלידה בדרך כלל מדבר ברובו על משקל ועל החששות שבדרך, כמעט אף פעם לא על הקריירה. משמע, את אימא עכשיו- כל מה שעשית לפני כן לא רלוונטי. קחו למשל את אסתי גינזבורג הקסומה, שהיתה בין הבודדות שסירבו לדבר יתר על המידה על סוגיית הלידה, המשקל וההפיכה לאם. זה לא הלך לה לגמרי, ואת מסך העמימות שניסתה ליצור לעצמה, הצליח לשבור איזה כתב נחוש שהתעקש להוציא ממנה בצורה כזו או אחרת את המשפט "זה הדבר הכי חשוב שעשיתי בחיי". ושלא תבינו אותי לא נכון, אימהות היא באמת הדבר הקשה ביותר בעולם, אך מכאן ועד האם זה מה שצריך לתפוס מעתה והלאה את עיקר כתבות המגזין שיעסקו באימהות החדשות? אני מחכה ומצפה בכיליון עיניים לראיון "הראשון אחרי הלידה" שיערך עם תשבי, כזה שיחשוף סודות של אחרי הלידה כאילו שאף אישה לפניה לא עשתה זאת מעולם על כדור הארץ. אני מחכה לכך רק כדי שאוכל שוב לומר: הנה! אמרתי לכם!
אלא שזה לא יעזור לי ולשכמותי. הרי אין פגישה שאני יושבת בה ומציינת את גילי, ונושא האימהות לא עולה אל חלל האוויר. לא היה רופא נשים שהגעתי אליו לאחרונה, שלא תהה מדוע אני מתעקשת לא לשמוע על שאיבת ביציות. אני מניחה שאם יום אחד אחליט שאני משנה את דעתי ורוצה בכל זאת להיכנס להריון, תישמע אנחת רווחה בחלקה הצפוני של העיר תל אביב: "הו, אז היא בסך הכל בסדר, עכשיו היא "נורמלית" הם יגידו". אבל מה לעשות, שאולי אני לא.