שבוע מבורך,
זה התחיל בקירטוע- לקריאת הספר כוונתי. קצת מדכא ולא מושך, אמנם הסיפור מתרחש בלונדון- עיר שאני מאוד אוהבת, אבל הפעם אי אפשר להרגיש כמעט שזו לונדון. הכל מתרחש בגינה של ביתה של פגי עם אביה וחבר מרעיו שמתכננים את התגוננתותם מסוף העולם הקרב ובא, או לפחות מה שחשבה פגי שכולם רציניים בקטע הזה. אמא אוטה גרמנייה, פסנתרנית מהוללת קצת מסורבלת ומבוגרת מאביה בכמה שנים. הכל התחיל באקראי כשהנער שהפך את דפי התווים שלה נעדר וג'יימס החליפו ומפה הכל כבר עבר.
המציאות עולה על כל דמיון ויש קפיצות משנת 1985 בלונדון לשנת 1976 בהוטה- בבקתה ששיפצו אביה והיא ,תעתועים, דמיון מתערבב בדברים שקרו, יש דמות נוספת ביער רובן, האם באמת היה קיים או שלא היה כלל?
פגי שנקראת בשנים אלו פונזל/רפנוזל על ידי אביה לומדת לשרוד בחיי היער, לצוד, ללקט פטריות וזרעים, לפשוט עורות של סנאים וארנבים, לכרות עצים וכל מה שדרוש כדי לשרוד 35 ק"מ מכפר בציווליזציה כל זאת בזמן שהיא בטוחה לפי מה שסיפר לה אביה שהיה סוף לעולם וכל האנשים מתו , אמא מתה כבר בגרמניה בהיותה במסע קונצרטים ורק הם כביכול נותרו בעולם והחיים שלהם בהוטה בבקתה המרוחקת בקרחת היער למעשה הצילו אותם משמד.
פונזל עוברת הרבה חוויות שילדות אחרות בגילה לא עוברות ולא יעברו כנראה לעולם, עם הרבה טלאים וחורים בזכרונות מילדותה הרחוקה בלונדון לצד געגועים לאמא שהיא בטוחה שמתה בגרמניה, וכמיהה לאוכל של בית, למאכלים שאמה הכינה לה ביום יום ולכל מאכלי החג המיוחדים והמסמלים בית חמים ומשפחתיות. היא חסרה את האמבטייה והמיטה הנקייה, את מברשת השיניים שלאחר מספר לא רב של שנים נותר ממנה רק מקל עם אניצי שערות יבשושיים, מסרק להתסרק בו ולהבריש את השיער המקורזל שנותר בה.
היא מזמן כבר לא ראתה את עצמה במראה, שנים. היא חסרה את חברתה בקי. יש לה רק את בובתה פיליס שמנחמת אותה בעיתות משבר.
הספר מדכא ומסקרן באותה מידה,
לא אספר לכן/ם מעבר לכך. שלא "אהרוס" את הנאת הקריאה האישית שלכן/ם.
אחרי מספר עמודים שהיו לי קשים המשכתי ולמען האמת לא יכולתי לעזוב את הספר הכה מורכב. קופץ משנת 1985 ל 1976 מימים לא פשוטים בבית בלונדון על כל המורכבות שבהם לימים של הישרדות וחיים ביער מרוחק מכל עין אנוש.
תודה להוצאת כתר על עוד ספר מצויין.