בקצה המדבר, טוב לא לגמרי בקצה אבל ממש קרוב אליו, נמצא היישוב מצפה עזוז. זה יישוב שונה מכל מה שראיתם, גם בהשוואה למצפים מבודדים בגליל או לחוות בודדים לאורך כביש 40. בין מקימיו נמנה עופר הרטוב ויש בו משהו כמו 16 משפחות. זה משתנה כי המדבר והריחוק לא מתאימים לכל אחד. עופר הוא גם מי שהקים את חאן בארותיים, כשהכל החל בעצם מעץ אחד, מדורה וכמה חמורים. עופר נהג להוציא טיולי חמורים לאזור ועצר עם האורחים לתה וקפה ליד העץ הגדול. עם הביקוש שעלה מהקהל להישאר כמה ימים באזור ולטייל בשטח, נבנה החאן האקולוגי המתמזג בצורה נעימה עם השטח. החאן נבנה סביב העץ ועופר צירף לעזרתו את אורי ועובדים נוספים.
מדורת שבט גדולה דולקת תדיר באמצע החאן ומסביב בקתות אירוח מאדמה ואוהלי אירוח לחמולות של 70-50 אנשים. הבקתות מיועדות הן לזוגות והן למשפחות ויש גם בקתות ענקיות לקבוצה גדולה. אל דאגה, לא תישנו עם זרים וגם לא תקפאו בקור המדברי השורר בלילות – יש קמיני עץ מחממים בכל הבקתות.
הגענו בשעות הצהריים, כשהשמש נטתה בזווית וצבעה הכל באדמדם. אין תאורה נפלאה מזו למתחם. הילדים עברו מלשבת ליד המדורה וללגום תה, לביקור באזור הגמלים, למנוחה על הערסלים ולרדיפה אחר הכדור במרחב העצום. הבקתה בסיסית ונקייה ובה מחצלות ומזרונים, תאורה סולרית וכמובן – אח שהודלקה עם רדת החשיכה.
את טיולי החמורים של אז החליפו כיום טיולי גמלים, החל מחצי שעת רכיבה ועד מסעות שאורכים כמה ימים למבקרים קשוחים במיוחד.
בערב התכנסנו עם יתר האורחים במאהל האוכל, שם ציפתה לנו ארוחת ניגובים בדואית אמיתית. הישיבה נמוכה על גבי מזרונים וכריות ועל השולחן הנמוך הונח טס ועליו מנסף מהביל ושלל סלטים, ממרחים וכמובן לאפות כדי לנגב הכל. סיימנו בתה מהביל ובבקלאווה ויצאנו לשבת סביב המדורה. הילדים והמבוגרים התנתקו מהניידים ומהטאבלטים (אל תנסו להתקשר או לגלוש, אין קליטה וזה לגמרי מבורך) ונהנו לשבת ולהסתכל על שמים זרועי כוכבים שיש רק במקומות כאלו, שאין בהם זיהום אור, במקומות שבהם הטבע עדיין הרוב והאדם במיעוט.
בבוקר התעוררנו לשקט מדברי נדיר, התארגנו והלכנו לאכול ארוחת בוקר עשירה ומפנקת. הפעם בסגנון מזנון. אמנם היה גם קורנפלקס לילדים המתקשים להתמסר ללאבנה חמצמצה, סלט קצוץ דק וטחינה, אבל החוויה שונה מכל חדר אוכל או מסעדה. אין כמו הכנסת האורחים המדברית אומרת הקלישאה, ואכן האוכל בשפע ובמדורה יש תמיד קפה שחור חזק ותה מתוק-מתוק.
עופר מספר שאת הכל מתחזקים צעירים נמרצים שבאים לעבוד בחאן אחרי הצבא, כולם ממש לא מהאזור. הם רוצים לחוות משהו אחר, לטעום עצמאות במקום שבו לזמן יש קצב שונה והחיים מתנהלים לפי הטבע. אגב, מתחם השירותים והמקלחות המשותפות מתוחזק, נעים, נקי ומעוצב בסגנון מקומי ההולם את הסביבה.
מה עושים? אפשר להישאר ולרבוץ בחאן, אפשר לצאת לטיול גמלים (מתאים לכל גיל, בתשלום נפרד), אפשר לנסוע לעזוז, היישוב הצמוד לחאן – חלק מהתושבים עוסקים באירוח ובפעילויות תיירותיות (סדנאות קרמיקה, סדנאות תיאטרון, קפה עזוז המגיש מגוון מאכלים צמחוניים וטבעוניים ועוד), אפשר להרחיק ליישובי הסביבה, בהם כמהין, קדש ברנע ואחרים ואפשר גם לצאת לטייל בשטח – ברגל, באופניים או בג'יפ.
חאן בארותיים, עזוז, לפרטים והזמנות לחצו כאן.