"שעה של שקט": צחקתי. זה לא אומר שנהנתי

עוד מחזה משעשע של פלוריאן זלר הצרפתי, ועוד תפקיד מבריק של ששון גבאי, אבל למה צריכים שני תיאטרונים רפרטואריים נתמכים להתארגן להפקה משותפת של הצגה מסחרית-בידורית, גם אם היא עשויה כהלכה?