יום שמתחיל בזיכוי ? נגמר בריקוד
רכבו המפואר של מ' (הפרטים המלאים נשמרים במערכת) עשה את הפנייה המפורסמת ימינה לקריית מלאכי והתקבל בשמחה לא מבוטלת מצד תושבי העיר הדרומית. שלל שלטי תמיכה, קריאות אהדה וצהלולים מחרישי אוזניים קיבלו את האישיות הבכירה שסיימה זה עתה מאבק ממושך של 4 וחצי שנים בדרך לזיכוי מוחלט. החיוך מסרב לרדת מהפנים והיד לא מפסיקה לחבק בחוזקה את הרעייה ג'.
הצדק יצא לאור, התקשורת אשמה. האגו הגברי לא נפגע, הזיקפה הלאומית לא ירדה לחצי התורן. גברים, אפשר לצאת מהמחילות ולשייף את שלל הערות הסרקסטיות והסקסיסטיות. אפשר להפסיק לפחד ממזכירות פטפטניות, מנשים חלשות שמחליטות לפתח אסרטיביות והשם ירחם- דעה משל עצמן. ניצחנו! הכוח חוזר לטסטוסטרון וכסף בהחלט קונה צדק ואמת.
יום שמתחיל בזיכוי ? נגמר בדמעות
א' הסתגרה עם חבריה בביתה, ל' סירבה להגיב לכלי התקשורת וה' על פי מקורביה נמצאת במצב נפשי קשה מנשוא. שלל אותיות עטופות בפסיקים, נעולות בבתיהם, ישארו תמיד מפוקסלות, לא יחשפו את פרצופיהן בגאווה ולא יוכלו לזעוק כי הצדק והאמת שלהן יצאה לאור. ריבועים מטושטשים יכולים להסתיר כאב, יכולים לייצר מחיצה בין לב מדמם לפסק דין מוטל בספק.
יום שמתחיל בזיכוי ? נגמר בבלבול
יושב לו א' האזרח המודאג, צופה בלופ בשידור הלא נגמר, מחובר למקלט הרדיו, לא עוזב את העידכונים החמים ממכשיר הסלולאר ומסרב להאמין. נשמתי העדינה לא תעמוד בעוד מסכת של מילים פתלתלות וחידודי לשון חלקלקים. אם זאת האמת אמיתית ואם זאת פאר הדמוקרטיה המערבית שהבטיחו לנו שאנו חיים בה- אני לא משחק. ולא מנשק, ולא מחבק.
ביום של זיכוי אני רוצה להיות אשם. שבתום ובחולשה חשבתי שאף פרקליט בכיר, כסף כיד המלך, גסות, וולגאריות, תחושת קיפוח בלתי נגמרת וניתנת לשליטה ותואר של אזרח מספר 1 – יכולים לעצור את האמת הבאמת אמיתית. טעיתי.