לפני שארחיב דברים לגבי מסיכות ותחפושות אבהיר כמה יסודות תיאורטיים המניעים את כתביי. התורה הפסיכו קריאטיבית שהולכת ומשתכללת עם הזמן (להעמקה בנושא לחץ כאן) קובעת שכל אדם נולד עם "גרעין יצירתי", קוד גנטי ייחודי וחד פעמי, שבו יש פוטנציאל אישי לביטוי יצירתי. הביטוי הזה, שנחשב אותנטי, הוא אחד הדברים שאדם יחפש כל חייו. הביטוי הזה הוא מה שיכונה בהמשך ? "הגשמה עצמית". הגרעין היצירתי הזה יחפש את דרכו באמצעות הכלים הקיימים לרשות האדם ברגע נתון. בכל מקרה, הביטוי היצירתי של האדם יכול להיות רק כזה שיש בו התייחסות כזו או אחרת לסביבה. באופן מסויים ניתן לומר שאצל כל אדם "הופקד" מידע יקר, אלוהי וייחודי, שאמור לעבור אל הסביבה ולתרום לה תרומה בעלת משמעות כזו או אחרת, אותה קשה להעריך מראש. יש לכל אחד מאתנו מטען זמני, לחיים האלה, שמתפקידנו לחשוף, לטפח ולהעניק לסביבה. כבר באמירה הזו נחשף הקשר ההכרחי של האדם עם סביבתו. ללא סביבה אין הגשמה עצמית. מצד שני ? אותה סביבה אחראית פעמים רבות גם להתרחקות המתמדת של האדם מאותו גרעין יצירתי שלו. היא דוחפת את האדם לעטות על עצמו מסיכות שאינן משרתות את התכנית היצירתית שלו, בדיוק להיפך.
מגיל צעיר האדם מקיים דיאלוג עם הסביבה. מערכות רבות דוחפות ולחוצות על האדם, החל מילדותו, להתנהג באופן התואם עם הרוח הקבוצתית. הקבוצה, שאינה אלא גוף וירטואלי המורכב מאוסף אנשים בעלי צורך מסויים להתאגד סביב נושא מסויים, הופכת לכוח משפיע שיכול לקבוע גורלות. הקבוצה הזו יכולה להיות משפחה, גן, בית ספר, קבוצת ספורט, קבוצת לימוד ועוד. הדיאלוג עם הסביבה עלול במהרה לייצר קונפליקט בסיסי ומהותי ? בין יצריו הספונטאניים של האדם כולל התכלית היצירתית שלו לבין אמות המידה המקובלות על החברה בה הוא מתקיים באותה התקופה.
במהרה לומד האדם לעטות על עצמו מסיכה כזו או אחרת. אנחנו מוכרחים לעטות על עצמנו מסיכות. גם הבגדים אותם אנחנו לובשים הינם מסיכות לגופינו האמיתי, אותו אנחנו חושפים רק לעיתים נדירות ובפני מספר מסוים של אנשים. המסכה היא סוג של הגנה וגם סוג של שפה, איתה האדם מדבר עם הסביבה. למעשה, בכל סוג של הסתגלות והיטמעות בתוך קבוצה מוכרח האדם לעטות על עצמו מסיכה, שמהווה למעשה את "כרטיס הכניסה" אל המרחב החברתי. קיימות מסיכות של שיתוף פעולה וקיימות גם מסיכות של התנגדות אך לעולם יהא האדם עוטה על עצמו כיסוי בעת יציאתו החוצה. זה לא שאנחנו זקוקים כל כך לבגדים כדי לחמם את גופנו. אנחנו זקוקים למסך מפריד, אנחנו זקוקים למסכה שתחצוץ בין משהו אישי למשהו ציבורי. השאלה הגדולה הנשאלת היא עד כמה באמת המסכה מסייעת לנו ואולי ראוי שנבחן את האפשרות של בדיקה מחודשת ואף יצירתית של המסכות עמן אנחנו באים במגע עם העולם.
מסיכה אידיאלית ומסייעת היא מסיכה שיוצרת גשר. כזו שיוצרת תקשורת בין הפנים לחוץ. מסיכה כזו ראויה, נחוצה, בריאה וראויה לטיפוח. מסיכה אידיאלית מזמינה את החוץ להציץ פנימה במידה המותרת ויחד עם זאת משאירה מרחב של פרטיות ועולם אישי מאחוריה. מסיכה בריאה מייצרת גבולות אך גם מעבירה מסרים של מידע, הזמנה להתקרבות ודיאלוג, סקרנות ומשיכה. מסיכה לא אידיאלית היא כזו שמייצרת דרמה מיותרת או כזו שמציגה את האדם באופן רחוק מדיי ממה שהוא באמת, אי שם בתוכו. הדבר נובע בסופו של דבר מהדרך בה האדם מתייחס אל עצמו. במקום בו הוא מרגיש לא שלם, לא יצירתי ולא מחובר די הצורך לתוכן הפנימי שלו, הוא מייצר מסיכה שיכולה להרחיק אותו מסביבתו אם על ידי התנהגות אשר לחלוטין מעוותת את האמת הפנימית או אם על ידי התנהגות שמושכת תשומת לב לדרמות שמרחיקות את הסביבה מלהכיר באמת את האדם היושב שם, בפנים.
האדם המבקש לרפא את עצמו ולשפר את עצמו אמור להתייחס מפעם לפעם ל"מצב המסכה" שלו. בשפה שיווקית – כלכלית משתמשים בין השאר במושג – "מיצוב" ? איך אני רוצה שאחרים יחשבו עליי. מה אני מציג החוצה. יש להבדיל בין מאמץ יתר להציג מידע "טוב מדיי" באמצעות המסכה. זו לעתים דרכו של עולם הפרסום, שמשתדל לייצר מסכות מפתות למוצרים אותם הוא משרת. כאשר אנחנו מתייחסים אל האדם המבקש לרפא את חייו אנחנו פונים למושג אחר הקשור למסכה ? למושג שמגשר בין פנים וחוץ. לכרטיס ביקור שמזמין לבקר, שיוצר עניין ,שחושף במידה ושמגביל במידה.
יתרה מזאת ? מכיוון שהגשמה עצמית, כאמור, קשורה לביטוי הגרעין היצירתי באדם, וזה, כאמור, מחפש אפיקי ביטוי ייחודיים מול הסביבה, נודעת חשיבות רבה למסכה שהאדם עוטה מכיוון שהיא תקבע באופן משמעותי את אופן הקשר שנוצר בין האדם לסביבתו. המסכה עשויה לסייע בהבאת הסודות המיוחדים של האדם החוצה. היא עלולה גם לחסום אותו, במידה והיא משרתת את פחדיו מחיבור יצירתי ומתגבר אל סביבתו, בדרכו האישית.
במאמרי הקודם המלצתי על מראה קטנה, כחפץ היחיד הנחוץ כשהולכים לאי בודד. המראה, כאשר היא משמשת לעבודה ולאימון של אהבה עצמית, יכולה לסייע רבות בצורת המסכה שיש לאדם. ככל שאני מסוגל להביט בעיניי, לחייך, ליהנות, להירגע ולחוש חמימות של אהבה, כך המסכה שאני עוטה על פניי קרובה יותר למי שאני ולדברים הטובים שיש לי להציע לעצמי ולסביבתי בהתאם. ככל שקשה לי לאהוב את עצמי אייצר סביבי מסיכה שמרחיקה את האמת שלי, מכיוון שאני מתבייש בעצמי, מבקר את עצמי, לא מספק את האיש הזה שבפנים, לא מפרגן לו ולא מאמין בו. המסכה שלי תמיד תשקף את יחסיי עם עצמי ואם אני רוצה להציג מסכה מעניינת, מרתקת, מושכת ואטרקטיבית, עליי לחוש כך בעת הסתכלותי במראה. כשאחוש כך יראו אותי ככזה.
אז לשנה החדשה הנכנסת כעת, אני שב וממליץ ? מראה קטנה. כמה שקלים של השקעה ותשואה עצומה. לעבוד על האהבה העצמית זו השקעה חשובה לא פחות מהוראת קבע לחשבון פנסיה או מרכישת דירה להשקעה. המסכה שלכם יכולה להיות מקסימה ונעימה למראה, כאשר בעת התבוננות במראה, נעלמות מסכות הביקורת ונעלם הפחד, ותחתיהם מופיעה אמת אותנטית של אהבה עזה.