לורן זואי, סטודנטית לאומנות באוניברסיטת גולדסמיט שבלונדון אנגליה וסגנית נשיאת הארגון סולידרות למען סטודנטיות העובדות בתעשיית המין בבריטניה, החלה לאחרונה לארח אנשים אצלה בסטודיו לשיעור ציור עם מודלים אנושיים. בניגוד לשיעורי הציור שכולנו מכירים, למה שקורה בסטודיו של זואי יש טוויסט: האנשים או יותר נכון הנשים אשר מדגמנות אצלה בשיעורים עובדות כולן בתעשיית המין (שברובה לא חוקית מ-2014) של בריטניה. זואי, שבעברה עבדה גם היא כדוגמנית עירום בשיעורי ציור, מספרת שהיא חוותה הטרדה מינית בזמן שיעור כזה, מה שגרם לה להתחיל עם המיזם שלה.
עוד באון לייף:
"אחרי שזה קרה ניגשתי למשטרה כדי להתלונן על ההטרדה שחוויתי בזמן שדגמנתי בעירום, אבל שם טענו שהייתי בסיטואציה המדוברת עירומה מרצוני החופשי. הם לא לקחו את התלונה שלי ברצינות". בדיוק מהסיבה הזו המסר שהמיזם שלה מנסה להעביר הוא כל כך חשוב. והמסר הוא? זה האישה נמצאת לידך עירומה כחלק מהעבודה שלה (שחקנית, דוגמנית, חשפנית ואפילו זונה), לא אומר שהיא מוכנה לבצע אקטים מיניים עם כל מי שמתחשק לו.
המסר שלה אמנם מגיע מתחום האמנות ותעשיית המין, אך הוא בהחלט רלוונטי עבור אוכלוסיית הנשים באשר היא – עירום חלקי או מלא, לא מעיד או מרמז לעולם על רצונה של אישה להוות אובייקט מיני או כלי להנאה מינית של אף אחד.
בשיעורים שזואי מעבירה הדוגמניות נמצאות בעירום מלא, לעיתים הן בפוזות ארוטיות סטטיות ללא תנועה, ולעיתים בפוזות קצת יותר דינמיות, הכוללות גם אקטים מיניים. אבל לא חשוב מה הדוגמניות עושות, האנשים המשתתפים בשיעור הם צופים בלבד והם לא מוזמנים להשתתף ב"מיצג". הם יכולים לצייר, להסתכל או לבהות אבל בשום פנים ואופן לא להתנהג כלפי הדוגמניות בצורה מינית ובטח שלא לנסות להשתתף או לגעת.
במיצגים הדינמיים יותר זואי מתכננת לשלב מופעי סטרפטיז, שחזורי סשנים של BDSM ומופעים נוספים ומגוונים, כולם לקוחים מעולם המין ומתעשיית המין בפרט. ומי הן הדוגמניות? ובכן, הראשונה שהופיעה בשיעור של זואי היא זונה ושחקנית פורנו, שבחייה הפרטיים גם אקטיביסטית מוכרת. "אני אוהבת להשתמש בדוגמניות שבדרך כלל לא משמשות כמודלים עירום בשיעור ציור", היא אומרת. בנוסף, זואי דואגת לשלם לנשים סכומים שקרובים כמה שיותר לסכומים אותם הן היו מרוויחים כעובדות מין, מכיוון שהיא לא מסכימה לשלם להן פחות ממה שמגיע להן או פחות ממה שהן היו מרוויחות אם הן היו עובדות במקום לדגמן.
"אני לא מוכנה לגזול מזמנן יקר בחינם. במקום לעבוד הן מגיעות לדגמן אצלי בשיעור ולכן אני רוצה לתת להן את אותו הסכום של כסף שהן היו מרוויחות. אנשים בדרך כלל חושבים שנשים שעובדות בתעשיית המין הן נואשות. הם גם לרוב מאמינים שהם בעצמם לעולם לא יעבדו בתחום הזה, כי להם יש ערכים ומוסר. אבל לבייש נשים רק כי הן עובדות בתעשייה הזו ולהתעלם מהקשיים שיש להן במסגרת העבודה שלהן זו בעיה אחרת ולא פחות חמורה – בסופו של דבר זו עדיין העבודה והפרנסה שלהן ואין סיבה לא לכבד את זה".
"אני לא מוכנה לגזול מזמנן יקר בחינם. במקום לעבוד הן מגיעות לדגמן אצלי בשיעור ולכן אני רוצה לתת להן את אותו הסכום של כסף שהן היו מרוויחות. אנשים בדרך כלל חושבים שנשים שעובדות בתעשיית המין הן נואשות. הם גם לרוב מאמינים שהם בעצמם לעולם לא יעבדו בתחום הזה, כי להם יש ערכים ומוסר. אבל לבייש נשים רק כי הן עובדות בתעשייה הזו ולהתעלם מהקשיים שיש להן במסגרת העבודה שלהן זו בעיה אחרת ולא פחות חמורה – בסופו של דבר זו עדיין העבודה והפרנסה שלהן ואין סיבה לא לכבד את זה".
לאל מכן שלא יודעות, הזנות בבריטניה היא אכן חוקית ונחשבת למקצוע לכל דבר. אבל לעבוד כזונה בבריטניה אף פעם לא היה דבר קל או פשוט, והממשלה הבריטית החליטה להקשות עוד יותר על התעשייה ב-2014, כאשר היא קבעה חוקים חדשים ודרקוניים במיוחד על תעשיית המין הבריטית. לורן הקימה את החוג ציור שלה גם כדי לנסות ולהאיר את עיניהם של העם הבריטי כלפי עבודתן של נשים אלו בתעשיית המין ולהבהיר את הקשיים אשר איתן הן מתמודדות מידי יום מתוך הבנה שלרוב האנשים לא ממש איכפת מבעיותיהן של זונות.
רוב חבריה של זואי לקמפוס דווקא אימצו את הרעיון, אבל כמובן שהיו גם כאלה שראו את מה שהיא מנסה לעשות בעין לא יפה, בטענה שהיא מנסה לעודד זנות ואת תעשיית המין. מזל שלזואי לא אכפת. בעיקר כי היא מאוד מכוונת מטרה. היעד העיקרי שלה הוא ליצור אווירה לימודית וחינוכית, בו אנשים יוכלו לבטא את הדעה שלהם ללא פחד מתגובות הסביבה ובנוסף, גם להעלות שאלות חשובות בכל הנוגע לתעשיית המין בבריטניה והיחס של התעשייה לנשים העובדות בו, בארצה בפרט ובעולם המערבי בכלל.
"אני חושבת שאומנות צריכה לעודד התפתחות וביטוי עצמי מהסוג הזה, ולכן השיעור נועד עבור אלה שרוצים לדבר על נושאים כמו מגדר ומיניות באווירה נינוחה, מהנה ומשוחררת. אני רוצה גם להפוך את הזנות לפחות מסתורי ואסור". זואי עדיין לא מקבלת מימון רשמי לפרויקט שלה מהאוניברסיטה, והשיעור שלה נכון לעכשיו, ממומן על ידי המשתתפים בו בלבד.