שבוע טוב.
במידה ובא לכן לקרוא ספר מענג, מצחיק, מרגש אף על פי שמרתה גיבורת הסיפור בת ה- 79 לוקחת את החוק לידיה, קראו את הספר הזה המדהים.
413 עמודים ואי אפשר להאמין. התחלתי לקרוא ביום חמישי וסיימתי בשבת בשעות בין הערביים והלוואי והיה לי את כל הפנאי שבעולם לקרוא ספרים אהובים, אך יש עוד מטלות בבית ומחוצה לו ואת בני משפחתי היקרים. וכשאני תולעת ספרים שכמוני לוקחת ספר לידיים החגיגה בעיצומה. זה אי אפשר לעזוב אותו!
הסופרת השוודית שזה לא הספר ה- 17 שהיא כותבת ולי זהו הספר הראשון שלה שאני קוראת ומיד התחברתי לסגנון הכתיבה הקולח ושזור בהומור נעים. אין פלא שהסופרת השוודית מכרה למעלה מ- 1.2 מיליון עותקים מהספר משובב הנפש הזה.
מסופר על מרתה שהינה אישה קשישה בת 79 החיה "בבית אבות". עולים בליבה הרהורי "כפירה", משעמם לה במקום, דכדוף מציף אותה והיא מתחילה לחרוש מזימות ורותמת לחריש הזה את שני חבריה ושתי חברותיה משכבר הימים הנמצאים עימה בבית האבות. האוכל כבר לא אותו האוכל (קיצצו להם במספר כוסות הקפה ליום, קיצצו בעוגות של תה מנחה וכו', היחס מחפיר ועוד ועוד) מרתה עושה מעשה, מכנסת את חבריה וחברותיה ומחליטה להכניס קצת פלפל לחייהם האפרפרים והזקנים כל כך. היא חשה בכל נפשה ומאודה שזה לא סוף הפסוק בשבילה, יש לה עוד כמה שנים טובות לחיות ואותן היא רוצה לנצל על הצד הטוב ביותר.
למרות ואף על פי שמרתה וחבריה מתכננים פשע גניבה ועושים זאת בפועל, אי אפשר שלא להתחבר לראש של מרתה, לאהוב אותה בעיקר ואת חבריה, לחוש אמפתיה רבה ולהבין שעוד כמה שנים והזמן עובר מהר גם אני ושכמותי הקוראות והקוראים נגיע לשלב הזה בחיים של זיקנה וגם אנחנו כמרתה לא היינו רוצים "לבלות" את השנים האלה בקמילה ובדכדוך. אלא להיות חיוניים, שמחים – במסגרת האפשרית ובסטטוס בריא כמובן.
כשקראתי את הספר מצאתי את עצמי מדי פעם מחייכת וצוחקת עם עצמי וזה בא בטבעיות במהלך קריאת הספר המקסים הזה.
וכשמתחילים בפשע אחד, זה גורר עוד ועוד פשעים אחריו. זה מפתה את מרתה וחבריה – אנה גרטה, כריסטינה, מוח וגריפין להכנס בעובי הקורה ורק מלדמיין אותם יושבים בבית המלון המפואר בסוויטות שלהם יושבים שותים שמפניה, אוכלים כל מה שאסור ואסרו להם בבית האבות כמו; עוגות קצפת, ממתקים וכדומה, זונחים את הכדורים שהיו אמורים לקחת לבעיות השונות של הגיל כמו לחץ דם וכו' – זה לקרוא ולא להאמין, מצחיק עד אין סוף.
המטרה שלהם למעשה בסופו של יום – להגיע לכלא, שם יוכלו להיות פחות מוגבלים בשעות השינה, האוכל יהיה יותר "נורמלי" מהאוכל בבית האבות ששם המצב התדרדר לחלוטין והאחות מרתה והמנהל המנהלים רומן כבר נמאסו עליהם- על כל החבורה.
מה שהם לא יודעים ולא מצפים לו שבכלא לא ממש מלקקים דבש, יושבים שם פושעים "כבדים" על רצח וכיוצ"ב, יש הגבלות רבות ,החדרים קטנים מאוד ובקיצור זה לא סוגה בשושנים.
לקרוא את התגובות של השוטרים שעוקבים אחריהם ולא להאמין. התפוצצתי מצחוק, התענגתי ולא אספר לכן/ם יותר מכך. כדאי פשוט לקרוא.
ספר בין המומלצים שקראתי לאחרונה.
תודה רבה להוצאת כתר על עוד ספר נפלא, מרתק ומלא בהומור בריא.
חג אביב שמח ופסח טעים לכולן/ם.