מועדים לשמחה חברות וחברים
זהו לי הרומן הראשון שאני קוראת מבית היוצרת של תמי ארד.
למען האמת לא כל כך התחשק לי להתחיל לקרוא ספר בנושא עצוב וכואב כזה ולהכנס לתוך כל הסיפור הזה על רון ארד וגם לא על רון ארד מאת אלמנתו בימים שמחים של חג וחופש.
ובאמת ההתחלה הייתה קצת קשה ולא נעימה. נוגה האישה שנשארת ללא בן הבעל בחזקת הנעלם מוצאת את עצמה בבית חולי נפש ברומא, הכל קשה, לא היו בי את הכוחות להמשיך, אך הלוא אני חייבת לקרוא ,לסיימו ולהביע דעה, לסקר אותו ולכתוב עליו, איך אפשר שלא אמשיך. אין מצב.
הספר באמת מדכא במהותו ואיך לא, דפי היומן של תמי ארד אלמנתו של רון הנווט שזורים בסיפורה העצוב של נוגה שנסחפת לתוך מערבולת של חיים בהמתנה, בהשאלה, במעקב צמוד של "המשרד" – האח הגדול הכל יכול שמפקח עליה על כל צעד ושעל, הם יודעים על כל תזוזה שלה ונדמה שגם עוקבים לאחר כל חוט מחשבה שלה, זה מפחיד, מלחיץ והיא אף הולכת עם זה מאוד רחוק , כל חוסר ההתמודדות שלה עם היעדרו של בן קשה לה מאוד. היא לא יכולה לתפקד, לאכול, או להתרכז במשהו. קשה לה בחיים, אין לה את החצי שלה ומהות חייה בן!
לפתע היא אמורה להסתדר לבדה, לבנות לעצמה חיים, כל החברות והחברים מפעם מתפלאים על חוסר המוטיבציה שלה לחפש אחר בן ולהפוך את העולם כדי למצוא אותו. כל אותו זמן האנשים "מהמשרד" לא עוזבים אותה לרגע- תרתי משמע וממש נכנסים לה לעורקים. קשה לה עם העובדה הזו ,אך בד בבד היא מפתחת ממש תלות באדם – ד"ר אדם מילר שהוא פסיכיאטר מטעם המשרד המשמש לה למעשה גם כידיד נפש והוא כמוה מבקר את זאב אביו של בן המאושפז כבר שנים בבית חולים פרטי שיקומי לאחר אירוע מוחי שאין ממנו חזרה. היא מפתחת סוג של תלות באדם, המחשבה על כך שהיא אולי מאוהבת בו מתעתעת בה ולא מרפה.
היא בורחת לעיתים לרומא שם היא מפתחת קשר קטן ולא מחייב עם הרבה חיוכים וביטויים באיטלקית עם מריו המלצר שנדמה שהוא מכיר כל מדרכה ושעל ברומא וחבר של כל העולם שם. זה עושה לה טוב.
עוזבת את עבודתה ולתמיד. אין לה שום סיפוק ועניין כבר בעבודה ובתפקיד שמילאה שם.
בהמלצת "המשרד" היא מתחילה ללמוד באוניברסיטה ,זה אכן ממלא את עולמה, מפיח בה "חיים" ,היא מתחברת לקבוצה קטנה של למידה שאחר כך ותוך כדי הופכת לקבוצה של בישול ,הכל נכרך זה בזו, היא ואיתן הצלע הגברית מתקרבים.
אז כפי שאתן רואות/ים כן המשכתי וקראתי את הספר ולא בכדי!
אי אפשר היה לעזוב את הספר ולרגע חשבתי שמילות ודפי היומן של תמי ארד עצמה השזורים בסיפור ולפעמים מתמשכים על פני כמה עמודים הם מיותרים, אך לא כך הוא הדבר…
נוגה שואבת הרבה מן היומנים של תמי ארד. לפעמים כוחות ולפעמים אוזלים ממנה הכוחות בשל הנבירה ביומניה של תמי ארד. אך הם קשורים קשר חזק עם הסיפור של נוגה עצמה והיעדרו של בן.
תמי ארד השכילה גם לספר דרך נקודת המבט שלה ,הכאב שלה עצמה והחוויות ולקשור את כל זה קשר חזק עם הדמות של נוגה ובן.
ספר חזק ואני ממליצה לקראו.
תודה וחג שמח ושיהיו בשורות טובות כמו שנאמר!!