צהרים טובים
את החג השני +השבת שנצמדה אליו חזק לזנב חוץ מטיול משפחתי קצר+ארוחות אינסופיות ביליתי בקריאת הספר.
263 עמודים, פריז ברקע ולמעשה אין לה משמעות מלבד כמה איזכורים של נסיעה משם והבריחה של פרנק ועזיבתו את הכפר לפני שנים מספר, למעשה הוא עוזב חיי כפר והמשכיות משפחתית עם חיבור שורשי לאדמה וחקלאות ומחפש את עצמו בעיר הגדולה. אבל כל הסיפור מתרחש למעשה מהנסיעה שלו חזרה לכפר בצפון צרפת למשפחה או מה למעשה מי שהוא חושב שנשאר שם. הוא מגיע הכל שומם וריק. אבל החפצים נמצאים שם .הוריו כן מגיעים. המפגש לא נעים. תמיד החוסר של אחיו הצעיר שנפטר מרחף מלמעלה. יש ילד פתאום ברקע שנולד לגיסתו שהוא למעשה אינו מכיר והילד קרוי על שמו של אחיו המת – אלכסנדר. פרנק לא יודע של מי הילד. בינו לבין לואיז האישה והילד נרקם איזושהו קשר מיוחד. הם מגלים אחד כלפי השנייה חיבה מיוחדת, צוברים רגעים קסומים לאור הירח והכוכבים. זה נמשך על פני חודש ובעצם יש ונבראים חיים חדשים או יותר נכון פרקים חדשים לספר החיים.
למעשה זהו מפגש ראשון של פרנק וחיכוך וקשר בכלל עם ילד צעיר. זה זורק אותו אחורה לילדות עת אחיו היה ילד והוא גדול ממנו במספר שנים. האינטראקציה בינם כאחים .יש בזה משהו נעים ורך וגם פחות טוב. בד בבד פרנק מגלה את עולם הילדים, משתעשע עם הילדון אלכסנדר, חושב מנקודת מבט ילדית פתאום. מיוחד לו מאוד.
לאורך כל הספר אהבתי את התיאורים הציוריים של המקום, של האנשים שגרים בשכנות -האחים ברתייה שכנים קשוחים ומחוספסים שיכול להיות מאוד שבעקיפין בגללם אלכסנדר טבע בנהר המקומי, נהר שהם גדלו עליו ובילו המון משעות ילדותם בו וסביבו.
למען האמת חשתי שאני צופה בסרט יותר מאשר קוראת ספר ולא אכחיש שהיה בזה משהו נעים ומיוחד.