חמישישישבת סיימתי את הספר 253 עמוד.
ספר שהתחיל כלא מבטיח ואפילו משעמם. מה מעניין אותי שולחן עגול ששמו לירי וכל היתר שולחנות מרובעים ומלבניים. שולחן עגול שלא שייך שלא מתחבר לאף אחד אחר ולא יכול להתחבר – התגלה בהמשך כספר מלא במהמורות, הפתעות ושינויים ספר עם המון תשוקה ואהבה ואהבה בלי מין ומין בלי אהבה.
ספר שהחל בקיבוץ בילדות ,עבר לנורבגיה לחודש ,מקום משמים קר ומשעמם אימים ומשם להפך של נורבגיה המדכאת לעיר פריז על כל תענוגותיה- המאפים, האוכל, מרק הבצל, הסטייק המפולפל היין- כל מאפייני התרבות של פריז/צרפת התשוקה ,העבודה בתור מאבטחת בשגרירות ישראל בפריז, קפיצה למלצרות במועדון "מפוקפק", עבודה בכרם- דבר יוצא דופן לדעת כולם בעיר פריז, הכרם האחרון שנשאר למעשה ממה שפעם היה אימפריה ולא עוד…
החיבור הזה שבין הכרם בפריז לכרם של הקיבוץ והחזרה לארץ- לקיבוץ, למחוזות ילדותה ולאהוב הילדות שלה נדב- ההיפך הגמור ממנה.
לירי גומעת את העולם בשקיקה, קופצת מדבר לדבר, מלאת אנרגיות ועוצמה. אישה יפה, מוכשרת ומיוחדת, קשה לתהות על קנקנה לגמרי. תמיד יש לה סוד כלשהו, תשוקות חבויות שלאחר מכן מתפרצות.
דפי הספר מתובלים ומבושמים בקללות עסיסיות בערבית, מילים של פעם מהקיבוץ, שירי ילדות נושנים שכמעט כבר אינם איתנו, קצת צרפתית רומנטיקנית, זרים מנפאל ומהודו הרחוקה ששזורים בסיפור עצמו, אח טייס בדרום אמריקה, אח רפתן בקיבוץ ואח אחד בארצות הברית.
האופטימים בינינו ימצאו בספר המון טוב- תשוקה, אהבה, טבע, צחוק מתגלגל של ילדים, הגשמת חלומות וסיפוקים ,תיאורים של גוף האדם ומעשה האהבה ,שיחות לתוך הלילה וזוגיות יחודית.
ואילו הפסימיסטיים ישקעו למרה שחורה ויש להם הרבה חומר- מלחמה, מוות, אסונות משפחתיים, עין רעה, נכות, קשיים ופרידות.
אבל אני ראיתי את הכל ביחד במכלול כמקשה אחת כחיים דינמיים שרע שזור בהם בתוך הטוב, בפיסה מהחיים האמיתיים המסובכים ולא פשוטים כאן בארצנו הקטנטונת וגם בקיבוץ שהוא חממה מצד אחד וקן צרעות מצד שני על כל הטוב והרע.
לסיכומו של דבר כתבתי לכן/ם על הכל וגם על לא כלום. הרקע, הרגשות, הכל מסביב סיפרתי לכן ללא שמות וסיפורים ממש. כל זאת אתן תצטרכו לגלות בקריאת הספר הנפלא שלא יכולתי לעזוב אותו לרגע.
מבטיחה לכן סופשבוע של הנאה ,אני הייתי מרותקת.
ממליצה מאוד.