דימוי וערך עצמי
מה הדבר שמונע ממך להיות שלם עם עצמך ומי תהיה בלי האמונה הזו?
כשמירה הגיעה אליי בפעם הראשונה, היא התיישבה על הספה, הסתכלה לי בעיניים ושאלה ? "תגידי, אני נורמלית? בבקשה, אני רק צריכה שתגידי לי אם אני נורמלית?. חייכתי.
הסיפור של מירה מגיע אליי לקליניקה מדי יום בצורות שונות. הבקשה לאישור על בחירות, על התנהגות, על מי ומה שהוא.
אחת מאמינה שהיא לא שווה כיוון שהיא "שחורה", בעוד שאחרת סובלת מצבע עורה הלבן והולכת לעיתים תקופות למכון השיזוף. זה שתמיד הרגיש שונה בגלל שאינו "סטרייט כמו כולם", וזה שמרגיש שונה כיוון שלא מצליח עם נשים. אלו שלא מצליחים לייצר אינטימיות אמיתית ומרבים לקיים יחסי מין. זו שלעגו לה מגיל קטן כיוון שהיא נמוכה, זה שחשב שהוא שונה כיוון שהוא גבוה מדי, זה שהרגיש שונה כיוון שהוא ג'ינג'י וזו שהרגישה לא שווה כיוון שאין בה שום דבר מיוחד. וכך זה ממשיך…
בראשנו קיים רעיון בשם "נורמה". מרגע שאני מאמין בנורמה, מתחיל לחלחל הפחד שאני אולי חורג ממנה, שאני לא כמו "כולם". אולי ישנו איזה פרט שמפריד אותי מ"כולם", שאם לא הייתי הדבר הזה– אז הייתי "נורמלי". אז הייתי ראוי, שייך, משמעותי, שלם.
וכל עוד מתקיים הרעיון הזה בראשנו, אנו עסוקים בחיפוש אחר מודלים ואידיאלים. אנו מפוחדים, מתביישים, משווים, מבקרים, מקנאים ולא בטוחים במי שאנחנו.
אז מה זה "כולם" בעצם? מה נחשב נורמלי? מי מחשב מה נורמלי ומה לא? מה ההגדרה של נורמלי?
בעקבות אירועים בהם "נטשו" או דחו אותנו ולא זכינו לאהבה שרצינו, אנו "נתקעים" בחוויה הכואבת. אז מופעלים מנגנונים בתוכנו אשר מחפשים תשובות וסיבות לחויה הכואבת– מדוע איננו שייכים, בעלי ערך ואהובים? זאת על מנת ש"נלמד" מה עלינו לעשות כדי לענות על הצורך הזה. הצורך באהבה ושייכות.
בעקבות חוויות הדחייה בצעירותנו, אנו עלולים להטיל ספק בערכנו העצמי והיותנו ראויים לאהבה. מאהבה ללא תנאים בין הורה לילד (במצב תקין), אנו מתחילים ללמוד את "התנאים" לאהבה.
חווית הדחייה, שמה בדרך כלל דגש על היבטים במראה החיצוני. בשנים מאוחרות יותר, גם לתכונות באופי שלנו . הסיבות שבגללן חווינו דחיה או לעג מייצרות בושה. אנו מייחסים את הבושה לפרט שזכה ללעג, והפרט הזה עלול ללוות אותנו כל החיים, עליו מושלכת זכותנו והיותנו ראויים לאהבה – הסיבה שבגללה אני שונה או נפרד מן הכלל. ?כולם" הוא למעשה הכללה גסה שאנו מכנים אותה "נורמה". שבה אנו, בעקבות הפרט שזכה ללעג, איננו נורמלים, ו"כולם" נורמלים, כיוון שהם ההיפך בהיבט הזה.
עיוותי התפיסה שאנו עלולים לייצר, משפיעים על התפיסה העצמית שלנו ועל תפיסת הכלל. במקומות הללו נולדות אמונות שמתחילות ב"אני לא מספיק…". כשאני לומד שאני לא מספיק כדי להיות אהוב. בכל המקומות בהם גורם חיצוני נוטש אותי, אנו נוטשים את עצמנו גם ומפסיקים לאהוב את עצמנו.
הנקודות הללו עללות להפוך בבגרותנו לאמונות שנפרש בסיטואציות רבות כאמת, והן יהפכו מפצע לצלקת. את הצלקות הללו נגרד במשך שנים. התלות באחרים, באהבתם ואישורם הופכת לקונפליקט פגיע ומתסכל מאוד.
בנוסף, אנו עלולים לפתח חרדת נטישה, חרדה חברתית, ריצוי, ביטול עצמי וחוסר אותנטיות.
מי שנחשף להרבה ביקורת ודחייה בחייו יהפוך להיות ביקורתי בעצמו, יחיה בריצוי או במרד, ירגיש תמיד כי יש משהו המפריד בינו ובין השאר, כי יש איזה מרכיב סודי שנחסך ממנו ובגדול כי "אם אהיה אני לא יאהבו אותי".
נולדנו חופשיים (בעולם המערבי כמובן) ונמות חופשיים. החסמים היחדים הם בתפיסה שלנו. כל מה שנוכל לעשות בחיים הוא להתעורר ולהשתחרר מהכבלים ולחגוג את עצמנו, לאהוב את גופנו, אישיותנו ואחרים ללא תנאים. ככל שנשתחרר מן הכבלים, כך נוכל להעריך רב גוניות, ייחודיות, שונות ולמצוא את הייחודיות שלנו. נוכל חיות בהשראה ולא בקנאה.
למי שחש הזדהות עם הטקסט, הנה מספר שאלות שהרכבתי מניסיוני האישי, הטיפולי ובעזרת חוכמת הNLP וביירון קייטי.
מוזמנים לפנות לעצמכם שעה, לקחת מחברת ולענות בכנות לפי סדר השאלות.
השאלון מתאים למטפלים, מאמנים, מורים, הורים, ילדים, מתבגרים וכאלו שהתבגרו.
12 שאלות לשיפור הדימוי העצמי:
1. מה מונע ממך לחוש בעל ערך/שלם עם עצמך?
מהו הפרט בגופך או אישיותך שלו רק היה אחרת –היית חש שלם עם עצמך? מהו התנאי שלך לאהבה עצמית?
2. כמה זה משמעותי עבורך?
איך זה משפיע על התפיסה העצמית שלך? כמה מהאנרגיה היומיומית שלך מושקעת בזה? על איזה תחומים בחייך זה משפיע?
3. ביחסים– האם אתה חש שזה הופך אותך לפחות ראוי לאהבת אחרים?
4. מי אתה כשאתה מאמין בזה?
איך זה משפיע על ההתנהגות שלך בחברת אנשים? איך זה משפיע על התנהגותך בחברת עצמך? איזה מחשבות אתה חושב בעקבות זה? באיזו תדירות אתה חושב את המחשבות הללו? האם זה גרם לך לפתח מנהגים או עיסוקים שאתה עושה בקביעות?
5. מתי למדת את זה?
בן כמה היית? איפה למדת את התנאי הזה? דרך מי? מה נאמר או נעשה שבעקבותיו למדת את זה?
6. איך זה גרם לך להרגיש?
7. איזה קישור או אמונה נוצרו בעקבות זה?
לדוגמא – ?אני…?, ?יש לי…?
8. האם זו אמת?
האם הפרט הזה והקביעה שלך לגביו זו אמת אישית או אמת מוחלטת? האם עוד אנשים חושבים כך לגביך?
9. האם לפי הפרט הזה אתה בוחן אנשים אחרים?
האם אתה שופט אחרים לפי הפרט הזה? האם זהו תנאי קולקטיבי לאהבה?
10. האם יש לך אינטרס להמשיך להחזיק בתפיסה הזו?
כשתפסיק להאמין בזה, האם משהו בחייך יהיה פחות חיובי?
11. מי תהיה בלי האמונה הזו?
דמיין את חייך כשאתה חופשי מעיסוק בתנאי הזה…איך זה מרגיש? איך זה נראה?על איזה תחומים בחייך זה ישפיע?
12. אולי תרצה לנסח אמונה או תפיסה חדשה שתשרת אותך יותר בנקודה זו בחייך?
אשמח לשמוע שיתופים, הערות והארות
מוזמנים להעביר את זה הלאה
באהבה
דידי יער