את המערך האבולוציוני של קשר זוגי שמתחיל בניצוצות, עובר לירח הדבש ומסתיים כשאחד ישן בסלון, אפשר לחלוטין לפענח על ידי פוזיציות שינה זוגיות, או ליתר דיוק: מיתוסים המקובעים דורות אחרי דורות במוחם של זוגות צעירים נוטפי לבבות של אושר. אבל כמובן שבמבחן המציאות, כל זוג שמספר לכם ש"כפיות זו התנוחה האהובה ביותר להירדם בה", משקר במצח נחושה. הגיע הזמן שמישהו ייקח על עצמו להפריך, ואולי חמור מכך, לנפץ את חלומותיכם התמימים, בנות ובנים יקרות ויקרים. כי לישון ביחד זה נחמד, אבל תכלס – רק כל עוד כל אחד שומר על הטריטוריה שלו.
את הרומנטיקה תשאירו למצעים
אז שמיכה זוגית או מיטת מים לא ממש יעבדו בחדר השינה הזוגי. מה שכן יכול לעזור הוא סט מצעים רך בעיצוב רומנטי ועדין, ולמפונקים במיוחד תעזור גם תוספת כריות. זה לא רק מצטלם טוב!
כפיות? רק בצלחת
"כפיות" היא כאמור הפוזיציה הרומנטית ביותר, זו שמוכרים לנו בסרטים ההוליוודים. אבל תאמינו לי שרק בסרט של ג'ניפר אניסטון יכול זוג להישאר מחובק כל הלילה ולהתעורר עם שחר, כשאלומת אור מלטפת את גופם – שעודו מחובק. ברור שאיש מהם לא העז לזוז במהלך הלילה: ידו של הגבר עוטפת את מותנה של האישה והיא, עטופה בחיבוק אוהב.
האמת היא שכשישנים, הגוף הופך כבד. אני לא מכירה את האישה שהצליחה לצאת בחיים מיד של גבר ישן שהיתה מונחת לה על המותן, אלא אם כן היא מדונה או מיס שרירים. וחוץ מזה, לא נולד לדעתי הגבר שמסוגל להשאר בתנוחה הזו מעבר לחמש דקות. אם יש כזה בנמצא – הביאוהו אליי.
כפיות? פחות
שינה בעירום? רק לרווקות
שינה בעירום זה הדבר הכי כיף בעולם, ביחד או לחוד – עד שאתם הופכים להורים, או עד שפורצת מלחמה וצריך להתארגן בפחות משלושים שניות כדי לרוץ לחדר המדרגות. המעבר מחיי הרווקות ההוללים לחיים של הורה שצריך להתעורר בלילה לתינוקות בוכים או לילדים מפוחדים הם לא פשוטים כלל וכלל. ואז למי יש חשק לעירום? למי יש חשק לבייבי דולז מפנקים? מקסימום טרנינג מוכתם בשאריות מטרנה ובוקסר הפוך שטרם עבר כביסה ראויה. אל תגידו איכס, חכו שתהיו שם בעצמכם.
ברור שמרלין מונרו היתה רווקה כשאמרה את הציטוט האלמותי הזה
פיג'מות מסוגננות
ואם כבר בבייבי דולז עסקינן: זה באמת נחמד להשקיע בלנז'רי, ומי אני שאלין על כך. במגירת הלנז'רי הפרטית שלי יש המון מוצרים מאי ביי ומרשתות יוקרתיות שונות: סאטן, מלמלה, תחרה, אלא שלכולן מכנה משותף אחד – הטיקט של המחיר עדיין עליהם. אני מניחה שיש לכולנו בייבי דול קבוע למקרה חירום או לערבים רומנטיים במיוחד. אלא שברוב הזמן סביר להניח שאישה ממוצעת תעדיף פיג'מה מטריקו עם ציורים של פו הדוב או את חולצת סוף המסלול של החבר שלה. אין כמו חולצות "סוף מסלול", הטריקו שלהן זה משהו משהו.
מיטת מים
"בואי מאמי, נפנק את עצמנו במיטת מים בה נרגיש כל ערב בשיט", אמר הגבר שנכנה אותו א' לחברתו לשעבר ששמה טליה. כן, זו הייתי פעם אני. א' שרכש מזרן מים כדי להקל על כאבי הגב שלו ולעודד את הרומנטיקה על ידי "שחזור שיט תענוגות", מצא את חברתו מסוחררת עם בחילה ועם כדורי טרבמין למניעת מחלות ים, עד שהיא עברה בלית ברירה לישון בסלון.
אותו הדין חל לגבי המיטות המתוחכמות האלו שמתכווננות. הפרסומות מציגות את הזוג בפיג'מת הסאטן שלו צופה בטלוויזיה, כשביד אחת שלט וביד השנייה ספר. אבל למי יש כח לכוון מזרן או בכלל להתרכז במשהו ב-12 בלילה? אל תאמינו לכל מה שמוכרים לכם. וכמו שאמרו אצלנו בבית לילדים: בלי משחקים. רק פיפי ולישון.
הדרך לגיהינום מתחילה בשמיכה זוגית
עזבו את סרט החלפת המצעים ששמיכת פוך זוגית מביאה על בעליה – זה פתיר, ואם עושים זאת בשניים ובשיתוף פעולה הבעיה נפתרת. אבל לא זה מה שמטריד אותי באמת. הבעיה האמיתית עם שמיכה זוגית מכל סוג היא הקרב על האמצע: קרב קשה ועקוב מדם אפילו יותר מהקרב על המילקי. יש אנשים שאוהבים להתעטף לחלוטין בשמיכה, להתגלגל בתוכה ולהרגיש שהיא מכרבלת את הנפש, ויש כאלה שמסתפקים בלשונית קטנה שמכסה להם רבע גוף רק כדי לסמן וי על הכיסוי. הבעיה מתחילה כששני בני הזוג אוהבים להתכרבל. כאן לגבר יש יתרון משמעותי: ממדי גופו הגדולים באופן יחסי לגופה הזעיר של האישה שאתו, גורמים לכך שהאומללה נותרת עם לשונית בד להתכסות בה. משיכות שמיכה – הן האויב השקט שהורס את הזוגיות. הן גורמות לכך ששני בני הזוג ישנים רע, וכועסים בתת המודע זה על זו. פסיכולוגיה בגרוש, אני יודעת, אבל חשבו על כך ששמיכות יחיד – זה בדיוק כמו לגור ביחד מבלי להתחתן. תכלס, מי באמת צריך את חתיכת הנייר הזאת? או להתכסות בזוג?