שיטוט אקראי בחיים חושף תופעה שכולנו מכירים – זוגות המורכבים מנשים צעירות ויפות וגברים זקנים וממש-ממש לא יפים. בדרך כלל גם הן לבושות לפרמיירה, והם לבושים כמו משהו שהחתול גרר הביתה מפח הזבל השכונתי.
אנשים רעים וקטנים יגידו שחשבון הבנק הוא המקבילה הגברית לבלונד הנשי. זאת אומרת – פקטור שמקדם אותך למעלה במדד האטרקטיביות. כמו שהשיער הבלונדיני הופך את האישה ל"גביע הקדוש" האולטימטיבי, כך חשבון הבנק הגברי מוריד מהאוחז בו שנות ותק וקילוגרמים עודפים.
אבל – אם נסלק מהמשוואה את הערך של הכסף כגורם מטשטש כתמי זיקנה וכרס, נשארנו עם חידה – למה זה קורה ולמה תמיד בכיוון אחד?
אני לא איש-של-פתרונות, אבל אנסה את זה (תאוריה לא מדעית ולא מחייבת…) –
נשים שמתבוננות בעצמן במראה הן "רואות-כל" – את הסופגנייה המיותרת מחנוכה שעבר שחוגגת על הירכיים, את השומה שמעטרת את הסנטר, את השורשים שלא ראו יד ספר כבר שבועיים, ואת מחיר ההנקה הממושכת. רואות הכל ולא עושות הנחות.
גברים (לעומת זאת), בעיקר מגיל מסוים והלאה, מפתחים עיוורון מהסוג שגורם להם להאמין שלמרות הנתונים הממש לא מרשימים שהרעיפה עליהם גנטיקה מפוקפקת ומעמסת השנים החולפות, הם, וזה חתום, מתת אל לכל אישה בעולם.
למה? ובכן, כשגבר עומד מול ראי מופעל אצלו בתוך העין מנגנון-תוך-רישתי המנטרל חלקים שלמים מהנוף הניצב מולו. זאת אומרת, הכרס, הקרחת, ה"ציצי הגברי", ושאר תחלואי הגוף הבוגדני, פשוט לא קיימים, לא היו שם, לא מכיר. כמו אנורקסיה בהפוכה – אבי ביטר מחליף קריצות עם ה-מייקל לואיס שבמראה.
העיוורון העצמי הזה הוא תכונה גברית גורפת, כולם לוקים בה, בעיקר כשאנחנו מתלבשים ליציאה…
למשל – "הדתל"ש שחזר מהודו" שלכל החולצות שלו יש את אותו אין-צבע ושרוולים גזורים.
"הקורבן הסדרתי" שדומה להפליא לזמר מזרחי מפורסם שיש לו יותר קרמים לעיניים ופחות גבות ממך. (ונמצא עכשיו בדרכו למקום בו כולם לובשים כתום).
"המותגן" שאין לו מושג שאין לו מושג. ככל שהציוד שלו קטן יותר, כך הלוגו על החולצה שלו גדול יותר.
או "ההיפסטר התלאביבי" שאוסף את הבגדים שלו מפחי האשפה שליד בנייני הדיור המוגן ברמת אביב ג'.
כל אלה (ועוד) מהלכים בעולמנו כמו מן שירד מהשמיים. עושה חשק? איבדתי אותך כשרצת לעמוד בתור? אז חכי שנייה, כי העיוורון העצמי המנחם הזה נעלם כלא היה, כשהבחור מכוון את העיניים שלו אליך.
כל הנקודות העיוורות המערפלות את ראייתו מול המראה באמבטיה, הופכות לקרני לייזר שלא מחמיצות דבר- אצלך. והנה, כל ההבדל המגדרי במבט בוחן אחד– נשים רואות יופי פנימי, גברים רואים קרסוליים עבים.
זו ההסללה התרבותית הידועה והמקוממת – כשה-"אני לא מספיק" (יפה, רזה, נחשקת) וה-"מגיע לי יותר" (כי אפילו אמא שלי אומרת) נפגשים, זה נגמר בוודי אלן וסון-יי…