לטוני גולדמן, הידוע בפי חבריו ואוהביו כ"טונין", אין אבא. או ליתר דיוק, היה, אבל הוא מעולם לא הכיר בו ככזה ולא קרא לו כך, אלא בחר באות xכדי לתאר אותו.
למען האמת, גם אין לו אמא. או בעצם… גם זה לא לגמרי מדויק. יש לו, אבל מאז שהוא זוכר את עצמו היא מאושפזת במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים "בלוויו" במנהטן, סובלת מ"סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית, אובססיה טורדנית-כפייתית, דיכאון קליני – ובעצם, מה לא" – היא לא חלק ממשי מחייו.
עד כדי כך היא לא חלק, שמאז שהיה ילד ועד למותו של X– כשטוני היה בן שלוש-עשרה וחצי – היא לא הייתה מודעת לעובדה ש-Xמתעלל התעללות מינית חמורה בבנה.
בגיל עשר עוזב טוני את ביתו באפר איסט סייד במנהטן ועובר לגור בביתן של סבתו ג'ודית' ובת זוגה לחיים תלמה, החיות בעיירה הציורית שרוסברי שבמדינת מסצ'וסטס.
השתיים, היפיות לשעבר, הגרות בבית כתום וחולקות אובססיה מוזרה לכל דבר כתום, מגדלות באהבה, בכבוד ובקבלה מלאה את "טונין" כאילו היה בנן, ובעצם, מצילות אותו מחייו "ההם".
בשרוסברי, "טונין" נולד מחדש. חווה, מתאהב, חי.שם הוא מתיידד עם אלמה באנקס המכונה "אלמי", נערה שחורה, כחולת עיניים, יפהפייה. השניים הופכים לחברי נפש ומלווים זה את זו בקשייהם ובתקוותיהם.
בגיל 28, לאחר מותן של תלמה וג'ודית', "הסבתות", "טונין" יורש את ביתן הכתום בשרוסברי. עכשיו, 18 שנים מאז הגיע לראשונה לשרוסברי, 18 שנים לאחר ש"ניצל", הוא חוזר למקום ההוא – כנראה אל ביתו היחיד מאז ומעולם – ומוצא בעליית הגג את היומן שלו, אותו כתב מאז היותו ילד.
יחד עם מארק, בן זוגו לחיים – אותו הוא מכנה "החצי השני שלי" ועם אלמי, הוא מגלה את עצמו כפי שהיה אז – על פי יומנו – וכפי שהוא כיום, ויוצא למסע מריר-מתוק של גילוי אל תוך עברו, אל טוני-הילד ואל טוני-הנער, כאשר עלילת היומן ועלילת חייו, מתמזגות לסיפור אחד שלם ויוצא דופן: עמוס בכאב, ועם זאת, למרות הכל, גם מלא בתקווה, ביופי, ובאמונה בגברים. בנשים. באהבה.
"… הצמדתי את השפתים שלי לשלו , מנשק אותן, באהבה ובאושר. "אין לי מה לומר", לחשתי. " לא צריך לומר כלום" הוא לחש בחזרה, "זה שינוי. והחיים מלאים בשינויים ככה זה. שום דבר לא נשאר במקוםן שלו. אנשים משתנים. מקומות משתנים. החיים משתנים. אז קדימה, גם אנחנו נשתנה". נישקתי אותו שוב, המום ומאושק מדבריו." (עמ 143)
דורון בראונשטיין, יליד ישראל 1976, אמן ישראלי-אמריקאי רב-תחומי. עוסק בכתיבה (שירה, פרוזה, פילוסופיה ומחזות), יצירת מוסיקה, פרפורמנס ארט, ציור ועיצוב אופנה.
נולד וגדל בפתח תקווה. משנת 2009 הוא בעל אזרחות כפולה: ישראלית ואמריקאית.
בגיל 17 התחיל לעבוד כעיתונאי ב"במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד)
ובעיתון "זמן תל אביב" (תחת העורכות שרי שיין ודבורית שרגל).
עם תום שירותו הצבאי כתב במשך שנתיים בשבועון "ראש 1" , ולאחר מכן עבד במשך שנתיים כעיתונאי וכרכילאי בשבועון "אנשים" (תחת העורכים אבי פרימו ומאוחר יותר, דוד מנור). בשנת 2001 גם כתב במקומון "מלאבס" של "רשת שוקן".
בין השנים 1999-2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית הטלוויזיה "יוצאים
קבוע" בהנחיית יואב גינאי, ששודרה בערוץ הראשון . בשנת 2001 הגיש פינת תרבות בתוכנית הטלוויזיה "בוקר טוב ישראל", אף היא בערוץ הראשון.
ביולי 2001 עזב את ישראל לטובת ניו יורק, שם גר עד לשנת 2009. בשנים אלו עסק
בעיקר בעיצוב אופנה ובציור, מתוקף היותו הבעלים של חברת האופנה האוונגרדית
"אפולו בראון" ,Apollo Braun , ושל שתי חנויות אופנה עם גלריה לאמנות בשכונות הלואר איסט סייד והאיסט וילג'.
מספריו שראו אור בישראל:
1."הפעם הראשונה שלי עם מלאך" (קובץ סיפורים, 1999, תחת שם העט שלו, דורון
בראון).
2."הזונות של פתח תקווה" (רומאן, 2009).
3."כל החיים כותבים שיר אחד" (שירה, 2010).
4."לכרות עץ זה כמו לכרות רחם" (שירה, 2011).
5."המנטליות של הנפש: הפילוסופיה של דורון בראונשטיין" (פילוסופיה והגות, 2011).
6."לדנה שני אבות" (ילדים, 2011).
7."ביום שתל אביב מתה" (רומאן מדע בדיוני / פנטזיה, 2011).
8."הקיפוד שאהב ארנבת (ועוד סיפורי ילדים)" (ילדים, 2011).