שבת שולם
סיימתי לקרוא את הספר "אקווריום" מאת יערה שחורי.
238 עמודים ,כשבעמודים האחרונים מעבר ל- 238 ישנן תודות, כמה מילים של המחברת על הספר ומראי מקום.
ספר שהרגיש לי כמו בועה סגורה, כמו אקווריום באיזושהו אופן. לילי ודורי אחיות חירשות החיות בתוך עולם משלהן.
התחושה שלי הייתה של בועה סגורה, אקווריום , אך למעשה הן מרגישות שכל האחרים בעולם חיים באקווריום ואילו אצלן זה העולם האמיתי. השקט שלהן, החיבור ביניהן נפלא ומיוחד, גם אביהן חירש והוא עם הזמן נהפך להיות פעיל חברתי של ממש בקהילה שלהם של הלא שומעים…
הכל מתרחש אצלן בינן לבין עצמן ,הן מצליחות "לעבוד" על האנשים החיצוניים מחוץ לעולמן, כמו למשל על העובדים הסוציאלים.
יש להן שפה ממש משלהן רק של שתיהן וזה מה שחשוב להן. הבית בכפר משמש להם מרחב מעולה לכל החוויות המצטברות ביחד כאחיות שלא שומעות , תיאורי הטבע, העץ של הבניין – עץ התפוחים שהפך להיות למעין עץ פרטי של דורי ולילי. התפוחים בוסריים המה ,קטנים ולא שווים וממילא אף אחת/ד מהשכנים לא מתעניין בעץ והן חופשיות לעשות בו כרצונן, לטפס עליו ,לקטוף תפוחים קטנים וקשים ולזרוק על החתולים ועוד. הכל נהדר עד לרגע בו דורי עוברת מן הבית המוגן שלהן – לפנימיה.
הסופרת כתבה ממש בצורה צרופה את הרומן ואני ממליצה לקראו וניכר הדבר שיערה שחורי הינה דוקטורנטית לספרות עברית באוניברסיטה העברית.
תודה רבה