היפהפייה
מרסלה טמר ? גונבת לנשיאה את הפוקוס
בחודש אוקטובר האחרון סיפרתי לכם כאן על דילמה רוסף, אז המועמדת המובילה לנשיאות ברזיל. השבוע נערך ברוב הדר ופאר טקס השבעתה לתפקיד, אך עיני כל העולם היו נשואות דווקא לאישה אחרת שעמדה סמוך אליה. מרסלה טמר, אשת סגן הנשיא.
כל רשתות החדשות שסיקרו את ההשבעה לא יכלו שלא להקדיש תשומת לב לאישה המרשימה, בת 27 בסך הכל, שהופעתה החיצונית המרשימה האפילה על העיסוק הרשמי הפוליטי המשמים.
מרסלה טמר, אשתו של מישל טמר בן ה-70 (וכולנו יודעים לחשב ש-70 בשנים של גבר זה בערך 25 בחיים של אישה), היא דוגמנית לשעבר שזכתה בכמה וכמה תחרויות יופי בברזיל וסטודנטית למשפטים בהווה. ההשוואה הבלתי נמנעת בינה ובין הגברת הראשונה של צרפת, קרלה ברוני, כבר נערכה, שכן ברזיל כולה נתונה בתקופה האחרונה ב"שגעת מרסלה" שהעולם נחשף אליה רק בשבוע החולף.
נכון לעכשיו עוד לא הוצאו שלדים מארונה ועוד לא מיהרו לפרסם פרטים לא מחמיאים על אודותיה, כפי שמקפידים לעשות כשאישה צעירה ויפה נכנסת לאור הזרקורים. הברזילאים מאוהבים בה מעל לראש, ויש לקוות שהיא תנצל זאת כדי לקדם עניינים שכרעיית סגן הנשיאה היא בוודאי תירתם אליהם.
עם זאת, כשנשאלה על תכניותיה לעתיד הקרוב היא הדגישה כי היא רוצה לסיים את חובותיה האקדמיים בטרם תירתם למען מטרה נעלה זו או אחרת. יפה לה.
הישראלית
נלי תגר – כשרומיאו עושה בעיות…
רעש ומהומה מאחורי הקלעים בתיאטרון הקאמרי! רומיאו שבר את רגלו! כל השבוע עקבתי במתח אחר הדיווחים ? האם תועלה הצגת הבכורה של "רומיאו ויוליה" אם לאו? אבל בינינו, מה זה משנה.
למה מי זה רומיאו? יותר משנה מי זו יוליה, שכן התפקיד הזה הוא אחד מכמה תפקידי נשים ספורים בתיאטרון שיכולים להפוך שחקנית צעירה לכוכבת. יוליה בהפקה החדשה של הקאמרי (עדכון אחרון: בעת כתיבת שורות אלה ההצגה כן תועלה. רומיאו בגבס ? נשמע שם של מחזה פרינג'…) תגולם על ידי השחקנית שפרצה בשנה האחרונה לחיינו בשלל הפקות ? נלי תגר.
נחשפנו אליה לראשונה השנה בסדרת הטלוויזיה "שירות חדרים", שבה היא שיחקה את החדרנית הצעירה ופעורת העיניים שימי, שברחה מהמושב הדרומי לעיר הגדולה ואף יכלה לה. ואז הגיעה התפקיד ב"עספור", הסדרה שמדינה שלמה התמכרה לה. היא שיחקה שם את אורלי, הסטודנטית הירושלמית והאדם היחיד שהצליח להפריד קצת בין קצר לניוטון.
הסוד השמור ביותר שלי מהקיץ האחרון קשור לנלי תגר, ולכן הידיעה שבקרוב לא יהיה אדם במדינה שלא יידע מיהי מתקבלת אצלי בשמחה מהולה בגעגועים. אז ככה: את לילות קיץ 2010 העברתי בבהייה בדרמה היומית "15 דקות". פרק או שניים בכל לילה.
נלי תגר גילמה שם את חנישל (לא, זו אינה שגיאת הקלדה. מי שצפה יודע במה מדובר. ומי שלא ? לחפש מהר ב-VOD), שהייתה תערובת של צחוק ודמע כפי שרק דמות טלנובלית אמיתית יכולה להיות. היא הייתה מצחיקה ומתוקה ומרגשת ובעיקר דיברה בקצב מטורף ובמבטא מהמתוקים שנשמעו מעל מסכינו. יהיה מסקרן ביותר לראות אותה מגלמת עכשיו דמות טראגית קלאסית, שונה כל כך ממה שהתרגלנו אליו. לא אאחל לה כמיטב המסורת שתשבור רגל, כי נראה שרומיאו די מיצה את העניין.
הנדבנית
בטי לונדרגן ? עשתה את השנה לטובה יותר
סיכומי שנת 2010 עוד לא התאדו לחלוטין, ואחד הסיפורים המרגשים יותר שצפו בימים האחרונים הוא זה של בטי לונדרגן.
זה נשמע קצת כמו באגדות, ובמובן מסוים זה באמת די אגדי: יום אחד יושבת אישה לשיחה צפופה עם עצמה ושואלת את עצמה איך היא הגיעה למצב הלא נעים שבו היא שרויה. פיטרו אותה מהעבודה והיא מתקשה למצוא עבודה במקצוע שלה, שכן היא כבר אינה פרגית צעירה, המשבר הכלכלי הגדול חירב את החסכונות שלה ושל בעלה, הבת שלה יצאה מהבית ועברה ללמוד בקולג' מרוחק והותירה אותה אימא פחות פעילה מבעבר.
המסקנה המפתיעה שאליה מגיעה אותה אישה היא לעשות מעשה שיזכיר לה שזכות הבחירה שלה עדיין בידיה. לשם כך היא משתמשת בכספי ירושה שקיבלה מאביה המנוח, ומחליטה לתרום בכל יום במשך שנה שלמה 100 דולר לכל ארגון או עמותה שהיא תרצה. ובסך הכל 36,500 דולר.
את השנה הזו תיעדה בטי לונדרגן בבלוג שלה, ואתם מוזמנים להציץ ולהכיר אישה שהצליחה לעלות ממקום שפל בחייה הפרטיים ולסחוף איתה למעלה עוד אנשים רבים שנהנו מהתרומות שלה:
http://whatgives365.wordpress.com/
היולדת
אשלי פנסלר ? אם השנה. והשנה הבאה
זה מסוג הסיפורים שאפשר למצוא רק כששנה אחת מתחלפת באחרת (ולמען קוראינו הלוקים בציניות: רק כשבית חולים מסוים סובל מחוסר פרסום וחייב להכניס את עצמו לכותרות ויהי מה).
אשלי פנסלר ממדינת אילינוי שבארצות הברית הרתה ללדת וברחמה תאומים, בת ובן, כמה נחמד. תאריך הלידה המשוער אמור היה להיות בסוף ינואר, אך כדי למנוע סיבוכים (ציניקנים, היכונו: בשום מקום שבו נתקלתי בסיפורה של הגברת פנסלר לא פורטו ה"סיבוכים". יש לשער כי דובר בית החולים הסתבך בסיפוריו שלו), החליטו הרופאים בבית החולים על שם רוקפורד ליילדה כבר בסוף דצמבר. ב-31 בדצמבר, ליתר דיוק.
לאחר שביקשו רשות מפנסלר ומבן זוגה (בכל זאת, סיבוכון קטנטון מיותר ויש פה אחלה עילה לתביעה) תיזמנו הרופאים המיילדים את הלידה לכיוון חצות הליל. כן, אתה כבר מבינים איך זה נגמר: בשעה 23:59 בליל 31 בדצמבר 2010 נולדה מדיסן קארין ובחצות הליל, כשהתאריך הפך ל-1 בינואר 2011, נולד איידן אברט. וכן, לפי מה שמספרים ההורים המאושרים, המיילדים ספרו לאחור, כמקובל ביום זה בשנה.
אשלי פנסלר ובני משפחתה התראיינו לרשתות הטלוויזיה השונות והציגו בגאווה את העוללים, ולנו אין אלא לנשום לרווחה ולקוות שבאף בית יולדות ישראלי לא ינסו לשחזר את הסיפור, עם כל הכבוד לכך שזהו אחלה סיפור לעבודת "נושא אישי": תאום אחד נולד לפני סוף חג הפסח והשני ישר לתוך חגיגות המימונה.
הבמאית
סופיה קופולה ? אי שם בדרך לאוסקר
סרט חדש של סופיה קופולה ? מה עולה לכם בראש כשאתם שומעים את המשפט הזה? אני חושבת על הפסקול. הסרט החדש שבו מדובר, "אי שם", הוא הפיצ'ר (סרט באורך מלא) הרביעי של הבמאית המומחית בניגון על מיתרי הנפש. ועם זאת, לכנות את סרטיה "צ'יק פליקס" יהיה חטא נוראי לאמת.
כן, הדעת ואיתה הכתיבה קצת מתפזרות כשחושבים על המושג "סרט של סופיה קופולה". איך זה יכול להיות שזה בסך הכל סרטה הרביעי? הלוא יש לי עשרות אסוציאציות שקשורות לסרטים שלה. טוב, צריך לעשות קצת סדר.
סופיה קופולה, הבת של והאחות שלה (הייחוס המשפחתי הכי מגניב בעיניי הוא "בת הדודה של ג'ייסון שוורצמן"), זוכת האוסקר על התסריט של "אבודים בטוקיו", האישה האמריקאית הראשונה שהייתה מועמדת לפרס האוסקר על בימוי (גם כן עבור "אבודים בטוקיו"), האישה האמריקאית הראשונה שזוכה בפרס אריה הזהב, הפרס היוקרתי ביותר בפסטיבל הסרטים של ונציה, על סרטה החדש "אי שם".
סופיה קופולה בשבילי היא המסטיק של לאקס מ"חמש ילדות יפות", שמככב בקליפ לשיר של אייר שמלווה את הפסקול והמטרייה של שרלוט בהמון הסוגר עליה בטוקיו. דימויים יפהפיים על רקע בחירות מוזיקליות מוקפדות, ונשים צעירות שמניעות עלילות שלמות בעצם נוכחותן.
בסופו של השבוע המטורף הזה, שמסתמן כאחד האפרפרים, זה הדבר הכי מנחם שאני יכולה להציע לכם: