בדברי הימים של תל אביב תיזכר יוליה כסלו כרקדנית בטן שעינטזה על אינספור ברים, כמי שאירחה והפיקה מסיבות, ובעיקר כאחת מהנשים הבולטות שהחלו לבנות גשרים בין ציבור דוברי הרוסית לציבור הישראלי בכלל ולזה המזרחי בפרט. עכשיו, כשהיא עוזבת את ישראל לארמניה בעקבות האהבה, היא מותירה אחריה מסר יוצא דופן של פלורליזם וקבלת האחר