בוקר ששי שמייח
אני כבר מתרגשת עוד לפני שצפיתי בסרט. אני מעריצה את השחקנית המוכשרת נלי תגר ובכלל הסרטים הישראלים בשנים האחרונות קפצו בכמה וכמה מדרגות, תענוג של חומר לצפייה. תודה רבה על תרבות קולנוע ישראלי מרתק ומשובח.
[video:https://www.youtube.com/watch?v=_A-9Fb-MjZo]
]
הסרט "החטאים" אינו סרט קליל או מצחיק. סרט רציני בנושא מאוד רגיש וכבד. – השואה!!
השחקניות והשחקנים משחקים נפלא וחזק ,אך לעניות דעתי נלי תגר היא העוצמתית ביותר.
נלי ממש נכנסה כולה לתוך התפקיד ,כולה עוצמתית, נותנת את כולה בכל המובנים. היא נגעה ללבי באומללות הזו שהיא מרגישה כל החיים. משב הרוח הקר והקשוח שהיא חשה מאביה, ובכלל הייתי מעזה ואומרת שגם מאמא לא מקבלת חמימות ואהבה.
חיים קשים ביותר ,קשוחים וסודיים. הכל אפוף סוד, הבנות למעשה לא יודעות מה התרחש בחיים הקודמים של אביהן. הכל מתגלה כך במקרה כשג'וי אחותה של נלי בסרט, היא מוסיקאית ונוסעת לקונצרט בברלין. שם היא פוגשת אישה מהעבר הרחוק והמעורפל של אביה וכך תיבת פנדורה נפתחת.
שתי השחקניות משחקות משחק החיים שלהן. הסרט ממש לאוסקר. סרט מיוחד, מלא בעצב ובכאב, עם נושא כזה כאוב של השואה. לאוהבי המוסיקה הקלאסית המשובחת אני גם ממליצה לראות את הסרט.
ה- high light של הסרט לעניות דעתי- זוהי הסצנה בה האב פותח מול בנותיו את סגור ליבו ויומן חייו.
בסופו של הסרט יש עוד משהו לא פתור. אבל ככה זה בחיים. אל הכל ברור ומושלם.
נהניתי זה לא מילה- תרתי משמע! סרט איכותי, סרט מזן אחר.
תודה רבה שוב לאבי נשר על תסריט מעולה ואני מאחלת לכולנו המשך צפייה בסרטים איכותיים ,סרטים מבית טוב.
"החטאים"
סרטו של אבי נשר
בהשתתפות: נלי תגר, ג'וי ריגר, יבגניה דודינה, דורון תבורי, תום אבני ומולי שולמן
החל מה-1.12.16 בבתי הקולנוע
לאחר ציפייה ממושכת, עתיד לעלות לאקרנים בארץ ב-1.12 סרטו החדש של אבי נשר- "החטאים". בסרט מככבים נלי תגר, ג'וי ריגר, יבגניה דודינה, דורון תבורי, תום אבני ומולי שולמן. "החטאים" מתרחש במהלך שנת 1977 ומספר על שתי אחיות שאפתניות ותחרותיות: האחת (נלי תגר), עיתונאית חושפת שערוריות, המנהלת אורח חיים שערורייתי בעצמה ונשואה לעורך שבועון פרובוקטיבי, והשנייה (ג'וי ריגר), מוסיקאית מחוננת ועצורה, אשר מנסה לעשות דרכה בעולם הגברי והתחרותי של המוסיקה הקלאסית. בצל המהפך הפוליטי הגדול המתרחש באותה שנה, עוברות האחיות מהפך משלהן שמוביל לרצף אירועים בלתי צפויים בחייהן.
סיפור הסרט נכתב בהשראת מערכת היחסים של המלחינה הישראלית אלה מילך?שריף, אשתו של נועם שריף, ואחותה, מבקרת התיאטרון המנוחה שוש אביגל, שהייתה נשואה לכתב הראשי של השבועון "בול", עמוס גפן.
סרטו של נשר הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל טורונטו. הסרט זכה לביקורות נלהבות, בהן במגזין "Variety" הנחשב שכתב: ?מותח ומרגש, תסריט מרתק, מוסיקה עוצרת נשימה, נלי תגר וג?וי ריגר הן תגליות אמיתיות, דורון תבורי ויבגניה דודינה נהדרים. סרטו הטוב ביותר של אבי נשר!? כמו כן, הסרט נבחר להיות סרט הנעילה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, יחד עם סרטי טרילוגיית "העבר הנוכח" של נשר- "סוף העולם שמאלה" ו"פעם הייתי". הקרנה זו, היתה ההקרנה הרשמית הראשונה של הסרט בישראל.
הסרט, שצולם בברלין, בפולין ובישראל, הופק על ידי משה אדרי ולאון אדרי, דיוויד מילך, דודי זילבר, אבי נשר ורות כץ, בתמיכת קרן רבינוביץ', מיזם הקולנוע בירושלים וקשת, והוא יופץ בארץ על ידי סרטי יונייטד קינג.
לינק לצפייה בטריילר ? https://www.youtube.com/watch?v=_A-9Fb-MjZo
שחקנים: נלי תגר, ג'וי ריגר, יבגניה דודינה, דורון תבורי, תום אבני ומולי שולמן
בימוי: אבי נשר
תסריט: אבי נשר
הפקה: משה אדרי ולאון אדרי, דיוויד מילך, דודי זילבר, אבי נשר ורות כץ
צילום: מישל אברמוביץ'
עורך: יצחק צחייק
עיצוב פס קול: גיל תורן
מיקס: גרהם דניאל
מוזיקה מקורית: סיריל אופור
מוזיקה מקורית נוספת: אלה מילך שריף, אבנר דורמן
מפיק מוזיקלי: ישי שטקלר
הפצה: סרטי יונייטד קינג
גופים תומכים: קרן רבינוביץ', מיזם הקולנוע בירושלים וקשת.
מדינה ושנת יציאה: ישראל 2016
אורך הסרט: 112 דקות
שפת הסרט: עברית, אנגלית
שפת כתוביות: אנגלית
אבי נשר- דברי הבמאי:
"מזה 35 שנה אני יוצר סרטים שחוקרים את מהות הרוח שבמפרשי ההוויה הישראלית, ההגדרה העצמית הישראלית, המיתולוגיה הישראלית. מכיוון שגדלתי בחברת מהגרים ששקדה על יצירת הנרטיב הצברי המכונן שלה, ובמקביל בהעלמת הנרטיב הגלותי המערער שלה, משייטים סרטי באוקיינוס שבין שני החופים הנוגדים ? לעיתים עוינים ? ובסופו של דבר, משלימים זה את זה.
יותר מאשר בכל סרט קודם שלי, ב"החטאים" תבואנה לכדי התנגשות של ממש שתי ההוויות ? התנגשות חוזרת ונשנית הקיימת בחיינו כאן מזה שנים רבות, שבכוחה לפרום את התפרים הדקים שמאחים את המבנה המשפחתי של המהגרים וצאצאיהם. ביקרתי בעבר במחוזות אלה, גם ב"סוף העולם שמאלה" וגם ב"פעם הייתי", אבל כאן הניסיון הוא להעמיק אל תוככי לב המאפליה הישראלית ולאתר את מקורות האור והחמצן ? ההכלה וההסכנה ? אשר מהווים ישועתנו ומאפשרים המשכיות קיומנו.
הסרט נע לאורך ציר ירושלים – תל אביב, ברלין – וורשה, עבר והווה, לידה ומוות, יצר ויצירה, דיבור והשתקה, זיכרון ומחיקה, סליחה וקללה. זהו סרט שבכוונתו להתמודד קצת אחרת עם נוכחות ? או השכחת ? השואה. שתי גיבורות הסרט לא יכולות להיות יותר שונות זאת מזו. האחת ילדה טובה ירושלים, השנייה תל אביבית ציניקנית, פרובוקטיבית, אנרכיסטית. שתיהן חיות בצלו של אבא דומיננטי, סמכותי, מכה, שותק ? ושתיהן חייבות לפרוץ מתוך השקר הגדול שאותו חיו.
זהו סיפור אמיתי ששאול מחייהן של האחיות אלה שריף-מילך (מלחינת האופרה "צחוק של עכברוש") ושוש אביגיל (העיתונאית ומבקרת התיאטרון) אבל זהו גם סיפורי שלי. במידה רבה, פריסת הסיפור "שלי" דרך סיפור של משפחה "אחרת" מאפשר לי את הריחוק והפרספקטיבה הדרושים להתבוננות אנליטית.
בסופו של דבר, לעבר יש אמנם חשיבות עצומה בעיצוב ההווה (לכן נטיתי לעסוק בסרטים המתרחשים בעבר ? זאת מתוך ניסיון לייצר פרספקטיבה הולמת להווה), אבל בסופו של דבר חייב ההווה לחלץ עצמו מציפורני העבר, אחרת העבר יהפוך למקדם גורל בלתי נמנע ? היסטוריה חייבת להפוך למיתולוגיה, רוח מפעימת מפרשים, ולא משקולת מכבידה ומשתקת.
לקולנוע יש חשיבות מכרעת בעיצוב זיכרון קולקטיבי ? הלך רוח וראיית עולם שמחברת בין שכבות חברתיות ורקעים תרבותיים שונים שמרכיבים את ה"אנחנו" הלאומי. במהלך חיי שלי זעמתי על ניצולי שואה (שהלכו "כצאן לטבח"), זעמתי על העולם שאפשר את השואה (מנגנון "העולם כולו נגדנו") וזעמתי על חוסר הרגישות שלי ושל בני דורי שטרחו באורח כה מופגן לבדל עצמם מניצולי השואה.
עכשיו הגיע הזמן להפסיק לזעום ? הזמן להטמיע ולקבל, לייצר פרדיגמת מוסר ואורח חיים שמושתת על תובנות עמוקות יותר מאלו שהיו זמינות לנו עד כה."