פעילות גופנית נתפשת תמיד כהכרחית לירידה במשקל. צריך לאכול פחות, להימנע מדברים טובים, לשתות הרבה ולעשות ספורט – אלו הן ההוראות המוכרות. האם זה נכון? האם אי אפשר לרדת ללא פעילות גופנית?
עוד באון לייף:
- למה חשוב לעלות במשקל במהלך הדיאטה?
- העלייה במחירי מוצרי מזון בסיסיים פוגעת בתזונה של כולנו
- לא צריך להזיע: כמה באמת צריך להתאמן כדי לרדת במשקל?
ראשית בואו נבהיר, אני ממש לא מתנגדת לפעילות גופנית, אני חושבת שהיא חשובה לשמירה ולקידום של בריאותנו. אבל, בהחלט ניתן לרדת גם ללא פעילות גופנית. יותר מזה, לעיתים קרובות דווקא אלה שעושים ספורט לא רק שלא יורדים במשקל, אלא עולים.
נאכל עכשיו, נוריד בהליכה אחר כך
מתקשים להאמין? לפניכם מספר דוגמאות: דן (שם בדוי) החל להתעמל במכון ספורט באופן קבוע: "אני יוצא משם מזיע, בקושי נושם, והנה, בחודש האחרון לא רק שלא ירדתי, אלא להפתעתי עליתי ק"ג וחצי".
והוא לא היחידי. רבים כמו דן מרגישים שאחרי שהתעמלו שעה "מגיע" להם, והם "יכולים להרשות לעצמם" לאכול הרבה יותר. וכך, אחרי כל אימון הוא שותה משקה להחזרת מינרלים לגוף שמכיל כ-200 קלוריות (שמיועד לספורטאים מקצועיים, ולאו דווקא לדן ולחבריו), ומקנח עם המבורגר (500 קלוריות מינימום). וכך, דן, שהוציא באמון כ-500 קלוריות מחזיר לגוף לפחות 700 קלוריות. והתוצאה? נכון, עלייה במשקל.
עשיתי ספורט, מגיע לי – הפח שכולנו נופלים בו. צילום: Shutterstock
לחלק מאתנו אלמנט הכושר "מרשה" לאכול חופשי. חלקנו אפילו יקבלו את ההרגשה הזו שאפשר לאכול הכול רק מפני שהלכנו כשעה. בעקבות האולימפיאדה שנגמרה לא מזמן שמעתי את המשפט המקסים הבא: "קראתי שהג'ודאים שגיא מוקי ואורי ששון אוכלים כ-6,000 קלוריות ביום, אז גם אני יכול, הרי גם אני ספורטאי…". יחי ההבדל הקטן, טוב שלא השווה את עצמו למייקל פלפס…
לאחרים, האכילה הגדולה אחרי האימון הוא ה"פרס", לא הכושר, לא הבריאות – האוכל. וישנם גם אלה שמשקיטים את המצפון אחרי שאכלו כמה משולשי פיצה (שלא מרצונם, כמובן…) ואומרים "אין בעיה, מחר אלך ואוריד את הקלוריות". כמה צריך ללכת כדי לשרוף שלושה משולשי פיצה? 3-4 שעות בקצב טוב. אבל כמה נוח להאמין בזה.
והנה עוד כמה דוגמאות: למשל אפרת, שמאמינה שרק על ידי פעילות גופנית אפשר לרדת במשקל, אבל כאשר הדבר לא מתאפשר לה (וזה קורה לעיתים קרובות) היא אוכלת ללא הגבלה, "כי הרי ללא פעילות גופנית אני לא יורדת". האמונה הזו מביאה אותה לעלייה במשקל. במקרה אחר, נעמה לא יצאה להליכה כי היו לה רק 30 דקות. "אז למה לא יצאת להליכה קצרה?" שאלתי, וזכיתי לתשובה: "כי נאמר לי שהליכה יעילה רק אם הולכים 50 דקות, אז לא כדאי לצאת".
ואגב, אם כבר עוסקים בפעילות גופנית, אחת הבעיות הגדולות היא שהפעילות אינה מותאמת לאדם עצמו.
כמה צריך ללכת כדי להוריד כמה משולשי פיצה? הרבה, מאוד. צילום: Shutterstock
המתכון הבטוח לבזבוז המנוי לחדר הכושר
אנשים לא עושים ספורט כי הם פשוט לא אוהבים זאת וקשה להתמיד בדבר שגורם לנו סבל. אף אחד לא מתוכנת לסבול. כך שלמרות שאנחנו מודעים לחשיבות הספורט והפעילות הגופנית. אנחנו נוטים לדחות, זה לא הזמן, מחר, העיתוי לא מתאים וכו', מוכר, לא כן?
בחלק מזה "אשמים" מכוני הכושר. משום מה נדמה לאנשים שהדרך היחידה לעשות ספורט היא במכון כושר. ובכן, קחו אדם תחרותי ונסו להעלות אותו על הליכון – תוך מספר דקות הוא ימות משעמום. מה לאדם צעיר שזקוק להוציא אנרגיה ומרץ, ולאופניים נייחות במכון?
לא פלא שמגיעים מספר פעמים בודדות ולא מתמידים.
את הפעילות הגופנית צריך להתאים לאדם עצמו, למצבו הגופני ולאורח חייו. אין פעילות שמתאימה לכולנו. יש את אלה שהפעילות המתאימה עבורם היא תיעול לתוקפנות. ג'ודו, קרטה ואמנויות לחימה שונות הן בחירות נהדרות במקרה כזה. יש את אלה שנהנים ממשחק, שאולי טניס למשל יתאים להם, ויש את אלה שזקוקים לחברה גם בפעילות גופנית – להם כדאי להצטרף לקבוצת כדורסל או לריקודים (שם שמעתי שיש בונוסים נוספים…). יש זאבים בודדים שנהנים מהכאב שבמאמץ, והם עוסקים בטריאטלון, ריצות למרחקים ארוכים ושאר פעילויות שמספקות עבודה לפיזיוטרפיסטים. ויש את אלה שאוהבים להתחכך בכל מיני סלברטאים ולהם דווקא המכון אולי מתאים – מתלבשים יפה, חולצה מתאימה לגרביים, לסרט על הראש, רק שאלה לפעמים שוכחים את מטרת המכון ושוכחים גם להתעמל…
חדר כושר זה ממש לא לכולם. צילום: Shutterstock
כמובן, חשוב לקחת בחשבון את הזמן המתאים לאדם עצמו. אף אחד לא ישכנע אותי לקום בבוקר וללכת ברגל. מעולם לא הסכמתי לקום ולראות את הזריחה. למה? שקיעה לא מספיק יפה? אז לי מתאימה פעילות גופנית בשעות הערב. ומה אני עושה? חייבת להודות, שונאת ספורט על כל צורותיו. הגוף שלי לא קרא והבין את הפרק שמסביר שספורט ממכר. עד היום אני זוכרת את משחקי המחניים בצעירותי כטראומה, הייתי האחרונה שנבחרה לאחת הקבוצות והראשונה לצאת אחרי שנפסלתי. מעולם לא הצלחתי להתגבר על ההתנגדות להכניס את הראש למים (הרי אי אפשר לנשום שם…). אפילו חוג התעמלות התבקשתי לעזוב כי הכנסתי דמורליזציה לקבוצה. האם מישהו מכיר אדם מבוגר שנזרק מחוג התעמלות? אבל, מאוד נהניתי פעם מקריאת מאמר שטען שאם מדמיינים שעושים ספורט זה יעיל לפחות ב-50%, אז שכבתי במיטה ודמיינתי, והתוצאה? נרדמתי…
אז מה אני עושה? אני הולכת ברגל. לא על מכשיר ההליכה שמוביל משום מקום לאף מקום – אני הולכת בחוץ, מתרשמת מאנשים ובתים ומתפעלת מהעובדה שאני, הבטלנית, עושה זאת. וזה ממש לא בשביל לרדת או לשמור על המשקל.
רחל גרנות היא יועצת תזונה בעלת תואר שני בחינוך לבריאות מאוניברסיטת קליפורניה בארה"ב ועוסקת בנושא מזה שלושה עשורים. גרנות פיתחה תוכנית ייחודית לאכילה, "לאכול ולרזות עם רחל גרנות", לפיה מותר לאכול הכל ולהתיידד עם האוכל. כדי לשמוע עוד על התוכנית היכנסו לאתר של רחל גרנות. טלפון ללקוחות אונליין, בירורים ולקביעת תור: 073-207-2207