בערך בקיץ התחלנו להבין שמשהו לא טוב קורה פה. יותר מדי פיגועים, יותר מדי קורבנות, יותר מדי מוזיקאים אדירים שהולכים לעולמם וקצת יותר מדי טראמפ. אין ספק ששנת 2016 לא היתה עשתה טוב לכוחותינו, וממש לא יהיה אכפת לנו להגיד לה להתראות.
אבל בצד כל הזוועות שפקדו אותנו השנה, היו גם כמה רגעי חסד מצד אנשים שהראו שיש עוד תקווה, ושהערבות ההדדית עדיין לא נעלמה מהעולם. אז הנה כמה סיפורים מכל העולם שהכי חיממו לנו את הלב בחודשים האחרונים והעניקו לנו סיבות לחייך:
הדנית שטיפלה בפעוט המורעב
בסוף ינואר נתקלה אנג'ה רינגרן לאבן הדנית בפעוט שמשוטט ברחובות אוגנדה לבדו, כחוש ואכול תולעים.מהר מאוד התברר שהילד הוא בן פחות משנתיים, וכי הוא מסתובב לבדו ברחובות במשך 8 חודשים, אחרי שאמו נטשה אותו משום שחשבה שהוא מכשף.
לאבן, שעובדת סוציאלית שפתחה שם בית יתומים, הזדעזעה ומיד פנתה לעולם בבקשה לעזרה. תוך יום היא הצליחה לגייס כמיליון דולר, שנועדו לשקם את הפעוט, שקיבל ממנה את השם הופ (תקווה). כיום, כמעט שנה אחרי, הופ נמצא בבית היתומים שלה, מוקף בחום ואהבה ואפילו לחיים שמנמנות של ילד.
היועץ שנרתם למען ילדים ללא אבות
ריימונד נלסון הוא יועץ בבית ספר בדרום קרולינה שהחליט להקים "מועדון ג'נטלמנים" כמו פעם, רק לילדים שאין להם אבות וזקוקים להכוונה. הוא השיג להם בגדים יפים ועניבות, שאותם הם לובשים לפגישות השבועיות שלהם. בפגישות הם לומדים דברים מעשיים קטנים כגדולים, כמו איך לקשור עניבה, איך להתייחס למבוגרים ואיך לדבר אל האימהות והאחיות שלהם. נלסון מאמין שהלבוש הרשמי עוזר להם לפתח דימוי עצמי חיובי. "אני יודע שהרבה מהילדים מתמודדים עם קשיים בגלל שאין להם דמות אב בבית, אז אני רק רוצה שהם יגדלו במחשבה על הדברים שלימדתי אותם", הוא אומר.
יום ההולדת עם אלפי הברכות
כשהלי סרסנון היתה בת 18, היא ארגנה לעצמה יום הולדת והזמינה את כל חבריה לכיתה, רק שאף אחד לא הגיע. סרנסון, שסובלת מאוטיזם, לקחה את ההברזה בצורה מאוד קשה, מן הסתם, אז ביום הולדתה ה-19 החליטה בת הדודה שלה לעשות לה הפתעה. היא פרסמה ברשת הודעה ובה ביקשה מאנשים לשלוח לסרנסון ברכות. וכך, ביום המיוחל, קיבלה סרנסון כ-10,000 ברכות, מתנות וזרי פרחים.
הצעיר שנשאר לדאוג לחתולים
מרבית שכניו של מוחמד אל-ג'אלל ברחו מחלב ברגע שהם הרגישו שהמלחמה באזור שלהם מתגברת. אבל הוא בכל זאת החליט להישאר כדי לעזור לאלפי חיות המחמד שנשארו לבד בעיר. הוא הקים עמותה ובכסף ששולחים לו הוא מטפל במאות החתולים הנטושים. "אדם שיש בלב שלו חמלה עבור אנשים, יש לו חמלה עבור כל יצור חי", אמר ל-BBC.
התיכוניסט שסיים ללמוד (כמעט) עם כולם
ימים ספורים לפני שסיים את התיכון, עבר סקוט דון תאונת דרכים קשה. אחרי כמה ימים של תרדמת, הוא התעורר לשיקום ארוך וכמובן פספס את טקס הסיום. אבל כשהוא החל להתאושש, מנהל התיכון שלו התקשר אליו והזמין אותו לטקס סיום נוסף – שיערך במיוחד עבורו. חבריו לשכבה החליטו לשחזר עבורו את הטקס, כולל לבישת הגלימות המיוחדות. גם המורים שיתפו פעולה, ונשאו שוב בדיוק את אותם נאומים כמו בטקס הראשון. למעשה, ההבדל היחידי היה שרק דון עלה לקבל את התעודה. "אני אפילו לא יודע איך להגיב", הוא האמר. "אני נרגש לגלות שיש כל כך הרבה אנשים שתומכים בי".
הכלב שאימץ דיילת
אוליביה סיברס היא דיילת מגרמניה שכחלק מעבודתה מגיעה לא מעט לבואנוס איירס. באחת מהפעמים היא ראתה בכניסה למלון שלה כלב עזוב. היא נתנה לו קצת מים ואוכל וליטפה אותו במשך כמה דקות. היא חשבה שבכך זה הסתיים, אבל למעשה מערכת היחסים בין השניים רק התחילה. בכל פעם שהיא הגיעה לארגנטינה – הכלב חיכה לה שם, מחוץ למלון. לבסוף היא אפילו הצליחה למצוא לו בית, אבל הוא ברח ממנו רק כדי להיות בקרבתה. זה היה הרגע שבו היא הבינה שאין לה ברירה – הם כבר קשורים זה לזו. סיברס החליטה לאמץ את הכלב והיא לקחה אותו איתה לגרמניה.
האצניות שזוכרות שזה רק ספורט
במהלך ריצה ה-5,000 מטר באולימפיאדה האחרונה, התנגשו זו בזו האצניות ניקי המבלין מניו זילנד ואבי דאגוסטינו מארצות הברית ונפלו. דאגוסטינו עזרה להמבלין להתרומם, אבל תוך שניות מהרגע שהן חזרו לרוץ, הבינה דאגוסטינו שהיא קרעה גיד בברך ולא מסוגלת להמשיך לרוץ. היא הפצירה בהמבלין להתקדם, אולם זו סירבה והמשיכה לתמוך בה עד לרגע חציית קו הסיום. השתיים חשבו שבכך הסתיימה האולימפיאדה עבורן, אבל להפתעתן הן קיבלו מדליית פייר דה קוברטין – מדליה ייחודית שמעניק הוועד האולימפי הבינלאומי על הפגנת רוח ספורטיבית, ושעד כה חולקה רק 17 פעמים.
המתאגרף שלא שוכח מאיפה הוא בא
מאני פקיאו הוא אלוף עולם באגרוף ששבר לא מעט שיאים. היום הוא מכונה "מתאגרף העשור" ונחשב לאחד הספורטאים המובילים בעולם, אך את הילדות שלו הוא העביר בעוני מחפיר בפיליפינים. למרות ההצלחה, הוא לא שכח את המקום שממנו הוא בא, וברגע שהוא הרוויח את המיליון הראשון הוא החליט לנצל אותו על מנת לבנות בעיר שבה גדל שכונה ובה 1,000 בתים עבור משפחות עניות.
החזיר ארנק, קיבל דירה
כשוורלופ, הומלס, תאילנדי בן 44, נתקל בארנק מלא בכסף, הוא היה יכול בקלות לקחת אותו לעצמו. הרי סביר להניח שהוא זקוק לכסף הזה לא פחות מבעליו החוקיים. למרות זאת, הוא החליט לקחת את הארנק למשטרה, והם החזירו אותו לבעלים שלו – בעל מפעל בן 30. הבחור היה כל כך המום מהמעשה, שהוא החליט לתגמל את וורלופ בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות: עבודה במפעל ודירה.
השכנים הכי טובים
אן גלנסי היא מורה בפנסיה מניו ג'רזי, שהבית שלה כל כך ישן ומוזנח, שהוא כבר נחשב לאתר מסוכן. העיריה עמדה לכנוס אותה משום שהיא לא שיפצה אותו, אבל לגלנסי לא היה כסף לשלם את הכנס ובטח שלא היה לה כסף לשיפוצים מקיפים. מה גם שאין לה משפחה וחברים שיכולים לעזור לה. השכנים שלה, אדם וקיסטין פולהמוס, הציעו לה שוב ושוב לשפץ את הבית עבורה, אבל היא סירבה. לבסוף, הם החליטו לעשות את זה מבלי להגיד לה. הם קראו לחברים שלהם ולשכנים נוספים, וביחד הם הצליחו להפוך את הבית ולתקן אותו מהיסוד. המעשה הנדיב הזה אמנם עזר לגלנסי כלכלית, אבל עוד יותר מכך הוא החזיר אותה לחיים פעלתניים, משום שגלנסי התחברה לשכנים שלה ובעיקר לילדים שלהם, שעבורם היא מכינה כעת עוגות וממתקים.