האסוציאציה הראשונה שעולה בראשי כשאני שומעת את השם "בקרוב אהבה", היא של עתידות מבזוקה ? סלוגן זריז, קליט וילדותי, משהו כמו "בקרוב תגיע לירח". אבל החיים מורכבים מעט יותר מעתידות של בזוקה: ככל שרודפים יותר אחרי האהבה, כך היא מתעקשת לחמוק מהרודף.
אולי אם הייתה לנו וודאות, שיום אחד זה יקרה, בקלות או במקריות, נפגוש אותה ברחוב, בעבודה, בחדר כושר, היינו מצליחים לאמץ איזו נינוחות שמאפשרת גם לאהבה להגיע אלינו באופן טבעי, וגם עבורנו ? לא להתייסר כל כך עד שהיא נוקשת בדלת.
אני צופה זה השבוע השלישי בתוכנית "בקרוב אהבה" (מוצ"ש, אחרי "האח הגדול") סקרנית. עוקבת אחרי הדמויות, אחרי הנשים המחפשות קשר, אהבה, זוגיות. כל אחת בגיל אחר, כל אחת עם מטען החיים שהיא נושאת על כתפיה ? ולמרות שהן שונות זו מזו באופן בולט, לכולן מכנה משותף אחת: שלושתן מצויות בחיפוש. חיפוש אחרי אהבה, אחרי זוגיות, אחרי גבר, או אולי אישה.
לא אכנס לעניין החשיפה האישית. אני מאמינה שכל אדם רשאי לנהל את חייו על פי דרכו. וברור לכל כי בבחירה לנהל את חיפוש האהבה מול המצלמות יש גם שיקולים אחרים שאינם קשורים לאהבה בהכרח. וזה, כמובן, לגיטימי בעיני.
בקרוב אהבה. צילום: גבריאל בהרליה
הצפייה בתוכנית מעלה אצלי, כצופה וכאישה, כמה שאלות:
1. למה דווקא גבר (אירי ריקין) הוא שמלווה ומנהל את תהליך החיפוש עבור הנשים? מה הכישורים שיש לו? האם הוא מצא את אהבת חייו? או שמא לא חיפש אותה בכלל? ואם הוא חיפש ואם הוא מצא, אילו כלים יש לו להבין מחשבה נשית, נפש נשית וסיטואציה נשית? יותר מכל סיטואציה אחרת בחיים, משחק האהבה הוא זה שמבטא את ההבדל בין גברים לנשים, לדעתי.
2. ובכלל, למה רק נשים עסוקות בחיפוש אחר האהבה? או אולי זה כך רק בתוכנית ובטורים בעיתונים ובספרים ובסרטים שכולנו קראנו/צפינו, ובחיים זה אחרת?
3. אני שואלת את עצמי, למה החיפוש אחרי זוגיות, ואולי המרדף אחרי הטבעת, הוא נושא שלרוב מעסיק נשים. אני לא מכירה אף גבר שהציב אולטימטום לבת הזוג שלו – חתונה או פרידה. לא מכירה גברים שמחפשים בצורה מוחצנת זוגיות. לפעמים נדמה שרק נשים עסוקות בחיפוש אחר אהבה וזוגיות.
אולי זה משהו בתרבות, בחינוך, בדפוסי ההתנהגות, בנורמות החברתיות אליהן נחשפנו, שמוביל נשים להגדיר את עצמן דרך זוגיות.
מי מאיתנו לא שאלה את עצמה לפחות פעם אחת בחיים, "מה לא בסדר בי? למה אין לי זוגיות? מתי אתחתן?"
היתה תקופה שגם אני הרגשתי ככה. האמנתי שקשר זוגי הוא המהות, שאליו אני צריכה לשאוף בחיים. חשבתי לעצמי שזוגיות היא שמגדירה אותי, שהיותי חלק משניים הופך אותי לאחת שלמה. הקשר הזוגי הפך להיות מטרה שהצבתי לעצמי בחיים, יעד ששאפתי אליו.
הקשר הזוגי הגדיר אותי בתקופה ההיא בחיי האם אני בסדר, האם אני אהובה, האם אני טובה, האם אני מוגשמת כאדם וכאישה. לא היה לי קיום ללא קשר. והתודעה הזאת ששלטה בי, שבשה לי ? ומשבשת להמון נשים אחרות ? את היומיום. רגע אחד נתקפתי מוטיבציה ליזום, לשנות, לפעול למען המטרה, ובמשנהו ייאוש ואכזבה – "זה לא יקרה לי לעולם, אני אשאר לבד לנצח".
צילום: אימג'בנק
כל כך הייתי זקוקה לקשר שיוכיח לי שאני "בסדר" עד שנאחזתי באובססיביות בבחור אחד. בחור שהתאים למצב בו הייתי נתונה כמו כפפה ליד: ככל שרציתי בו יותר, כך הוא הצטנן והתרחק; ככל שהלכתי אני והתרחקתי ממנו, כך הוא רצה אותי יותר לפתע. כל כך הרבה שנים בזבזתי על המשחק הילדותי הזה. ככל שנאחזתי בבחור הזה הלכתי ואיבדתי את עצמי. ואז נחתה עליי תובנה מוזרה ופוקחת עיניים: ככל שהקשר עם הבחור הלך והתמשך והתנהל כפי שתיארתי, התחלתי להרגיש בדיוק את אותן רגשות, שניהלו אותי כשהייתי לבד.
קרה הדבר שהייתי בזוגיות והרגשתי לבד, שהייתי חלק משניים והרגשתי שאני מחפשת ביטחון ואהבה. ואז הבנתי שקשר שבנוי על הצורך בזוגיות, לא נותן מרחב לשני בני הזוג, לא מאפשר לאף אחד מהשניים להתפתח, אלא יוצר מחנק. הבנתי מה שהרבה מאוד נשים נשואות שנאחזות בקשר רק כדי להגדיר את עצמן כחלק ממערך זוגי, מבינות: זוגיות לשם זוגיות ומסגרת לשם מסגרת חונקות ובודדות אולי יותר מרווקות. שהרי המשימה אינה להיות בזוגיות. המשימה היא להצליח לנהל קשר זוגי שמח, כזה שמאפשר התפתחות לשני בני הזוג, לטווח ארוך.
הרבה נכתב על אהבה. אני חושבת שאנחנו מפריזים בערכה.
נכון שקשה בלעדיה, אולם היא לבדה לא מחזיקה את האושר. אהבה וזוגיות אינן מבטיחות שמחה, אינן מבטיחות ביטחון, אינן מבטיחות אפילו תחושה של ביחד ושל קרבה. כמה מאתנו כלואות בתוך מערכות יחסים כאלה? רבות מדי.
אולי הסדר הנכון של הדברים צריך להיות, קודם כל להתקרב אל עצמי, להכיר את עצמי, את החלומות שלי, את האופי שלי. ללמוד לעומק על עצמי, מה המטרה האמיתית שלי בחיים ואיך אני מגיעה אליה? להיות עסוקה בהתפתחות, שתאפשר לאישיות שלי ולרצונות שלי לצאת החוצה. ברגע כזה, באופן טבעי מגיעה אהבה – מכיוון שאני מקרינה אהבה, כבוד לעצמי, הערכה לעצמי, אהבה לעצמי.
יש משהו מושך באדם שמתפתח, שעסוק בענייניו ושהולך אחרי חלומותיו. יש משהו מגרה באדם שמתפתח, שעסוק בחשיבה, בעשייה ויצירה.
צילום: אימג'בנק
אז כשאני צופה בבנות של "בקרוב אהבה" ויוצאת איתן למסע של החיפוש אחר אהבה, אני רוצה לצעוק להן מבעד למסך: "תאהבו קודם את עצמכם ואת חייכן, אחר כך ייכנס בחור ולא ימלא חלל שיש לידיכן, אלא ייצטרף להיות אדם שלם לצד אישה שלמה".
שי תמיד אומר שהוא בחר בי בגלל השמחה שלי, הוא רצה שטיפות של שמחה יפלו גם עליו. זו המשימה האמיתית בקשר זוגי – להיות בשמחה ושהשמחה הפרטית שלי תסחוף איתה גם את בן הזוג למקום של שמחה. ולא להיות תלוי באחר כדי לשמוח. כשכל אחד מבני הזוג צועד בדרך שלו, הולך אחר האמת שלו ובוטח בבן/בת הזוג שלו, שניהם עולים בצוותא על השביל שמוביל לבית שעומד בלב יער החיים המורכבים האלה: בית של התפתחות, שיש בו אהבה.