בפרק הראשון בעונה הראשונה של "מראה שחורה" נאלצת הדמות הראשית להזדיין עם חזיר. על אף שעבור חלקנו מדובר בסיטואציה מוכרת, מרבית הצופים עדיין מחלקים את חייהם ללפני ואחרי הצפייה בפרק. העונה השלישית בסדרה מתייחסת שוב לפרספקטיבה הנשית ומקדישה לענייננו כשלושה וחצי פרקים מתוך 6 יצירות על גורלנו האפשרי בעתיד הרחוק של עוד רבע שעה. אלו כוללים ייצוגים של נשים בהירות וכהות, צעירות ובוגרות, לסביות ודו-מיניות. סיכום סיפוריהן ללא ספוילרים מהווה אתגר לא קטן ולכן יש להדגיש שוב כי אחד הפרקים כולל סצנת סקס לסבי.
במתכונה המקורית, הבריטית, הייתה "מראה שחורה" מיני-סדרת מופת בעלת 3 אפיזודות לעונה. אלו שודרו והועלו לרשת אחת לשבוע, כך שהיה די זמן לעכל כל אחת מהן כנדרש. בחסות "נטפליקס", מציעה העונה הנוכחית מספר כפול של פרקים שניתן לבלוס בזה אחר זה. כמו במסעדת "בלק אאוט" ביפו ("חווית סעודה בחושך מוחלט בליווי מלצרים עיוורים"), בין הפרקים מסתתר אפריטיף גאוני, מתאב?ן סביר ודיז'סטיף אידיוטי. מאחר ואיננו יכולים לזהות מה זה מה בלב המאפליה, עלינו לטעום את כולם, בכל סדר שעולה על רוחנו. לצד הנטייה האמריקאית להאכיל את הצופה בכפית או בכף סוכר אם אפשר, העונה השלישית עדיין גורמת לבחילות וכאבי ראש, אם כי חמורים פחות מהמיגרנה הנפשית שליוותה את הצפייה בשתיים הראשונות.
איכותיים יותר או פחות, הנרטיבים ב"מראה שחורה" מעוררים אי נחת הנובעת מהתחושה שיש סבירות שניתקל בהם מחוץ למציאות הפיקטיבית של הסדרה. היוצא מן הכלל הוא הפרק San Junipero. סיפור אהבה נוגע ללב המעלה שאלות באשר לנחיצותו של הלב לאיכות החיים. כמו סקס עם לסבית שופעת, יש באפיזודה נופך מנחם שעשוי להיות רך מדי עבור צופות המעדיפות שידפקו להן את המח. לטוב ולרע, עלילת הפרק הורגת ברכות באופן ליטרלי ונותנת תקווה לקיומו של מקום טוב מזה, גם אם לא נגיע אליו בחיים.
מעבר לערפילים ורודים-כחולים, תחת שלט ניאון בכניסה למועדון שופע פ??י?יט?ים, כריות כתפיים ואנשים שרוקדים כמו ג'נט ג'קסון, אנו פוגשים את יורקי הביישנית (מקנזי דייויס) ואת קלי הדו-מינית (גוגו מבאת'ה-רואו), תיירת קבועה בערבי רטרו בעיירה עם נטייה סינדרלית למהר, לאחר או להיעלם באישון ל?י?ל. תחת סדיני הסטן במיטתה של קלי, מוצאת יורקי את מקומה בגן עדן. את עוצמת הקשר הנרקם בין השתיים במהלך הפרק לא ניתן להביע אלא באמצעות מונטאז' של גלים מתנפצים על החוף ואכן, משהו בשתיהן משתנה לנצח. רמז לכך כי ניתן לבחור את תאריך תחילתו ותפוגתו של הנצח ולקבוע את תוכנו, משפיע על שיקוליה של קלי לגבי עתידן המשותף בעולם ישן מופלא הטומן בחובו אינספור אפשרויות וג?'יגה-ב??י?יטס לרוב. הדגש על יופייה וטבעיותה של האהבה הסאפפית,
מצניעה את העובדה שאין אנטגוניסט בסיפור. בדומה לדמויות הראשיות בשני פרקי הסדרה המתמקדים במין היפה-באמת, הגברים ב-San Junipero רגישים, מסורים ומוסריים.
רמזים מעורפלים פחות לגבי המשך העלילה עלולים לגרוע מהצפייה. באופן כללי, משתעשע הפרק עם מענה פיוטוריסטי לשאלות אקזיסטנציאליסטיות עתיקות יומין על מהות הקיום האנושי, על אלוהים, על מוסר ועל מוות. כמו במציאות ימינו אנו, קסומה ככל שתהיה הרומנסה הלסבית, היא תמיד מובילה למחשבות על מוות. לצד זה, נראה כי הפרק שואב השראה מיכולתה הפלאית של נוסטלגיה לשעתק את חוויותינו תוך שהיא מדגישה וגורעת פרטים, כאילו הייתה מנגנון ביולוגי של מציאות מדומה. כמובן שלפריווילגיה לברוח למקום סמי-דמיוני בו נוכל להשתרר ולהיות עצמנו, יש פנים רבות ולעיתים מכוערות. אחת מהן היא הרשת החברתית.
בפרקים האחרים, מוצגת הרשת כמה שלא ניתן לתאר אלא כאלוהים. כמקשה אחת, מהווים ההמונים ישות עצמאית חורצת גורלות, החולשת על מציאות שבה כולם חשופים לשיפוטיות אוטומטית המבוססת ברובה על צביעות. מאחר וחיינו מלאים בלייקים וש?יירים, Upvoting, רי-טוויטים, רי-בלוגים וסאבסקרייבינג, קל לקחת את הצעד הבא ולדמיין עולם שבו שליפת טלפונים וחלוקת ציונים הדדית מהווים חלק טבעי ובלתי נפרד מכל אינטראקציה אנושית. אם לעיתים אנו חשים הכי בודדים בחלל מלא אנשים, החלל הבודד בעולם הוא הרשת החברתית.
חלום הבלהות הציני-ס?כ?ר?ינ?י שמציג הפרק הסטירי Nosedive, מתרחש בתוך פיד משולב של אינסטגרם, טוויטר, פייסבוק ויו-טיוב. עדשות א-לה גוגל-גלאס מציגות את נתוני הרשת-החברתית של כל זר ומכר החולף על פנינו, ומאפשרות לנו לדרג את זולתנו בסולם של אחד עד חמישה כוכבים. על אף שלא ברור מה מזכה אנשים בציון נמוך או גבוה, נראה כי כמות השיתופים של מתכון ביתי לטפנד יכולה להכריע בדבר הכדאיות של לעשות תינוק בשביל הלייקים. המאמץ משתלם שכן הקשר הישיר בין סטטוס רשת-חברתי לסטטוס חברתי, משפיע על כל פן במציאות, החל בפריווילגיות כמו רכב ודירה, וכלה בזכאות למושב באוטובוס ומיטה בבית החולים.
הנואשות לעמוד בציפיות החברה ולר?צו?ת את כולם, מובילה את לייסי (ב??ר?ייס דאלאס הווארד), אישה על סף התמוטטות עצבים, ליועץ לבריאות-הרשת המעריך כי תוך שנתיים, בעזרת השם (של אנשים יפים ופופולריים ממנה), היא עשויה להעלות את הממוצע שלה מ-4.2 כוכבים ולהפוך למי שתמיד חלמה להיות – 4.5. "אל תשתדלי יותר מדי", מייעץ היועץ, "זה אמור להיראות טבעי". מזלה של לייסי שופר עליה כאשר ניי-ניי (אליס איב),חברת ילדות רבת עוקבים מימי הבולימיה העליזים של נעוריה, מציעה לה לקחת חלק בחתונה שערכה האנושי מוערך ב-4.7. אולם בדרכה לאירוע המכונן גוברת חרדתה של לייסי מהידרדרות אפשרית לתהום הנשייה החברתי, איפה שיש כושים ואנשים שאומרים "פאק".
Nosedive מתרגם את החוויה הנשית לחוויה אוניברסאלית. מאחורי הקדמה הטכנולוגית המוצגת בפרק, מסתתרת מסורת עתיקת יומין הדורשת מנשים להעמיד פנים, לעטות על עצמן מסכה מחויכת, כנועה ובלתי מאיימת, ולשכפל מודל צר ומגביל של נשיות תקנית שאינו משאיר להן מרחב להיות הן עצמן. כבר ב-1929 כתבה הפסיכואנליטיקנית ג'ואן ריבייר על הנשיות התקנית כתחפושת שמטרתה להגן על נשים מהסנקציות המופעלות על אלו הסוטות מן התקן ומרשות לעצמן להגיד ולעשות את שעולה על רוחן. מחיר החופש של אישה המסרבת להיכנע לתכתיבי החברה מיוצג בסדרה בדמותה של נהגת משאית בעלת ממוצע כוכבים של 1.4 החיה בשולי החברה ושותה וויסקי מתרמוס.
כמו לייסי ושאר הבריות בעולמה, רבות מאתנו נזרקות לקיום בלתי נסבל של פשרות, זיופים והדחקות, על מנת שנוכל להשתלב בהצלחה בחברה ולזכות בפריווילגיות שהדבר מבטיח. נראה שלעיתים, הדרך היעילה ביותר לשרוד את נשף המסכות האנושי היא אימוץ תודעה כוזבת ושכנוע עצמי שכל רצוננו הוא אכן לחייך, להתנצל ולהתנהג "כמו שצריך". גם האדם השחור וחסר השם בפרק (סופ??ה דיריסו), יכול להזדהות עם הפחד התמידי משיפוטיות אינסטינקטיבית. כזו המבוססת על הנחות שרירותיות וערכים שטחיים, שהופכים את הפחד משיימינג לדרך חיים.
אם ב-Nosedive כולם מתנהגים כמו סמיילי אנושי ואף אחד לא אומר מה הוא חושב, ב-Hated in the Nation מסתמנת בעיה הפוכה בה כולם מתנהגים כמו אמוטיקון של קקי, ומסרבים לקחת אחריות על ההשלכות התלת ממדיות של התנהלותם בעולם הווירטואלי. פרק זה עוסק גם הוא במנטליות העדר ובכוחם של אנשים קטנוניים בקבוצות גדולות. הישגו הפמיניסטי אינו בא לידי ביטוי בצמד הנשים המככבות בו, אלא בכך שאין לעובדה זו כל משמעות.
במרכזו של מה שמסתמן כפיצ'ר גנוז מסדרת סרטי X Files שכתב מעריץ של היצ'קוק, עומד צמד בילוש מוצלח אף יותר ממולדר וסקאלי – סקאלי וסקאלי (קלי מקדונלד ופ?יי מרסיי). כוחה האמתי של ההצהרה המגדרית הנאה טמון כאמור, בכך שהיא מוצגת כפרט שולי בנרטיב המתחקה אחר מיתות מסתוריות, קונספירציה ממשלתית, דבורים קטלניות, רוע בנאלי, צדק סדיסטי, והצרה הנוראה מכל – טוויטר.
העלילה עוקבת אחר טרולים מתחומי האקטיביזם, הבידור והעיתונות ואחרים שידם קלה על ה-ENTER. אלו מצליחים לזכות במקבילה העדכנית לפרס נובל – האשטאג ויראלי. אך התגובות העוקצניות והבאזז ההמוני זולגים מן הוירטואליה למציאות הממשית בדמותו של "מחכוורת" כה צדקני ונקמני עד כי אין מנוס מלערוף לעצמך את הראש עם שברי כוס של מרלו. חוסר הסימטריה בין הקדמה הטכנולוגית לבין אופיים חסר הרחמים של איתני הטבע ובפרט הטבע האנושי, מנתבת את הדמויות אל עבר ע?ב?ר ארכאי של סימטריה מושלמת – עין תחת עין, הכל חוזר אלייך וקקה בידיך וכיוצא בזה.
גישה זו והנטייה להתכחש להשלכות של מעשינו על אף היותנו מודעים להן מנחה גם את Shut Up and Dance. קשה להסגיר פרטים מהותיים מבלי לחשוף את סודו האפל של הפרק אך חשוב לציין כי העדרן הסימבולי של נשים, לא הופכת אותו לפחות רלוונטי עבורנו כצופות. להיפך, אנו מקבלות טעימה מעולם שכמו מנוהל על ידי לוחמת צדק פמיניסטית אם כי סוציופתית, עם חולשה לילדים ונשים בזנות.
שימוש אקראי באינטרנט הופך את קני (אלכס לאות'ר) בן ה-19 למריונטה בידו של אדם זר המאלץ אותו לבצע מעשים יותר ויותר קיצוניים ונוראים או יותר ויותר מבדרים ומסעירים, הכל בעיני המאונן. במשך רובו של הפרק, אנו תוהים איך ומדוע יכול אדם להתעלל כך באדם אחר ומתעמתים עם העובדה שאנשים מסוגלים להפיק עונג גם מסיטואציות שגורמות למישהו אחר לסבול. האלימות, הפחד והבושה שחש קני נוכח מסכת התעללויות משפילה הכוללת רכיבה על אופניים, משלוח עוגה, אינטראקציה עם פקידת בנק ושיתוף פעולה עם גברים נוירוטיים בחניונים, מאיימים להרוס את חייו או לכל הפחות, להותיר צלקות עמוקות. האופן בו מנוצלת תמימותו על מנת לספק את גחמותיה של דמות אנונימית, פורטת על מיתרי הרגש אך אין מנוס מן האקורד הצורם המלווה את העלילה עד סופה המפתיע. הנשים בפרק מפציעות לדקות בודדות בתפקידים מסורתיים אך במובנים מסוימים, אם מגייסים מעט דמיון, מספקת העלילה ביטוי מוחשי לייסורים שלא תמיד ניתן להביע במילים, על אף שאנו קוראות עליהם לא מעט בעיתון.
כמגדת עתידות מיזנטרופית של העידן הדיגיטלי, הסדרה משתמשת בדימויים של קדמה טכנולוגית כדי לשקף את טבעו הפרימיטיבי של האדם. המפגש הווירטואלי הקר, הלא-אישי עם האנושות, מאפשר לנו לשכוח שמדובר ביצורים שאינם כה שונים מאתנו, ולתת דרור לחיה היצרית שממנה כביכול התפתחנו. זו המונעת משנאה, תאווה, נקמנות, אלימות ופחד, ובה בעת תלויה נואשות בשותפיה לג'ונגל הדיגיטלי. הפוטנציאל הטמון במיני אפליקציות, גאדג'טים, תוכנות ותכונות שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו, מתגמד אל מול הפוטנציאל האנושי להרוס כל דבר טוב, בראש ובראשונה את עצמנו. לייק. שייר & סאבסקרייב.