בהתחלה זה היה נשמע כמו רעיון לא מוצלח במיוחד או לפחות לא מוצלח במיוחד עבורי.
"החברות הכי טובות נפגשות לכושר והנאה בכפר המכביה" כך נכתב במודעה. מדובר על 24 שעות (מחמישי בצהריים עד שישי בצהריים) לנשים בלבד במתחם כפר המכביה, כולל לילה אחד במלון, שהייה במתחם הספא, 2 ארוחות, 2 הרצאות ו-2 אימוני כושר. והמחיר? 629 ? לאישה בחדר זוגי. הרעיון הוא להתנתק קצת מהשגרה העמוסה ולבלות זמן איכות עם חברה טובה, בחברת נשים אחרות והרבה פינוקים.
נשמע נהדר, לא? ובכן, כן, אבל פחות בשבילי. אין לי ילדים, אני לא בזוגיות כרגע, אני מתגוררת במרכז, עושה ספורט באופן קבוע, הולכת לשיאצו באופן קבוע ואוכלת במסעדות די שוות כל יומיים. ה-24 שעות האלו נראות קצת כמו החיים שלי כרגע ובכלל, לרוב המחשבה על לילה אחד במלון נשמעת לי מוזרה. לילה אחד זה מעט מדי. בשביל יממה אחת אני בכלל לא אורזת תיק.
אבל אני לא לבד בכל העסק הזה. כשאחותי שמעה על הרעיון היא התלהבה והודיעה מיד "אנחנו הולכות" וכך נקבעו להן עובדות בשטח: אני והיא הולכות לפתוח את סוף השבוע ולבלות זו עם זו 24 שעות במה שנהוג לכנות "זמן איכות".
אספתי אותה והתייצבנו בקבלה סמוך לשעה 15:00. בקבלת הפנים החביבה המתינו לנו מאפינס, פירות חתוכים ושקדים קלויים.
"זה קלוי!!! " נבחה אחותי, "הם הבטיחו שזה יהיה בריא!".
"הנה, קחי קיווי ותשתקי", אמרתי לה.
אחרי הנשנושים, עלינו לחדר להחליף בגדים והתייצבנו עם החלוק המפנק ובספא של המלון, שם המתין לנו ג'קוזי רותח (ממש רותח) וצוות מעסים. בתור חולות-מסאז' מנוסות למדי זינקנו על המעסים הפנויים והתמכרנו כל אחת לעשר דקות עינוגי כתפיים וצוואר. מאוחר יותר, כשהייתי בג'קוזי, אחותי "גנבה" עשר דקות נוספות אבל אל תספרו לאף אחד.
אחרי התנחלות בג'קוזי (אני: צריך לצאת. יותר מדי זה לא בריא. היא: עזבי, זה בריא, מילה שלי"), עלינו לחדרים להתקלח ולהתארגן לארוחת ערב.
היו לי ציפיות די מינימאליות. אני לא משתגעת על ארוחות ערב במלונות ושתינו די קרציות בכל הנוגע לתזונה (היא על פליאו, אני צמחונית שנמנעת מגלוטן ככל האפשר). קיוויתי לשבוע ולא יותר מזה ושומדבר לא הכין אותי לארוחה הזו. היה שם פשוט מבחר עצום של מזון מכל הסוגים – מבשרים ודגים, דרך פחמימות ועד ירקות טריים ומבושלים – כך שלא משנה מה סוג התזונה שלכן וכמה נודניקיות אתן, אין מצב לא להסתדר עם השפע הזה. ניסיתי לא להתחזר כך שממש לא טעמתי הכל אבל כל מה שטעמתי היה נהדר.
אחרי הארוחה התקיימה הרצאה של הספורטאית הפראלימפית פסקל ברקוביץ'. שמעתי הרצאה שלה בעבר אבל איכשהו, לא הרגשתי שאני מבזבזת את זמני אפילו לרגע. האישה הזו מרתקת וחכמה והיא מצליחה להעביר את סיפור החיים שלה יוצא הדופן שלה בצורה משעשעת ונוגעת ללב בו זמנית. אני באמת ממליצה למי שטרם פגשה בה ללכת להרצאה שלה. על אף שאני מתעבת את צמד המילים "העצמת נשים" (ככל הנראה בגלל ששחקו אותו עד תום), כך בדיוק הרגשתי שיצאתי משם- מועצמת. טובה יותר. מעין תחושה שאני יכולה לעשות הכל. וזה נעים.
למחרת בבוקר התעוררנו בשש ורבע (!), לבשנו בגדי ספורט וירדנו ללובי, שם שמחתי לגלות שחשבו גם על הפרטים הקטנים ודאגו שלא נתאמן על קיבה ריקה לחלוטין. על שולחן צדדי המתינו לנו בקבוקי מים ומיני נשנושים קלים ובריאים ואני עוד במעלית רטנתי "איך אני אעשה עכשיו ספורט? לא אכלתי כלום ולא שתיתי כלום… מכאן הקבוצה נחלקה לשניים: חלק הלכו להליכת בוקר עם מאמן וחלק הלכו ליוגה עם נגיעות פילאטיס. בגלל שאני רצה 3 פעמים בשבוע והולכת המון, ויתרתי על אימון הליכה. זה הרגיש כמו בזבוז זמן. החלטתי להתנסות בספורט חדש שלא ניסיתי מעולם. כן, יוגה.
גם אחותי מעולם לא התנסתה ביוגה אבל היא כן מבקרת בסטודיו סי איזה פעמיים בשבוע כך שהקונספט של אימון עם עוד 20 נשים ומאמנת בסטודיו לא היה לה זר וגם התנועות עצמן היו די מוכרות. ואני?
ובכן, לא אלאה אתכם בפרטים. בואו נסכם שלמרות שאני די בכושר ולמרות ש-24 שעות לפני היוגה הזה גמעתי 15 ק"מ בפארק הירקון, סיימתי את השיעור הזה חצי מעולפת על הרצפה. וכן, אני היחידה שנראתה ככה. ככל הנראה, עבור יתר הנשים בחדר, זו ממש לא הייתה הפעם הראשונה. כולן ידעו מה הן עושות. כולן, חוץ ממני.
ובכל זאת, אני שמחה שעשיתי את זה. זו הייתה הזדמנות נהדרת להתנסות בספורט חדש ולא מוכר.
אחרי האימונים הגיעה ארוחת הבוקר שהייתה פיצוי מושלם לשרירי הבטן שלי שנתפסו לתפארת מדינת ישראל מיד בתום היוגה. בדיוק כמו בערב, גם ארוחת הבוקר לא אכזבה והייתה עמוסה בכל טוב שרק גרם לי להצטער שהקיבה שלי לא יותר גדולה ולא באמת יכולה להכיל את הכל.
אחרי הארוחה, כנראה כדי להתמודד עם רגשות האשם, הגיע אימון נוסף לבחירה- ספינינג או אימון כושר פונקציונאלי. באופן אישי, הרגשתי שאין לי עניין להלך שוב בשדות לא מוכרים, ויתרתי על שתי האופציות ויצאתי לריצה בפארק הלאומי ברמת גן הסמוך לכפר המכביה. האחות, למקרה שתהיתם, הלכה על אימון כושר פונקציונאלי וחזרה מבסוטה.
היום הזה הסתיים בהרצאה נוספת, הפעם על אכילה רגשית של אביה בן אליאב, מאמנת כושר ודיאטנית קלינית מוסמכת.
מה אני אגיד לכן? באתי סקפטית אבל נהניתי מאוד. זה רעיון מבורך בעיניי. אני תמיד שמחה לשמוע על מפגשי נשים ועל חיבורים בין נשים אני חושבת שזאת יכולה להיות מתנה נהדרת לחברה טובה אבל בעיקר- זו יכולה להיות מתנה נהדרת לכל אישה עבור עצמה.
נכון, אני ככל הנראה פחות קהל היעד של הקונספט הזה אבל בסופו של דבר גם עבורי זה היה מרענן ומרומם אבל עבור נשים שהן גם אמהות וגם מנהלות קריירה, הקונספט הזה לא פחות ממבריק. לא לכולן יש את האפשרות לטוס לשבוע באיטליה. זה יקר מדי, יש עבודה שמחכה ולכי תדאגי לבייביסיטר לשבוע. הרבה מאוד נשים פשוט מוותרות על חופשה בכלל רק בגלל כל מה שכרוך בלארגן אותה. כאן פשוט דחסו לך חופשה מלאה ושלווה ללילה אחד במחיר הגיוני. גם העובדה שמדובר ביום חמישי הופך את כל העסק לפשוט יותר. זה לא דורש המון הכנות (לצאת קצת יותר מוקדם מהעבודה ולדאוג לסידור לילדים ללילה אחד בלבד) וזה מאפשר לחזור הביתה לשבת כך שגם נשים דתיות שומרות שבת יכולות להצטרף. בסך הכל בחופשה הקצרה הזו התקיים איזון די מושלם בין פינוקים לבריאות. בקיצור, ניקיון לראש, לגוף ולנפש במחיר שאפשר לעמוד בו. ממליצה לכן לברר מתי הפעם הבאה.