אני לא אשת סיכומים, לרוב אני אשת התחלות אבל החודש האחרון של השנה איפשר לי לחוות הרבה דברים בפעם הראשונה והתברר לי פתאום שגיל 47 הוא אחלה גיל לפעם ראשונה:
אז בפעם הראשונה אני מצטיינת דיקן. זו בהחלט היתה מטרה שהצבתי לעצמי אבל כשהגיע המכתב מהאוניברסיטה זה היה מפתיע מאוד.
ובפעם הראשונה נסעתי עם חברה לחופשה נפלאה בחו"ל, חופשה אמיתית של מנוחה וחוויות ואוכל טוב וחברות וניתוק מיומיום.
ובפעם הראשונה נחלתי ניצחון משמעותי בבית המשפט בתביעה שהחלה לפני חמש שנים ונדחתה גם בבית משפט השלום וגם בבית המשפט המחוזי ומאוד חיזקה את הדרך הציבורית שאני מאמינה בה.
ובפעם הראשונה אני נאלצת לשחרר את הבת שלי באמת מעומק ליבי, בידיעה שהחלק שלי במשימה הושלם ועכשיו זו היא ורק היא. ולא בפעם הראשונה אני משתאה מהאדם שהיא ומהאומץ שלה.
והרבה דברים אחרים התחזקו אצלי ולא בפעם הראשונה:
שמגיע הגיל שבו אני יכולה להקיף את עצמי רק באנשים שאני אוהבת ואוהבים אותי והתברכתי בלא מעט כאלו, למרות שהאיכות קובעת ולא הכמות.
שאני מאוד אוהבת ללמוד באקדמיה וכבר מתכננת את התואר הבא.
שברמה האישית יש לי משפחה נפלאה וחיים טובים אבל ברמה הלאומית אני מאוד מוטרדת.
שביבי ניצח גם אם הוא לא יהיה שוב ראש ממשלה כי השיח המתלהם שהוא מוביל הפך להיות הנרטיב הדומיננטי כשכל ביקורת מתפרשת כמו בגידה במולדת.
הטרדות מיניות ותקיפות מיניות יוצאות אל האור ולכן יש מקום לאופטימיות זהירה.
לשנה הבאה שהיא גם שנת ה 48 שלי, אני מאחלת לי הרבה פעמים ראשונות בכל מיני דברים שאני מתכננת ובעיקר בכאלו שלא..
שתהיה לנו שנה נפלאה