עד חנוכה האחרון הצלחתי לחמוק כאימא לשניים מהפסטיגל. זה היה נראה לי לא חינוכי, המוני ומיותר. אבל כשהילדה כמעט בת 9 והבן עוד רגע חוגג 6 – כבר כמעט בלתי אפשרי לסרב לבקשות שלהם ללכת ל"היי סקול פסטיגל 2 – הגמר הגדול", במיוחד כשלקאסט המורכב מכוכבי ילדים (אליענה תדהר, תובל שפיר) ועלי תאנה למבוגרים (ישראל קטורזה, רמי קלינשטיין) גם הצמד שעשו את הבלתי אפשרי – סטטיק ובן אל.
היי סקול פסטיגל 2 – פחות נורא ממה שהורים מדמיינים
אז אני בשקט מודה שזה הזמן לאכול את הכובע. אין ספק שמדובר במופע שמכניס למפיקיו סכומי עתק – ממכירת אקססוריז, החסויות והעובדה שהמשתתפים בו חיים, אוכלים ונושמים את האולם בגני התערוכה במשך למעלה משבוע וארבע הופעות ביום. אבל, מודה, התכנים לא היו כל כך נוראים – שיר אחד שנקרא "תעשו לייק לעולם" קורא לילדים לעזוב את הסמארטפונים והמסכים, ומעודד אותם לתקשר אחד עם השני. שיר נוסף "דבר, דבר" מעודד לדבר מהלב, בכנות ושלכל אחד מאיתנו סיפור כואב, כזה או אחר.
בפסטיגל יודעים לזהות את מי שיביא למכירת כרטיסים. בשנה שעברה ביצת הזהב הייתה יהודה לוי, והשנה היו אלה ללא ספק הצמד סטטיק ובן אל, שכבר זכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת", שבר את כמות הצפיות ביו טיוב וגרם לכל פעוט שלמד לדבר לדעת את כל מילות הלהיטים שלהם.
הומאז ללהיט "איביזה" באולפן של "ארץ נהדרת"
לפני כמה שבועות העלה סטטיק בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו עץ אשוח ואיחל חג קריסמס שמח לכל מי שחוגג. התגובות המתלהמות שמאפיינות את העידן שלנו, לא איחרו להגיע. "האפיפיור, סילבסטר הראשון, הביא לשנאת יהודים ולפעולות נגדם", כתב לו משה אביבי. מגיבה אחרת הוסיפה: "מה אתה גויי, מה אצה חוגג את זה, זה החג של גייום" (טעויות הכתיב מופיעות בתגובה המקורית).
סטטיק, בתגובה, העלה פוסט שפוי: "לכל מי שהגיב על עץ האשוח שאני גוי מסריח וכו'.. את רובכם אני אחסום עוד היום, אבל אתם שלא הגבתם אלא רק חשבתם לעצמכם יש לי שני דברים: האחד, הבנת הנקרא. כתבתי במפורש שזה מתנה לחברין שלי בקולומביה בשתי שפות. והדבר השני: סבלנות. האם מיהו שהוא לא יהודי משנה את סוג האדם שהוא? ממש לא. עלינו לדעת לקבל את האחר והשונה ולכבד את דתו, עדתו ודעתו.."
אז נורא קל לחבוט בהם – עם הלבוש המוגזם (מי אחראי לסטיילינג המגוחך שלהם?), הלחן הצפוי והטקסט הקליט. אבל מי שהפכו לרול מודל'ס בעל כורחנו, מביאים איתם למסכים הקטנים של הילדים – ערכים של סבלנות ושפיות, בטח ביחס לכוכבי ילדים בני זמננו (מה הביאה איתה להקת היי פייב שגרמה לעשרות אלפי לנערות לצרוח למעט מטקסטים דלים ונענועי אגן ואיזה תרומה מביאה אתה נועה קירל (חוץ מאבא פושר, סוכן סליזי ושיזוף מוגזם?).
סטטיק מגיב להתלהמות בעמוד הפייסבוק שלו. צילום מסך
אמנם "כביש החוף" ו"סלסולים" לא יכנסו לרשימת הקלאסיקות ואם אשמע שוב את השיר "איביזה" אירה לעצמי בראש. אבל השניים שעשו דרך לא פשוטה כדי לקצור את הפירות מחזירים אהבה למעריצים, מפרסמים פוסטים על אהבת חינם וחיוביות. בחברה מפולגת ושסועה כמו שלנו, זה לא מעט, אפילו די הרבה.