עוד לא הספקנו להירגע מהצעת החוק שהרעישה ציבורים שלמים בישראל, להכניס אנשי דת לוועדות להפסקת הריון, והשבוע גילינו שההתקוממות שלנו, שהצליחה לעצור את ההצעה עוד טרם הוגשה, צריכה לחשב מסלול מחדש: מתברר שכבר עכשיו אנשי דת לוקחים לעצמם את החופש להגביל הפלות בישראל, והכל במימון כספים ציבוריים. בתי החולים לניאדו, מעייני הישועה ושערי צדק מרשים לעצמם, בחוצפה שאין כדוגמתה, למנוע מנשים לעבור אצלם ועדות להפסקת הריון, למרות שהם מחויבים לכך בחוק.
הצעת החוק השערורייתית שצריכה להיגנז
הצעת החוק של חברי הכנסת גליק וחג' יחיא לשלב רב וקאדי בוועדות להפסקת הריון היא רק תוספת מרה למערכת קלוקלת מלכתחילה. איך נראית ועדה כזו מבפנים?
אמנם הדיון הציבורי בוועדות להפסקת הריון עלה על סדר היום לאחרונה בהקשר של התערבות גורמים דתיים בשיקולים של הוועדה, אך הבעיה עם הוועדות הללו החלה עוד מיום הקמתן. על פי חוק שנחקק ב–1977, כדי לבצע הפלה בישראל נחוץ אישור של ועדה להפסקת הריון, היושבת באחד מהמוסדות הרפואיים הציבוריים והפרטיים שאושרו על ידי משרד הבריאות. הוועדה מאשרת הפלה בכפוף לאחת מארבע עילות בלבד: אם האישה הפונה לוועדה צעירה מגיל 17 או מבוגרת מגיל 40; אם ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או מיחסי עריות או שלא מנישואים; אם לוולד עלול להיות מום גופני או נפשי; ואם המשך ההריון עלול לסכן את חיי האשה או לגרום לה נזק גופני או נפשי.
משמעות הדבר היא שבישראל של 2017, כל אישה שרוצה או צריכה לעבור הפלה מחויבת לעמוד מול ועדה משפילה שבמסגרתה היא נאלצת לבקש רשות משלושה אנשים, בדרך כלל שני רופאים/ות ועובד/ת סוציאלי/ת, שלא מכירים אותה או את נסיבות חייה, ולשכנעם שיאשרו לה לממש את זכותה על גופה. עצם העובדה שאישה רוצה להפסיק את ההריון לא מספיקה – יש סטנדרטים מחמירים שרק הם מקנים לקבל את האישור. נשים נשואות הנושאות הריון תקין אך לא רצוי הן הנפגעות העיקריות, שכן הן נאלצות לא פעם לשקר בנוגע לנסיבות ההריון כדי להשיג את האישור המיוחל.
חוק זה, במתכונתו הנוכחית, מפקיע את רחמה של האישה מגופה הפרטי, ומתייחס אליו – שלא כמו שאר איבריה – כאיבר שאינו שלה בלבד. הוועדות מגבילות את אפשרות האישה לבצע הפלה במהלך הריון לא מתוכנן, והלכה למעשה מעבירות את האחריות מהאישה שנושאת את ההיריון – למדינה. המסר הוא ברור: אישה לא מוסמכת לקבל החלטות על גופה, הרחם שלה הוא לא סוגיה פרטית, אלא סוגיה ציבורית ופוליטית.
החוק מתייחס לרחם האישה כאיבר שאינו שלה בלבד. צילום: Shutterstock
מכיוון שבימים אלה הממשלה מקדמת בגלוי מדיניות ש"מחליקה" על סירוב בוטה כל כך לעמוד בחוקי מדינה, ולנגד עינינו אנחנו הופכים למדינה יהודית בלבד – כאשר הדמוקרטיה נדחקת לאחורי הבמה, כפייה דתית היא עניין של מה בכך בכל תחום בחיינו. לאור זאת, לא מן הנמנע שבעלי אינטרסים מאמינים שהם יכולים לדרוס את רגלם גם בכל הקשור להחלטות של נשים על גופן. התקדימים האחרונים והמסוכנים שאנחנו רואים בשבועות האחרונים מעידים על גודל הסכנה – להגביל עוד יותר את החופש של נשים בישראל, ובייחוד בנושא כל כך הרה גורל. רב שיישב בוועדה להפסקת הריון? כבר לא מופרך, בסך הכל תוספת קוסמטית לוועדה ממשטרת גם כך. בתי חולים שמסרבים לבצע הפלות בטיעונים דתיים? זה קורה ממש מתחת לאף שלנו – הכוח נמצא בידיים הלא נכונות.
החופש של נשים הולך ומצטמצם לנגד עינינו
המסקנה היחידה המתבקשת היא שינוי החוק. בעקבות דיון מעמיק עם גורמים מקצועיים וארגוני נשים, ומתוך מטרה לפעול לשינוי התפיסות בקרב מקבלי ההחלטות, יזמתי הצעת חוק חדשה שמבקשת לתת משקל גדול ביותר לזכותה של אישה על גופה, כדי להחזיר את הכוח לידיהן של הנשים, במקום לידיים של גורמים שאין להם מקום בהחלטה שאמורה להיות כה אישית ופרטית.
ההצעה, שנכתבה בסיוען המקצועי שלד"ר נויה רימלט וד"ר טלי אינזנברג מאוניברסיטת חיפה, מחלקת את ההריון לשלושה טרימסטרים, כאשר בטרימסטר הראשון אישה יכולה להפיל ללא וועדה או צורך באישור כלשהו; בטרימסטר השני יתקיימו וועדות, אולם העילות להפסקת ההריון יתרחבו ויכללו עילה הנוגעת למצבה המשפחתי, החברתי והכלכלי של האישה, שכן עילה זו מהווה את העילה המרכזית בגינה מבקשות נשים להפסיק את הריונן. ובתקופה השלישית להריון, ההצעה מבקשת להעמיד וועדה רפואית בלבד, שכן העילות להפסקת ההריון בשלבי הריון מתקדמים כאלה הן בעיקרן מצבם הבריאותי של העובר או האישה.
בנוסף, ההצעה מבקשת להוסיף מנגנון תמיכה וייעוץ לפני הפסקת ההריון ולאחריה – מנגנון שנועד לספק תמיכה רגשית, ולא להתערב בשיקוליה האישיים של האישה – בדיוק ההיפך ממה שהוועדות עושות כיום.
הצעת החוק שתחזיר את הכוח לידיים הנכונות. צילום: גלי איתן
הוועדות להפסקת ההריון מגבילות את זכותן של נשים על גופן כבר שנים, וכעת הן מהוות פתח למדרון חלקלק עוד יותר. אמנם הליך להפסקת הריון אינו עניין של מה בכך, אך אם יש דבר אחד שאין לי ספק לגביו, הוא שהחוק הנוכחי, הקובע את ההגבלות הקשוחות והבלתי מתפשרות על הפלה, אינו מאוזן כלל, ודורס את זכותן של נשים על גופן באופן בלתי מידתי.
לא מספיק לעמוד מהצד ולגלגל עיניים. כל יום החופש של נשים הולך ומצטמצם לנגד עינינו. נשים שיפנו לוועדה בה יישב איש דת ולא יקבלו מענה לצורך שלהן, או נשים שמנסות כבר כיום לפנות לבית חולים לעבור ועדה להפסקת הריון, ומסורבות – יפנו לדרכים צדדיות לקבל מענה לצורך שלהן. עדיין יש נשים ברחבי העולם שנאלצות לסכן את חייהן, לרדת למחתרת, להגיע לחדרים חשוכים ולא סטריליים, ולעבור הפלות ללא אנשי מקצוע. האם אנחנו באמת רוצים להיות עדים למגמה הנוראית הזו, שנולדת ממצוקה אמיתית של נשים שלא מקבלות מענה מהרשויות? אסור לנו לקבל מצב כזה.