לרגל יום הלשון העברית הבא עלינו לטובה, כמה הערות על השפה שלנו:
1. שרמוטה – אישה שמקיימת מבחירה יחסי מין עם הרבה גברים היא לא שרמוטה, לא זנזונת, לא זולה. היא בחורה שבוחרת לקיים יחסי מין עם מי שהיא רוצה, כמה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה. גבר מקבל על זה תשואות, אישה זוכה לכינויי גנאי. הגיע הזמן לשים את המילה הזאת מאחורינו.
2. ביץ? / כלבה / לא נחמדה – הציפייה מנשים להיות תמיד נחמדות ועדינות היא מופרכת. אישה עם עקרונות ועמדות היא לא ביץ?. אישה במעמד של ראיון עבודה שמקיימת משא ומתן על שכר, היא לא כלבה. בוסית רצינית שרוצה שאנשיה יעמדו בסטנדרטים גבוהים, היא לא זונה. ובכלל, בואו נדבר על כינוי הגנאי ?זונה?.
3. היא במחזור / הזמן הזה בחודש / לחוצה כמו טמפון – אישה יכולה להיות עצבנית או לחוצה, ממש כמו גבר, בלי שום קשר לעניינים הורמונליים. גדלנו ברוך השם בחברה שלימדה אותנו שלהורמונים אין מקום כשזה מגיע לחיים עצמם. אין צורך להתייחס למין של האישה כשמדברים על מצב הרוח שלה, ממש כמו שלא מדברים על זה כשגבר עצבני.
4. לא קיבלה אתמול בלילה – שוב, המין של האישה (או חיי המין שלה) לא רלוונטיים לאופן שבו היא מתנהגת, כפי שהם לא רלוונטיים כשזה נוגע לגבר.
5. בעל – גבר שנשוי לאישה הוא לא הבעל שלה. היא לא שייכת לו ולא ברשותו. הוא בן זוגה לחיים, בחיר ליבה, האיש שלה אם היא האישה שלו. זו גם העת לשנות את זה בכל הטפסים הרשמיים של מדינת ישראל.
6. כוסית, כלי – אישה היא לא רק איבר המין שלה, ואיבר המין שלה הוא לא כלי. זאת התורה כולה על רגל אחת.
צילום מסך – ערך המילה "שרמוטה" בויקיפדיה
שפה קובעת מציאות. כבר בגיל גן או בית ספר יסודי בנות ובנים נתקלים בשפה גברית בלבד, וזה נמשך לאורך כל החיים ומשפיע בצורה דרמטית על איך שאנחנו לומדים את מבנה החברה. בשיעורי בית ובמבחנים, ביסודי ובתיכון, השפה תמיד מנוסחת בלשון זכר, ובמקרה הטוב תתווסף כוכבית שתבהיר שזה פונה לנשים וגברים כאחד. זה נמשך בצבא בכל הכוח, והשנה הופתעתי לגלות שזה קורה גם קורה באקדמיה: מרבית המטלות והמבחנים מנוסחים בלשון זכר ולעתים יחסית נדירות יטרחו לנסח הודעה כלשהי גם בזכר וגם בנקבה. השוויון מתחיל בשפה שלנו.