אין ספק שמי שרוצה להיות היום בקו הראשון של ההתפתחות המודרנית, חייב לשים את החינוך במקום הראשון המועדף על פני כל תחום אחר. ישראל נהינת כיום מהישגים רשומים בתחומי המדע: הצטברות של פרסי נובל והישגים מסחריים בתחומי הטכנולוגיה, ההיי טק, רפואה, משפט ותחומים רבים אחרים. רבים הם החשים בגאווה ובצדק על הישגים אלו. חלקם הגדול רק שוכחים שמדובר בהישגים שהושגו מאנשים שהינם תוצר של מערכת החינוך עד שנות ה- 70 לכל המאוחר.
נכון שאנו מוצאים גם כמה שמקימים חברות פיתוח קטנות בגילאי ה- 20 + אולם יש לזכור שאלו הם אנשים שנחשבו כ"חנונים", יוצאים מן הכלל, כאלו שהם קצת מחוץ לעטיפה בתוך כלל המערכת הרגילה. כלומר, מדובר כאן באנשים שהישגיהם הושגו לא בזכות המערכת אלא, על אף היות המערכת! כאלו שמן הסתם היו מספיק מוכשרים כדי להגיע להישגים והיו עושים זאת כמעט בכל תנאי.
אין אנו יכולים לעסוק בכאלו שהרי הם יוצאים מן הכלל, מה שמעניין אותנו זה הכלל. וכאן יש לנו בעיה רצינית. מערכת חינוך מיושנת הנשענת על כוחות משופשפים, עייפים ותשושים משחיקה יומיומית וגם אם מדובר על אנשי אקדמיה העוסקים בפיתוח בתחום, אנו מדברים על אנשים ש"נבעטו" למעלה בעקבות "הישגיהם" בתחום החינוך.
ניקח לדוגמא מוסד מכובד בשם מט"ח (שמאוד מקושר למערכת החינוך) העוסק בעיקר בפיתוח תכניות לימודים ונתרכז לרגע בתחום המתמטיקה. מט"ח הכניס למערכת לפני כמה עשורים את הבדידים ככלי טכני ללימוד חשבון. הבעיה היתה שאנשי מט"ח לקחו תוצר שייעודו לימוד חשבון ומתמטיקה דרך תורת הקבוצות ושינו את ייעודו ללימוד מתמטיקה דרך תורת המספרים. לכאורה, אין הבדל משמעותי! טעות! שתי התורות הללו שונות בתפיסתן ובראייתן כשבשלב מסוים הן מתמזגות אולם בשלב מאוחר יותר.
על בסיס הבדידים ובנוסף, חיברו אנשי מט"ח סדרות של ספרים שגם הם לא היו המוצלחים ביותר ועובדה. רמת הלימוד במתמטיקה ירדה באופן מדאיג ביותר ובגלל קרבתם של אנשי מט"ח למערכת, אף אחד לא העיז לבקר אותם והם יכלו לעשות ככל העולה על רוחם.
כמובן שהירידה היתה איטית אולם מאוד עקבית. ממבחן בינ"ל אחד לבא אחריו הלכה רמת ההישגים של תלמידי ישראל וירדה כשאנשי מט"ח דוחים והודפים בשצף קצף כל נסיון להעמידם על טעויותיהם. הם היו מבחינת הרקדן המאשים את הריצפה בכישלונו, על היותה עקומה.
כמובן שיכולים לבוא היום אנשי מט"ח ולטעון לזכותם טענות וטיעונים שונים אולם השורה התחתונה היא שהם כשלו והכשילו חברה שלמה ויותר מכך, הם יצרו סיכון מאוד משמעותי להמשך קיומה של חברה אנושית שלמה בתוך ים של שנאה הקיים מסביב. אין כאן מקום להצדקה.
מדינת ישראל חייבת, ועצם קיומה הפיזי תלוי בכך, להיות תמיד, אבל תמיד, לפחות כמה צעדים קדימה בכל מה שקשור להתפתחות הטכנולוגית והמדעית (ומכאן גם המוסרית והחברתית) באזור בו היא קיימת. זהו המשאב היחידי המעמיד אותה בעמדת יתרון כלפי שכנותיה. מי שלוקח על עצמו להשאיר את מדינת ישראל במצב זה, והבסיס לכך הוא רמת חינוך וידע מהגבוהות ומהטובות בעולם, לוקח על עצמו אחריות גבוהה מאוד, זהו עניין של חיים ומוות.
במצב שכזה אין אפשרות לשחק יותר מידי עם המשאבים הקיימים, אנושיים וחומריים. יש לבצע את הדברים מתוך ראייה מאוד ברורה של ניצול כל הידע הקיים בתחום זה או אחר בעולם כולו. יש לפתח כלים חדשים תוך בדיקה מקיפה וכוללת ומעל הכל, מתוך לקיחת אחריות ברמה האישית.
כל אותם אלו שכשלו והכשילו בתוך המערכת נמצאים עדיין בתוכה כש"עונשם" היה, להיות מקודמים בתפקידיהם! ולהמשיך להשפיע ואפילו, להגביר את השפעתם. מה שלא תורם כלל לשינוי המיוחל בתוך כל מערכת החינוך, במצבם של תלמידי ישראל ובעתידה הלוטה בערפל של החברה הישראלית ומכאן, גם עתידה הפיזי של מדינת ישראל.