בטח קיבלתם הרושם שאני בחורה נהנתנית, שמעבירה את היום שלה ממסיבה למסעדה לאירוע השקה.
בדר"כ זה נכון, אני מאוד אוהבת את החיים הטובים, ובעד להינות ממה שיש לעולם להציע.
אבל, אולי תתפלאו, יש בי גם עומק 🙂
אני מאוד אוהבת מפגשים שמעשירים את הידע ואת דרכי החשיבה.
אז השבוע נזדמן לי להיות באחד כזה.
במסגרת "מפגשי תרבות ודעת", שעורך בי"ס "אסכולות" (בית-הספר ללימודים רב תחומיים ולתרבות הדעת, לימודי החוץ של האוניברסיטה הפתוחה).
המפגש הפעם היה עם הסופר דויד גרוסמן, אליו יש לי חיבה והערכה רבה.
בפגישה דויד סיפר מהי כתיבה בשבילו (הכל), ממי קיבל וממי רק חשבו שקיבל השראה, מה מניע אותו לכתוב (החיים), מה ההבדל בין ספר לעיתונות (בעיתונות לרוב כולם מתייחסים ל"ידיעה" באותו הרגש – זה מכוון להפעיל אמוציות מסויימות אצל כולם. בספרות טובה, לעומת זאת, זה כאילו כתבת אלפי ספרים, מכיוון שכל אחד לוקח את הספר למקום שלו).
עוד סיפר לנו דויד, שבשבילו הכתיבה היא הדרך להיות הכל – לממש את עצמו בכל מיני דרכים וצורות, ולא להשאר מקובע לקו חיים אחד, למסלול אחד, לאופי אחד, אלא להיות "הרבה אנשים שונים".
דויד, כידוע, עבר טרואמה קשה, כאשר איבד את בנו במלחמת לבנון השניה, וגם פה, הכתיבה היא זאת שהניעה אותו להמשיך ולחיות.
דויד דיבר על כל ספריו, החל מ"חיוך הגדי", שלא כ"כ הצליח (והוא לא מבין למה) ועד לספרו האחרון: "אשה בורחת מבשורה", שמאוד מצליח בעולם.
בשבילי המפגש היה מאוד מעניין ומעשיר. דויד הוא איש נעים, מעניין ומסתבר גם מצחיק.
במסגרת מפגשי תרבות ודעת של בי"ס "אסכולות" מתקיימים מפגשים שונים עם סופרים, אנשי תרבות ואנשי מדע, שאני מניחה שלא פחות מעניינים ומעשירים מהמפגש הזה.
