התעודה היא בסך הכל מסמך שמסכם את ציוני הילד לתקופת זמן נתונה ואת התנהגותו במערכת החינוך, הורה שהתעודה מפתיעה אותו והוא מגלה בה ציונים או הערות חדשות, מוזמן לרשום לעצמו נכשל. אם אתם לא יודעים מה מצבו של הילד וזקוקים לתעודה או למורה לדיווח לא כדאי לכם לכעוס על הילד אלא על עצמכם. הדברים לא אמורים להפתיע אותנו כהורים ולכן לא להכעיס או לאכזב.
אנחנו אמורים להכיר את ילדינו ולדעת פחות או יותר, מה ההישגים שלהם במשך השנה וללוות אותם בקשיים. התעודה היא מעין משוב לילד על ההישגים שלו ובעיני אמורה להיות יותר משוב על ההשקעה .
מי באמת זקוק לתעודה?
למה אנחנו, כהורים כל כך מתוחים או נרעשים מהתעודה – כרגיל אנחנו מרגישים שתעודה טובה מעידה עלינו כהורים ולהפך, תעודה גרועה או כישלון של הילד הוא גם כישלון שלנו. כדאי לזכור- התעודה היא של הילד ואין קשר בין הורים טובים לתלמידים פחות טובים. התעודה אמורה להוות אפשרות לפתוח בדיאלוג עם הילדים או להתקרב ולא להתווכח, להעליב או לכעוס.
אני מציעה להתחיל בהבנה שהתעודה לא אומרת שום דבר עלינו כהורים ויותר מזה, לא אומרת שום דבר על הילד כאדם. היא בסך הכל מודדת הצלחה מסוימת בלימודים או השקעה של תלמיד.
הקושי של ההורים להפריד בין הישגי התלמיד לתחושת הצלחה שלהם נובעת מהסיבות שונות.
מערכת החינוך מפעילה אותנו, כהורים, בהכנת שיעורי הבית של הילדים ובפרויקטים בבית הספר וכמובן התחרות ההורית לגבי הצלחת הילד מול חבריו. אנחנו חיים בעולם תחרותי והילד , לצער כולם, משתתף בתחרות.
לומדים בשביל לקבל פרס
יש הורים שמבטיחים פרס או עונש על תעודה טובה או רעה. פרסים או עונשים היא דרך מצוינת להרוס לילד או המוטיבציה הפנימית שלו ללמוד ולדעת. הלמידה מותנת בפרס. ברוב המקרים מהר מאד הדבר מתהפך וילדים מתנים את הלמידה ב"מה תקנה לי?".
פרסים בעיתיים מהיבט נוסף. הילד מתרגל לפרס ודורש רף גבוה יותר. אם בהתחלה הסתפקתם בקפיצה לחנויות " הכל בשקל" מהר מאד תגלו שמחשב נייד וקונסולות משחק הם הדבר הבא.
בסופו של דבר תשמעו מהילד את המשפט הבא: "אתם רוצים שאצליח בחשבון? אז אני רוצה איפד". אז אם כבר החלטתם לתת מתנה או פרס- כדאי להדגיש שהתגמול הוא על ההשקעה או על המאמץ במהלך השנה ולא על ציונים. יש הבדל והוא משמעותי.
מאוד קל להתמודד עם ילד שהוא תלמיד טוב. אבל גם כאן כדאי להיזהר ולא ליצור סטיגמות שהילד יפחד לאכזב. הרבה יותר קשה לנו כשהילד שלנו הוא תלמיד גרוע או חלש.
עדיין חשוב לדבר עם הילד וגם עם תלמידים טובים. לפעמים דווקא לתלמידים הטובים יש רף ציפיות מאד גבוה מעצמם והם מאוכזבים מכמעט מצוין שניתן להם (מכירים את הילדים שבוכים גם מציון כמו 99 ? על אלה בדיוק מדובר), חשוב לברר עם הילד כמה טוב הוא מרגיש עם הציונים ועם ההישגים ומהן הצפיות שלו מעצמו.
חשוב גם להבין אם יש שיפור מהתעודה הקודמת או שנראה לכם שהילד התאמץ.
אל תעשו אף פעם
אל תשוו. לא להשוות לתעודה של האחים, זו דרך מצוינת להרוס יחסים בין אחים ולעודד קינאה.
אל תגידו, אמרתי לך. משפטים הנכנסים תחת הקטגוריה משפטים פולניים הרסנים כמו 'אמרתי לך', 'מגיע לך כי התעצלת', 'ידעתי', 'אם היית עושה מה שאמרתי', הם משפטים מיותרים.
אף ילד לא מרוצה מהתעודה הגרועה שלו והמטרה היא לא להעביר מסר של כישלון אלא לנסות ביחד ליצור תחושת מסוגלות ולעודד את הילד להצלחה. לעזור לו למקד את הקשיים שלו ולהבין מה יכול לעזור לו להשתפר.
ומה קורה כשהתעודה גרועה?
כדאי לנסות ולהבין האם יש קושי אובייקטיבי- באמת הילד מתקשה ולא מצליח.
האם יש מקצוע מסוים שקשה לו?אולי כדאי להתייעץ או לאבחן.
חשוב להבין מדוע הילד נכשל. יש מספר סיבות ובכל אחת צריך להתמודד אחרת:
1. אין לילד מוטיבציה
2. קושי אובייקטיבי כמו לקות למידה
3. משהו חיצוני מפריע לו מלהתרכז ולהתמודד עם משימות לימודיות (התעסקות עם בעיה חברתית , קושי בבית וכו)
ודבר אחרון, נסו ליצור דיאלוג אמיתי בלי אשמים. לא כדאי להאשים את המורה או את בית הספר. גם האשמות של הילד או את עצמכם לא יעזרו. תחשבו על התעודה כעל תחילתו של דיאלוג חדש ומעניין.