במסגרת ההכנות סביב יום המשפחה הכוללת בין היתר נבירה באלבומי התמונות בניסיון למצוא תמונות משפחתיות ותמונות של כל אחד מהילדים בנפרד, שאלתי השבוע את הבנות שלי מה לדעתן הכי כיף להיות: בכורה, אמצעית, קטנה או בת יחידה.
התשובה הראשונה של כל אחת היתה שהיא מעדיפה להיות מה שאחותה. דהיינו: הבכורה אמרה שהכי כיף להיות האמצעית והאמצעית אמרה שהכי כיף להיות או קטנה או בת יחידה (הקטן לא ענה כי הוא עוד לא מדבר…).
לאחר שכל אחת מהן הסבירה לי למה הן חושבות כך (הבכורה ענתה כי האמצעית נהנית גם מהגדולים וגם מהקטנים והאמצעית אמרה שעם הקטן וגם עם בת יחידה הכי משחקים ), שאלתי אותן אם בכ"ז הן חושבות שכדאי להיות מה שהן (ז"א שאלתי את הבכורה האם כדאי להיות בכורה ואת האמצעית האם כדאי להיות אמצעית) לאחר מחשבה (לא קצרה בכלל!) מצאה כל אחת מהן סיבה אחת לפחות למה בעצם הכי טוב זה להיות מה שהן.
ואז חשבתי על זה שסיסמת "הדשא של השכן ירוק יותר" נכונה לא רק בדשא עצמו כי אם כמעט בכל דבר בחיינו. משום מה לא אחת אנחנו סבורים שלאחר יותר כיף, יותר קל, הוא יותר אהוב, ההורים שלו יותר נחמדים, הילדים שלו יותר מחונכים, הוא יותר חברותי וכו'.
ההשוואה הרוחבית הזאת שאנו מתנהלים לאורה ביום יום היא הרסנית ומתסכלת מחד ולא נכונה, מאידך.
היא הרסנית כי תמיד אמצא את המישהו המוצלח יותר, המצחיק יותר, היפה היותר והחברותי יותר, והיא מטעה כי כמעט תמיד מה שרואים זו לא האמת וכל האמת. ז"א אנו משווים תכונה מסויימת, מצב מסויים וזאת מבלי להסתכל על עסקת החבילה בשלמותה.
אם אני נתון לדוג' בהשוואה תמידית לאחר שמרוויח יותר ממני, לעולם אהיה מתוסכל מכך שיש כאלה שמרוויחים יותר ממני. יחד עם זאת אם אהיה מספיק כן עם עצמי ואסתכל על התמונה הכללית והמלאה אבחין לפתע שאותו אדם (רק לשם הדוגמא) עובד 20 שעות ביממה ולא רואה את ילדיו ואני בסולם הערכים שלי אמנם רוצה להרוויח יותר כסף אבל לחזור כל ערב להשכיב את הילדים.
כך, כדוגמא נוספת, אותו הורה שמסתכל על ילדיו של האחר בקנאת מה כשהוא רואה אותם יושבים מחונכים אל שולחן האוכל בעוד בביתו שלו ארוחת הערב מתנהלת כג'ונגל, טוב יעשה אם ישקיף על ההתנהלות הכוללת של אותו בית ויחשוב האם היה (שוב, לשם הדוגמא בלבד) מוכן לחנך את ילדיו לכזאת משמעת או שמא הוא אוהב את העצמאות והחופשיות אליה הוא מחנך את ילדיו שלו.
אז מה עושים?
מתחילים לפעול לפי סולם אנכי ולא לפי סולם רוחבי. ואני אסביר:
במקום להשוות את עצמי כל הזמן לאחר ולהתבאס מכך שלו יותר כיף ו/או שהוא מרוויח יותר ו/או שהוא יותר יפה- להשוות את עצמי למה שהייתי קודם. ז"א אם אני רוצה להיות יותר עשיר טוב אעשה אם אבחן מהן הדרכים שאני יכול לשפר בהתנהלותי שלי בכדי להרוויח יותר כסף. כך גם אם אני רואה משפחה שאני אוהב את צורת ההתנהלות שלה עם ילדיה. במקום להתבאס מכך יש לשאול מה אני יכול ללמוד ולאמץ אל חיי כך שאשפר את התנהלותי בתחום זה ואז ההשוואה לא תהיה אני מול אותו אדם אלא השוואה פנימית של התנהלותי בעבר מול התנהלותי היום.
מסתכלים על התמונה השלמה ולא רק על הדבר הנקודתי שמוצא חן בעיניכם. על החסרונות והיתרונות. ודרך זה להבין את היתרונות שבהתנהלותכם שלכם עליהן בשום פנים אינכם מוכנים לוותר.
מבינים שלמשפט "הדשא של השכן ירוק יותר" יש המשך והוא: אבל שלי טוב יותר עבורי.
אז מה עם הבנות שלי?
בגדול, הן הבינו שהדברים באים בעסקת חבילה ואין כזה דבר רע או טוב. כך הגדולה הבינה שזה שהיא צריכה לעשות בבית יותר דברים מהאמצעית מקנה לה את הזכות להישאר ערה עד יותר מאוחר לדוגמא והאמצעית הבינה שלמרות שאנחנו מטפלים יותר בקטן לא כ"כ כיף לו כי הוא לא רשאי לאכול את כל הממתקים שלה מרשים (כן זאת היתה המסקנה שלה!).
בקיצור, אני מקווה שהן למדו להרגיש יותר טוב במקום שלהם ואני מקווה שאני למדתי מהן צורת הסתכלות על החיים והפנמה של "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
אני מאחלת לכולנו להרגיש בנוח במקום בו אנו נמצאים, לשאוף לשיפור עצמי תמידי , להפסיק להשוות אותנו לאחרים והכי חשוב להפסיק לקנא באחר על מה שיש לו (כי לעולם איננו יודעים מה באמת יש לו…)
יום המשפחה שמח,
עדי המאירי
האמא הכי טובה שהיא יכולה להיות לילדים הכי מקסימים בעולם!!!