ר', בת 42 מתל אביב, אם לשניים עברה ניתוח להצרת הנרתיק, מבחירה, לפני כשלוש שנים. "החלטתי לעבור את הניתוח אחרי שסיימתי ללדת. הרגשתי שאני לא נהנית מיחסי המין כמו שנהניתי פעם. פתאום אני צריכה להמציא זוויות ותנוחות חדשות בשביל "להרגיש משהו". החלטתי שניתוח של עשר דקות בלבד כדאי בהרבה מתחושת חוסר הנוחות שביחסי המין".
לדברי ר', מדובר בהצלחה מסחררת. "זה שינוי דרסטי בהרגשה. ההנאה שביחסי המין לא רק שחזרה להיות כמו פעם, היא הרבה יותר טובה משהייתה אי פעם! אנחנו קבוצת חברות, שהחליטה לבצע את הניתוח הזה אצל פרופ' לוין. כולן מאושרות. כולן טוענות שהמין של לפני, לא בר השוואה למין שאחרי הניתוח. אני יכולה לומר שיש נשים שאני מכירה, שמתמכרות לזה, כמו לבוטוקס, ורוצות לבצע את הניתוח לפעמים שוב. לעשות "חיזוק". אני, לא חוזרת כי ממש אין לי צורך".
ר' טוענת שזמן ההחלמה והכאבים שהיא סבלה תוך כדי שווים הכל. "שלושת הימים שאחרי הניתוח היו לא קלים. כאבים חזקים מאוד. ההמלצה הרפואית היא לא לקיים יחסי מין למשך חמישה שבועות, אבל אחרי שלושה שבועות התקשרתי לפרופסור ואמרתי לו שאני סיימתי לחכות. "מאותו רגע הכול נראה אחרת. הבעל מאושר. באיזה מילים אני אוכל להגדיר את התחושה הכי טוב?! חובה בכל בית".
"טרנד הניתוחים הוא שיא חדש של החפצת נשים"
חנה בית הלחמי, בלוגרית פמיניסטית, סייבר אקטיביסטית, יוצאת נגד התופעה. "מאוד ציער אותי להיווכח שהטרנד של עיצוב הגוף הנשי כך שיתאים יותר לשימוש כצעצוע מין לגברים, מגיע גם לאברינו האינטימיים. ככל שהדבר נוגע למיניות האשה, רוחב נרתיק אינו קשור קשר חד ערכי להנאה ממין, והסיבה היחידה לבצע את הניתוח המיותר הזה היא הנאת הפרטנר הגברי".
לדבריה, טרנד הניתוחים זהו שיא חדש של החפצת נשים והפיכתן לבובת גומי מתנפחת על פי מידה. "אני מציעה לנשים להעשיר את מיניותן על ידי תקשורת מינית פתוחה וטובה יותר עם בני זוגן, ולא על ידיי הטלת מום כירורגי באבריהן וכניעה לתעשייה כירורגית צינית שחיה טוב על חשבון כבודכן כנשים".
גם ד"ר דפנה הקר, חוקרת מגדר מאוניברסיטת תל אביב, התייחסה לתופעה: "לפני כמה שנים שמעתי על הטרנד הזה שקורה בברזיל ובארה"ב ואני מאד מצטערת לשמוע על הייבוא – זה חלק משיעבוד גוף האשה לתכתיבי יופי ונשיות שרק גובים עוד עוד מחיר כלכלי ונפשי – קודם נדרשנו לתקן את האף, אחר כך את החזה, אחר כך לשאוב שומן מהירכיים, למלא קמטים ולמתוח עור בפרצוף – ועכשו מי שאמורים היו לרפא מחלות עושים על חשבון אברי המין שלנו".
עלייה בביקוש לניתוחים באיברי המין
מחקרים מהעולם, מצביעים על עלייה של כ – 20% בכל שנה, בביקוש לניתוחים אסתטיים באיברי המין. בבריטניה למשל, עולה בכל שנה מספר הביקושים לניתוחים כאלה פי שבע, וטווח הגילאים לעומת זאת יורד: מרבית הבריטיות הפונות לביצוע ניתוחים כאלה נמצאות בסוף שנות העשרה – תחילת שנות העשרים לחייהן.
ד"ר מיכאל פרידמן, רופא ראשי במחלקת נשים בביה"ח רמב"ם, מנהל המכון לבריאות האישה של "מכבי שירותי בריאות" בחיפה, ומומחה בניתוחי רצפת האגן, מבצע ניתוחים מהסוג הזה ורואה עלייה בביקוש לניתוחים אסתטיים באבר המין, גם בישראל
ד"ר פרידמן מצביע על שתי אוכלוסיות שונות המגיעות לבצע את הניתוחים: האחת, נשים צעירות, עד גיל 20 שסיימו להתפתח ומגלות שהמבנה הסופי של הוואגינה מאוד לא מספק אותן. "צריך לזכור", מסביר ד"ר פרידמן, "שהטרנד של גילוח שער הערווה, מותיר לפתע נשים רבות, מתוסכלות ממבנה וממראה האבר שלהן. נשים צעירות אלה, שרוצות לחזק את הביטחון העצמי, מבקשות שינוי".
האוכלוסייה השנייה היא נשים שסיימו ללדת, בדרך כלל לידות טראומתיות (עם מכשור), שמעידות על ירידה בהנאה המינית ובחיכוך. גם נשים אלה מתחלקות לשניים, הנשים הגרושות, המחפשות פרטנר חדש והנשים שמבקשות לשמר את ההנאה שהייתה להן לפני הלידות.
"הנשים המבקשות לבצע שינוי אסתטי באיבר המין שלהן הן בדרך כלל נשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. נשים עם צורך עז בתשומת לב, המודעות לגופן ברמה הגבוהה ביותר", הוא מסביר, "נשים אלה בדרך כלל, עברו ניתוחים פלסטיים אחרים ולעתים, הן מבקשות אפילו לעבור את הניתוח באבר המין במקביל לניתוח פלסטי אחר, כך שיוצא שאני עובד בחדר ניתוח יחד עם פלסטיקאי, על שני ניתוחים במקביל".
"כל מטופלת צריכה לדעת מה כרוך בניתוח"
לדברי ד"ר פרידמן, האינדיקציה לניתוח אסתטי באבר המין באה מהפציינטית עצמה. "אני יכול לראות אישה אחרי חמש לידות, עם צניחת קירות הנרתיק, שלא מודעת אליה בכלל, ושחיה אתה בשלום, ולעומתה אני פוגש נשים שהצניחה שלהן אינה משמעותית כלל והן מבקשות ניתוח. צריך לזכור שבניתוחים כאלה קיימים סיכונים של הצטלקויות או כאבים בקיום יחסי מין, ולכן על המטופלת לדעת את כל מה שכרוך בניתוח".
"בדרך כלל, אחרי כל ניתוח, אתה זוכה, כרופא, לפגוש את המטופל עוד כמה פעמים, ויחד איתו לבחון את הצלחת הניתוח. דווקא במקרה של הניתוחים הללו, הנשים מגיעות לביקורת אולי פעם אחת, ואחר כך נעלמות", הוא אומר, "לכן, אינני יכול לומר בוודאות אם ישנו שינוי לטובה אחרי ההליך. הנשים מעדיפות להשאיר לעצמן את השינוי ואת האינפורמציה".
אורית ארמן, סקסולוגית, יועצת למיניות וזוגיות ומנחת סדנאות ומסיבות, מציעה לא לרוץ לנתח. "צריך לזכור כי ניתוח הוא ניתוח, ולמרות שמדובר פה בהליך פשוט יחסית יש התערבות שיכולה להביא לסיבוכים", מסבירה ארמן. "מצד אחד אני יכולה להבין את הצורך של האישה להיות נחשקת ואטרקטיבית, כי זה מה שמעלה אצלה את החשק המיני. אך מצד שני, נשים החשות בשינוי אחרי לידות, יכולות לנסות ולפתור את הבעיה בלי ניתוח", היא אומרת.
ארמן מציעה שיטה הרבה פחות פולשנית, להחזרת התחושה בנרתיק: "להתיידד עם הנרתיק". ארמן ממליצה לכל אישה אחרי לידות לתרגל תרגילי רצפת אגן ואחרי חודשיים היא מבטיחה שינוי בתחושה בנרתיק. "אישה המכווצת ומתרגלת את הנרתיק שלה מרגישה אליו חיבור ושליטה, מה שעשוי להגביר גם את ההנאה המינית ללא מגע של סכין מנתחים".