מיומנו של פסיכובלוג
מאת עמית פכלר
יום א: קמתי, התרחצתי, התלבשתי, בדקתי כמה כניסות היו מאז הלילה. עליה של 2 כניסות. אם לא כוללים את הכניסה שלי, זה רק 1. מילא, זה רק לילה אחד, בטח כולם יפתחו היום בשעות העבודה.
יום ב: קמתי, התרחצתי, בדקתי כמה כניסות, התלבשתי. 3 כניסות נוספות. טוב, זה החגים.
יום ג: קמתי, בדקתי כניסות, או! 9 כניסות נוספות. לאנשים יש טעם. התרחצתי, התלבשתי.
יום ג בלילה: קמתי בלי סיבה. בדקתי כניסות. בכל זאת עם סיבה. כלום. ואין גם טוקבק. שממה. ברור. צריך נושא סנסציוני, למי אכפת מה ראיתי בלונדון?!
יום ד: בדקתי כניסות, קמתי, התרחצתי, התלבשתי. עדיין 0 כניסות ? אין שינוי מאז שלוש בבוקר. זה הזמן לבדוק מה המצב אצל שכניי לבלוג. עברו כבר את האלף. מה החוכמה, מפרסמים את זה ביום שמערכת פסיכולוגיה עברית שולחת את הדף החודשי ואז כולם נכנסים. מפרגן, בטח. יש מקום לכולם. קנאת סופרים תרבה חוכמה. עאלק.
להמשך קריאת הפוסט: מיומנו של פסיכובלוג
דר' עמית פכלר, פסיכולוג קליני מומחה, עובד במחלקה סגורה למבוגרים (א') בבי"ח גהה, במרכז לילדים בסיכון בפ"ת ובקליניקה פרטית בת"א. בנוסף דר' פכלר מתרגם ספרות פסיכואנליטית מאנגלית לעברית