ישנה אימרה מוזרה מאוד של מוחמד, הוא אומר "גן העדן מאוכלס בעיקר בשוטים". דרושה יכולת הבנה גבוהה כדי להבין שזאת אימרה מבריקה, נוצצת. אמנם היא קצת קשה להבנה, אבל אדם מבין יוכל להעריך אותה. למה התכוון הנביא? הוא התכוון שככל שיש בך יותר ידע כך אתה הופך להיות יותר מטומטם, וטמטום יוצר אומללות. ככל שאתה צובר יותר מילים, מושגים, ידע, כך אתה הופך להיות יותר אומלל. כשאין לך ידע אתה מאושר, משום שכאשר אינך יודע קשה שלא להיות מאושר. אומללות דורשת מעט אימונים, צריך יעילות מסוימת כדי ליצור אומללות, אומללות דורשת מעט טכנולוגיה. אי אפשר ליצור גיהנום בלי ידע. צריך להבין את הדברים קצת יותר לעומק.
ישנם הרבה אנשים אינטלקטואלים בעלי ידע רב. אני פוגש יותר ויותר פרופסורים, מרצים, ובעיקר אנשים שמתגאים בעובדה שהם בעלי תואר שהשיגו באוניברסיטה. אנשים אלה אינם יכולים להנות מהחיים, הם אינם יכולים להעריך את היופי הפואטיות והפשטות שבחיים. ככל שאדם צובר יותר ידע כך הוא יותר נסגר, לאט לאט הוא מתנתק מהמציאות והוא מתחיל לחיות בתוך הראש. אנשים אלה איבדו את החן שלהם, את היופי, את הרעננות. האירוניה היא שהם יודעים כל כך הרבה על החיים אבל את המצרך החשוב ביותר אין להם – הם שכחו איך לחיות אותם. הנה סיפור קצר שאהבתי מאוד, הסיפור עבר ממורה אחד לשני, ממואר אחד למואר אחר: "תוכי אחד שחי את כל חייו בכלוב של האדון שלו למד הכל על החיים במשך השנים. מגיל צעיר מאוד לימד אותו האדון על פילוסופיה, פסיכולוגיה, אבולוציה, תורת היחסות, ועוד. התוכי שהגיע לגיל זיקנה הפך להיות חכם מאוד, לא היה חכם גדול ממנו. כל ערב שאר החיות היו מגיעים לכלוב שלו כדי להקשיב לסיפורים ולתיאוריות שלו וללמוד יותר על החיים. ערב אחד האדון שלו פתח את הכלוב ושיחרר אותו לחופשי, הוא רצה שהתוכי יהנה משאר החודשים שנותרו לו לחיות. האדון הוציא אותו מהכלוב הניח אותו על הענף של העץ שהגיע עד לקומה השנייה וסגר את החלון. לא עבר זמן רב עד שהתוכי הבחין שתוכי נוסף עומד כמה מטרים ממנו על ענף אחר והתבונן בו. "אתה חדש באזור?" שאל אותו התוכי הזר. "לא אני גר פה כבר שנים" הוא ענה לו, "אתה לא מכיר אותי? כולם שמעו עלי, אני הכי חכם בעולם, אני הנאור האמיתי, איך אתה לא מכיר אותי"?. הוא התחיל לספר לתוכי הזר סיפורים ופילוסופיות מהחיים והפגין ידע רב. פתאום התוכי הזר ראה שחתול מטפס בשקט בשקט על העץ לכיוון של התוכי החכם. התוכי החכם שלא הבחין בחתול סיים את דבריו במילים "אז עכשיו אתה מכיר אותי, אין דבר שאני לא יודע, אני יודע הכל". התוכי הזר שאל "ולעוף אתה יודע?", החכם ענה "לא. אבל אני יודע הכל על תעופה. מעוף דורש לחץ אוויר גבוה מתחת לכנף ולחץ אוויר נמוך מעל לכנף. ישנם אובייקטים שדורשים ארבעה כוחות, והם: עילוי, דחף, גרר ומשקל". "לא, התכוונתי אם אתה באמת יודע לעוף? כי יש חתול שמטפס על העץ והוא בדרך אליך". התוכי החכם הוא אנחנו, כך אנחנו מתייחסים לחיים, אין לנו הבנה ואין לנו את היכולת להעריך את הפשטות שבחיים.
אין לי דבר נגד ידע, מה שאני אומר הוא שידע הוא המקור לכל האומללות. לידע יש תאריך תוקף, ידע הוא דבר מוגבל, אין לו אחיזה, אין לו שורשים, הוא לא נוגע בחיים בשום מקום. שמתם לב שאנשים בעלי ידע רב הם אנשים תמיד רציניים, ככל שאדם צובר יותר ידע כך הוא יהיה יותר רציני. הוא לא יכול שלא להיות רציני משום שהוא פוחד, הוא פוחד שדבר מה שהוא יגיד יתברר כלא נכון. הוא לא יודע בוודאות, הוא לא מדבר מתוך נסיון עמוק הוא מדבר מתוך הספר, הוא אינטלקטואל לא אינטליגנט. אנשים חכמים הם אנשים בעלי הומור, הומור מעיד על אינטליגנציה גבוהה. כאשר אדם זונח כל ידע, תיאוריות, ומביט ישירות בחיים, מביט בחיים כפי שהם, במציאות שלא מהולה בידע, אז אין לו רעיונות בקשר אליהם, הוא מניח למציאות להיות כמו שהיא, פוגש במציאות כפי שהיא, במגע ישיר, בלי קשר לידע כלשהו, מביט במציאות ומתעמת עימה, מניח למה שיש לפרוח. כל אלה שמתגאים בידע שהם צברו – טיפשים הם, שוטים, משום שבורות הוא המצב הטבעי של האדם.
טרטוליאן אמר שישנו סוג נוסף של ידע, והוא קורא לו "בורות יודעת". משמעות הדבר הוא – אדם בעל יכולת להסתכל על החיים כמו שהם, להביט לתוך המציאות ולהגיד "אינני יודע". שם האושר נמצא, כאשר אתה בא במגע ישיר עם המציאות, כאשר אין חוצצים בינך לבין המציאות – אז הפכת להיות שוטה מבורך. אז אין אומללות, משום שאומללות מגיעה מהשכל, מהמחשבות. אפילו האנשים הצדיקים לעיתים קרובות מתגלים כאנשים לא מאושרים, הם אנשים אומללים, הם חייבים להיות, משום שכל הפעולות שלהם נובעות מתוך הידע שהם צברו, הפעולות שלהם הם לא פעולות אותנטיות. קשה לחיות עם בן אדם אומלל, זאת הסיבה שקשה מאוד לחיות עם צדיק, מאד קשה. אפשר לחיות עם חוטא, אי אפשר לחיות עם צדיק, משום שצדיק כל הזמן יוקיע אתכם. הוא יעשה את זה בתנועותיו, בעיניו, בדרך שבה הוא יביט בכם, בדרך שבה הוא ידבר אליכם. צדיק אף פעם לא מדבר אתכם, הוא מדבר בכם. הוא אף פעם לא מסתכל עליכם בפשטות כמו שאתם, תמיד יש לו רעיון בעיניים. הוא אף פעם לא רואה אתכם. יש לו משהו רחוק והוא תמיד משווה אתכם עם זה. וכמובן, אתם תמיד נכשלים. עצם המבט שלו עושה אתכם לא בסדר. מאד קשה לחיות עם צדיק משום שהוא לא מקבל את עצמו, כיצד הוא יוכל לקבל אתכם? יש בו המון דברים צורמים הוא מרגיש שהוא צריך ללכת מעבר. כמובן שבדרך מוגזמת הוא רואה בכם את אותו דבר.
השמחה, האושר, החגיגה, אינם נמצאים בראש, הם לא פרשנות של משהו, הם לא צריכים מתווך, הם לא צריכים תרגום, הם נגישים, הם כבר פה. אתה לא רואה את זה משום שהעיניים שלך מצועפות בפרשנויות, במילים. כדי להנות מהדברים הקטנים של החיים חייב לעשות קפיצה. הזינוק מהראש החוצה לא יכול להיעשות בהדרגתיות, משום שהשכל, המחשבות, ימנעו ממך את ההנאה, הם מיד יתחילו בפירושים – אתה מסתכל על פרח ואתה לא באמת רואה אותו, אתה מיד שופט, מבקר, הוא צריך להיות יותר יפה, הוא צריך להיות פחות יפה, המחשבות מטשטשות את המציאות שלך. כדי לצאת מהראש הזינוק חייב להיות גדול, זוהי חייבת להיות קפיצה קוואנטית. אם אתה חושב שאתה האינטליגנציה, לעולם לא מאוחר ללמוד. ידע צברת מספיק, עכשיו למד איך לדעת. ידע מצטבר במחשבה כפי שאבק מצטבר על מראה. ידע אין פירושו לדעת, לדעת הוא משהוא בעל טעם אחר לחלוטין. ידע פירושו שאתה הולך ומלקט ידע, אתה הופך להיות אינטלקטואל. אם אתה רוצה להיות אינטלקטואל תפתח ספר, אבל אז אתה תהיה רק אינטלקטואל לא אינטליגנט. האינטלקט הוא צורה נמוכה יותר של קיום.
ידיעה היא משהו שונה בתכלית, ידיעה היא התנסות, ידיעה פירושה שאינך צובר דבר, אתה פשוט נשאר פתוח למה שקורה, ידיעה היא מצב של ראש פתוח. זה ההבדל: ככל שאתה יודע יותר אתה הולך ונסגר, משום שאז אינך יכול להתעלם מהידע שכבר צברת, הוא תמיד חוצץ. למשל, אתה עכשיו קורא את הדברים שלי ואתה לא יכול להבין אותי, אתה לא קורא בפשטות. כשאתה קורא עמוק בפנים אתה שופט, מעריך, מותח ביקורת, אין הבנה יש עימות. אתה אולי נראה שקט אבל אתה לא שקט, הידע שלך ממשיך לעבוד, הוא הורס את כל מה שאני אומר. הוא מסלף. ומה שמגיע אליך אינו הדבר האמיתי, מה שמגיע אליך הוא רק מה שהידע שלך מרשה שיגיע. אז מה אני אומר? אני אומר שהאושר נמצא מעבר לשכל, כל עוד אתה תחום בגבולות השכל האומללות תופיע. אדם שהכיר את המציאות, נהיה מודע לבורות שלו, הוא יודע שאינו יודע דבר. ובידיעה הזו הבורות היא המוטציה, ההשתנות, המהפכה. תן קפיצה מהמצב הראשון למצב השני, מהידע לאי הידיעה, מהראש למציאות, מהאומללות להתעלות.
רק אהבה {-:
שי זדה